ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- אור חדש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי
האמנם צונזרה הערה אודות הרצל באיגרות הראי"ה?
לאחרונה קם גורם שפל ושב על מעשיו (כמשלי כ"ו), כשניסה להקים רעש על דברי הראי"ה קוק זצ"ל באיגרת משנת תר"פ 1 לרב חיים הירשנזון, בה הגיב לדברים שכתב הלה בספרו בעניינים שונים וביניהם חידוש עבודת הקרבנות והכניסה להר הבית. לאחר שהראי"ה התייחס לאפשרות להקים מעין בית כנסת מרכזי בצמוד להר הבית, והביע את דעתו שכניסה להר הבית היא חשש איסור כרת, הוא כותב כי לעניין כבוד האומה (שהיה אחד מהמניעים להצעתו של הרב הירשנזון) היה מוטב לבנות את בית הכנסת האמור בין הכותל להר הבית, והוסיף כי "זה יְתָמֵם חזיונו של הרצל ב'אלט ניי לנד' על דבר הטעמפיל, שלא יעמוד במקום המקדש ממש, והוא כניבא ולא ידע מה ניבא כי בית כזה צריך להיות דומה סמוך למקום המקדש עד יופיע ה' בכבודו ..." 2 .
דברי הזעקה שהקים אותו גורם מוכיחים בעיקר קשיים בהבנת הנקרא; לדעתו מדובר ב"דיון הלכתי" בעוד הדיון כולו הינו במישור הציבורי, ואף הבנת הביטוי "חזיונו של הרצל" כמקביל לחזון הנביאים אינה מעידה אלא על בורות בנוגע ללשון המקובלת באותם ימים 3 . מובן שכסילים מהסוג הנזכר יעוררו רעש, אבל הדברים כשלעצמם הריהם ברורים: הראי"ה והרב הירשנזון דנים בשאלת בניית בית כנסת ראשי ובלתי מפלגתי סמוך לרחבת הכותל, ואין כאן שום שיג ושיח הלכתי (שיש בחלקים אחרים של האיגרת). הנושא הנידון הוא "ולענין כבוד האומה", כלשון הראי"ה בפתח הפיסקה, ובהקשר זה הוא מוסיף בדרך אגב את ההערה לגבי הרצל והטמפל שלו.
עד כאן הדברים לא היו ראויים להתייחסות, כשאר טענות אותו גורם שאין צורך עבורן אלא בשכל ישר ורתיעה טבעית מדברי הבאי 4 . אלא שבמקרה הנוכחי נוספה גם הטענה כי ממשיכי דרכו של הראי"ה "הבינו כנראה כי דבריו אודות הרצל מוזרים וחסרי יסוד", ולכן צנזרו לטענתו את המשפט הנ"ל כשהדפיסו איגרת זו באיגרות הראי"ה חלק ד' (איגרת תתקצ"ד). ומאחר שאמת היא שהמשפט הנ"ל נעדר מהגירסה שבאיגרות הראי"ה, עלולים הקוראים לסבור שאכן יש ממש בטענה זו.
ובכן, לאמיתו של דבר מתברר כי הסיבה להיעדרות המשפט הנ"ל היא פרוזאית למדי: עורכי הספר לא העתיקו את האיגרת מספרו של הרב הירשנזון, אלא – כפי שעשו ברוב האיגרות שבספר – השתמשו בהעתק או טיוטה של האיגרת המקורית, שנשארו בעזבונו של הראי"ה. כך מלמדים בין השאר הבדלים קטנים רבים בין לכל אורך האיגרת, כשמילים רבות פוענחו באופן אחר בשתי הגרסאות, ובדרך כלל הפענוח שב'מלכי בקודש' מדוייק יותר – דבר המתאים לידיעותינו אודות הפענוח הלקוי לאורך חלק ד' של איגרות הראי"ה 5 , ומוכיח גם שעורכי הספר לא ראו כלל את הגירסה שב'מלכי בקודש' 6 .
יתר על כן, אותו משפט על הרצל אינו המשפט היחיד המופיע ב'מלכי בקודש' וחסר באיגרות הראי"ה: בתחילת האיגרת, בגרסת 'מלכי בקודש', נכתב כי " ובענין מנוי מלך גם כן אין צריך להאריך שכל זמן שלא נתגלה מלך המשיח בתנאיו המיוחדים אין שום איסור להנהיג כח ממשלתנו באיזה צורה היותר נאותה " – ואילו באיגרות הראי"ה נדפס רק: " ובענין מינוי מלך ג"כ אין שום איסור להנהיג כח ממשלתי באיזה צורה היותר נאותה ". כאן ודאי לא ניתן להאשים את עורכי הספר בצנזורה וכדומה, שכן אדרבא, לכאורה האינטרס שלהם היה להביא את המשפט הנ"ל במלואו, הנשמע ממש כסיסמה דתית-לאומית. אלא שכאמור, הם לא התבססו כלל על הנוסח שבספרו של הרב הירשנזון, כי אם פענחו באופן עצמאי מטיוטה או העתק שהיו תחת ידיהם.
