ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מרים בת בת חן
אני מוצא הרבה סמליות בכותרת הפרוזאית משהו הזאת "בין הזמנים". תמיד חשתי שכולנו בחיים מוצאים את עצמנו כל הזמן "בין הזמנים". אנחנו תמיד בין השלבים המשתנים בחיינו: מעבר ממקום למקום, החלפת עיסוקים או משרות, נסיעות, הסתגלות למצבים משפחתיים חדשים ותקווה להבין קצת את אירועי העולם המתמיהים שתמיד באים לנו בהפתעה, כך נדמה. לפיכך אני מרגיש ש"בין הזמנים" הוא, במובנו הרחב ביותר, לא הפוגה אלא מצב קבוע שנוכח בחיינו. אנחנו תמיד נמצאים בין דברים - אירועי מעגל החיים, תוכניות, נסיעות ופרויקטים.
לכן, פעמים רבות אנחנו מקריבים את ההווה הוודאי למען עתיד לא ברור. כשאנחנו מסתכלים קדימה אל "הזמן", אל סמסטר הלימודים הקרב, כביכול, אנחנו מתעלמים לא פעם מ"בין הזמנים", ומחמיצים הזדמנויות שיש לנו עכשיו, שרק ממתינות שננצל אותן לטובה.
בעולם הישיבות כמעט תמיד יש הרצאה שנותן ראש הישיבה לתלמידים בסוף "הזמן" ובה הוא מפציר בהם שלא לבזבז את "בין הזמנים" ולא להניח לה להיות תקופה של זניחת לימודי התורה וכללי ההתנהגות הנאותה. פעמים רבות תקופת "בין הזמנים" יכולה למחוק את ההישגים שהושגו בעמל רב ב"זמן" עצמו. המטרה היא להסביר לתלמידים שימי "בין הזמנים" הם בעצם "זמן" כשלעצמו ושצריך להתייחס אליהם בהתאם. זה נכון גם לגבי חיי היומיום. רבי עקיבא אמר שאסור לאדם לדחות לימוד תורה ומעשים טובים למועד שבו הוא חושב שיוכל להתפנות אליה, מפני שאולי הזמן הזה או ההזדמנות הזאת לא יגיעו לעולם - "אל תאמר לכשאיפנה אשנה, שמא לא תיפנה".
תחושת הבטלה של "בין הזמנים" היא עניין מסוכן שרק מפריע להישגי האדם. חכמי ישראל בכל הדורות הדגישו שהזמן הוא המצרך היחיד בחיים שאין לו תחליף. בכך הם התכוונו לומר שתקופת "בין הזמנים" היא תמיד "זמן" כשלעצמה. התלמוד אומר לנו שרבי עקיבא עצמו מעולם לא הכריז שהגיע הזמן לעזוב את בית המדרש אלא בערב יום הכיפורים ובערב פסח. בשביל רבי עקיבא "בין הזמנים" היה תמיד "זמן" כשלעצמו וזה אחד הדברים שבגללם הוא היה דוגמה ומופת לעם היהודי בכל זמן ובכל מקום.
מטבע הדברים, המטלות החיוניות של חיי היומיום מלוות אותנו. בעולם הישיבות הן קנייה של כובעים, חליפות ושאר אביזרים חדשים, עזרה להכנות לקראת הפסח בבית ובמקומות אחרים, מאמצי השידוך הרציניים שמתרחשים אז. בעולם שלנו שבו "בין הזמנים" נמשך כל השנה, אנחנו עסוקים בעבודה, במשפחה ובכל שאר המטלות של החיים. למרות זאת, אנחנו יכולים להבין שאפילו בזמן שאנחנו מבצעים את המטלות הללו, אנחנו יכולים לעשות זאת מתוך כוונה נעלה יותר ומתוך הבנה עמוקה יותר של ערכו של הזמן ושל תכליתו.
הביטוי המוכר "להרוג זמן" מצביע על כך שאנחנו מבינים בתת-מודע שלנו שהמעשה הזה דומה לפשע המתועב של הריגת אדם. הברכה הגדולה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" נקראת בתלמוד "ברכת הזמן". כך מודדים את החיים וכך ראוי להעריך אותם. לכן אנחנו מציינים ימי הולדת וימי שנה, מוקירים ימים מיוחדים וחוגגים את החגים. על אברהם אבינו התורה אומרת שהוא מת "שבע ימים". זאת אומרת שכל ימיו התמלאו בפעילות חיובית, במעשים טובים ובעזרה לזולת. הוא הגיע לסוף חייו שבע ימים. הוא מעולם לא הבדיל בין "בין הזמנים" ל"זמן" עצמו. לכן הוא מוסיף לשמש דוגמה לכל צאצאיו, עם ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