אם כן, מה פשר התוספות הללו בגירסת המכתב הסופית, והיעדרותן מן הטיוטה/העתק? כפי הנראה, לאחר סיום כתיבת גוף המכתב (=אז נעשה ההעתק), עבר הראי"ה שוב לפני שליחת המכתב והוסיף שני משפטים: האחד הוא ההסתייגות הנזכרת לגבי המלכות – שנועדה לתקן את הניסוח הראשוני, ממנו עשוי להשתמע שאפילו בימות המשיח אין צורך במלך – והשני הוא המשפט הנזכר לגבי הרצל והטמפל שלו. זוהי הסיבה ששני המשפטים הללו נעדרים מהגירסה שבאיגרות הראי"ה. נוכחנו אפוא לדעת שלא היה כאן כל צנזור, אלא בסך הכל הסתמכות על העתקה חסרה.
עוד באשר לתוכן הדברים כשלעצמם, מתוך ההקשר הכללי של חילופי האיגרות בין הראי"ה לרב הירשנזון, ברור למדי שהם נכתבו בעיקר על מנת לקלוע לטעמו של זה האחרון; זו כנראה גם הסיבה שמשפט זה נוסף רק לאחר סיום כתיבת האיגרת. ישנה בידינו אף ראיה ישירה לכך שהדברים אינם מהווים שיקוף של דעתו ויחסו האמיתיים של הראי"ה בעניין זה: באיגרת שכתב שבע שנים לפני כן, לתנועת "המזרחי", התייחס הראי"ה לאותו עניין בדיוק, כשכתב שניתוקה של התנועה הציונית מן הדת "זהו חיקוי שפל, והרבה יותר מחפיר מהחיקוי הציורי של שינוי מקום המקדש שב'תל אביב' [=אלטנוילנד] , שבצדק הרעיש עליו 'אחד העם' את המחנה בשעתו" 7 .
^ 1. אותו גורם, ב"דיוק" אופייני, כתב: תרפ"ד.
^ 2. 'מלכי בקדש' חלק ד', סנט לואיס תרפ"ד, עמ' 44.
^ 3. באשר ל"ניבא ולא ידע מה ניבא", אגב, דווקא לשיטתו יש לתמוה על מה הרעש, הלא לדעה אחת בבבא בתרא י"ב ע"ב מיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים.
^ 4. יתר על כן, כבר למדנו שאין טעם להוכיח לצים (משלי ט' ח', וראו שם ט"ו י"ב), ובוודאי שאין טעם להתפלמס עם מי שהנבזות היא כלי אומנותו ושקריו מגוונים כצבעי הזיקית. על טיבו זה של הגורם הנידון עמדתי עוד בשנת תשס"ב במהלך כמה וויכוחים מול הגירסה המוקדמת שלו, ומאז אני תמה על הרב וישליצקי, הרב אבינר, חברים מקשיבים ושאר הגורמים שכילו לאורך השנים זמן ומאמץ בפולמוסים פומביים מולו, דבר המשול לניסיון ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון (וראו בהקשר אחר דברי מו"ר המובהק הג"ר אבי סמוטריץ' שליט"א, 'עלוני ממרא' 120, תשס"ז, עמ' 33-35). כמובן יש להסביר לתמימים ונבוכים שידעו מה להשיב לעצמם – ותו לא מידי.
מאידך, היות שנכנסתי לנושא, לא אכחד שגם שיטת ההתמודדות שאומצה לאחרונה, של חיקוי שיטותיו של הצד שכנגד באמצעות שכפול-ראי של גידופי הקנאים כלפי הראי"ה והפנייתם כלפי מנהיגיהם שלהם (שיטה המומחשת בין השאר בקונטרס 'הדס במדבר' שהופץ לאחרונה במרחב הוירטואלי), אין לה כל מקום בעיני, ואף על זאת למדנו "על תען כסיל כאולתו פן תדמה לו גם אתה" (משלי כ"ו ד', עיינו במצודות שם).
^ 5. כפי שהערתי במקום אחר, ראו: "מכותבי הראיה ומכתבי הראי"ה – ביקורת ספר", 'עלוני ממרא' 122, תש"ע, עמ' 162 הערה 49, וכן הערה 53.
^ 6. הוכחה נוספת לכך שעורכי איגרות הראי"ה חלק ד' לא ראו את 'מלכי בקדש', היא שכמה עמודים לאחר מכתב זה, לאחר התשובה החוזרת של הרב הירשנזון לראי"ה, מופיע מכתב נוסף של הראי"ה אליו, מכתב רגיל ללא עניינים "פיקנטיים" – והנה, המכתב לא נדפס כלל באיגרות! (ורק מאוחר יותר פורסם בקובץ 'ניצני ארץ', ומשם נלקח ל'אוצרות הראי"ה').
^ 7. 'איגרות הראי"ה' חלק ב' עמ' ר"ט (ההדגשה שלי. "ציורי" בלשון הראי"ה, פירושו 'דמיוני'). אזכורו של 'אחד העם' דווקא כמי שהתנגד לדברי הרצל, נועדה הן כדי לקלוע שוב לטעמם של מכותבי האיגרת, והן כדי לחזק את ההסתייגות מן הדברים, שאפילו בין ראשי מחנה הלאומיות החילונית, אליו השתייך הרצל, נמצאו להם מתנגדים.
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
