ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מעיינותיך
- סיוון
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
דברי המשנה: " יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא " 1 מהווים יסוד גדול העובר כחוט השני בתורת חב"ד.
תענוג העולם הבא הִנו מזיו השכינה ולא מה'עצם', והוא תענוג הנשמה – הנברא. חיי העולם הזה, לעומת זאת, מוקדשים ללימוד תורה ולקיום מצוות שדרכם תופסים בקב"ה עצמו , המלובש בתורתו ומצוותיו. תענוג זה הוא אין סופי והוא תענוג הבורא 2 , אשר מעט ממנו נרגש היום גם לנברא (ולעתיד לבוא יתגלה) ועולה הוא באיכותו ובכמותו – אפילו "שעה אחת" ממנו – יותר מכל חיי העולם הבא.
מכאן שעיקרן של התורה והמצוות אינו רק אמצעי ח"ו, כדי לבוא על ידן לחיי העולם-הבא או כדי לזכך אותנו על מנת שנהיה ראויים להתקרב לה'. תורה ומצוות הן מטרה בפני עצמן. הקב"ה מאוחד איתן לגמרי, ורק באמצעותן ניתן לתפוס בו. לפיכך, אומר אדמו"ר הזקן, כל הצועק לה' יתברך "אבא, אבא" ואינו מרווה צמאונו במי התורה והמצוות שלפניו, דומה לעומד בנהר וצועק "מים, מים". על אדם כזה קובל הנביא: "הוי כל צמא לכו למים" 3 .
חידוש כללי
לסוגיא זו השלכות כבדות משקל בכמה תחומים באמונות ודעות ובעבודת ה', ולהלן כמה נקודות בתמצית:
1. מעלתן העצמית של לימוד תורה או קיום מצווה גם כשמדובר במעשה חד פעמי ("שעה אחת"), ואפילו כאשר הוא נעשה ללא חשק, רצון וכוונה. תורה ומצוות תופסות בעצמיותו של הקב"ה, תפיסה נצחית במה שלמעלה מהזמן, מהכמות, מהחשק ומהכוונה של האדם 4 .
2. עיקר עבודת ה' וחובת האדם בעולמו היא לימוד תורה וקיום מצוות בפועל, ולא לחולל שינוי בכוחותיו הפנימיים - שכלו, מידותיו ורגשותיו. אפשרות שינוי מוחלט של הכוחות הפנימיים אינה ניתנת לכל אדם, וזאת לעומת האפשרות לקיים תורה ומצוות בשלמות הניתנת לכל אדם וכל אחד מחוייב בה – כי זהו העיקר בעבודת ה' 5 .
3. מטרת הבריאה והזמן שבו תגיע לשיא שלמותה עתיד להיות בזמן תחיית המתים דווקא, בעולם הזה, 'נשמות בגופים' – בגוף שאיתו קיימו את המצוות ולמדו תורה, ולא בגן עדן. לכן, לאחר תחיית המתים לא ימותו שוב, ותמומש תאוות ה' יתברך לעשות לו דירה בתחתונים – בעולם הזה עצמו, עם התורה ומצוות המתקיימים בו 6 .
4. עבודת ה' מתוך שמחה בכל מצב, המתאפשרת רק מתוך הפנמת קרבת עצמותו ומהותו יתברך ממש שבלימוד התורה וקיום המצוות. גם כשחשוך מסביב ויש סיבות, לכאורה, לעצבות ולדאגה, הכל נחשב לאין ואפס לעומת ההכרה כי הוא יתברך – עצמות ומהות – נוכח במלוא עוזו כאן בעולם הזה בלימוד התורה וקיום המצוות, ואין שמחה גדולה מקרבת המלך ודירתו עימנו. מכאן נבוא גם לידי ענווה וביטול הישות מכל וכל, כי בתורה ומצוות נמצא אור אין סוף שאינו בערך כלל להרגשת האדם והבנתו, והאפשרות לתפוס בו ממש תעורר ביטול ואימה בשעת לימוד התורה וקיום המצווה 7 .
נמכרתי עמה
כל העניינים האמורים, שהיוו חידוש גדול ומהפכני בעולם, החלו בשעת מתן תורה. אז הכריז הקב"ה: "אנכי ה' אלוקיך" – "א נא נ פשי כ תבית י הבית" 8 . "אנא" הוא עצמותו יתברך, ובמתן תורה כתב את עצמו בתוכה ומסר את עצמו להתגלות דרכה בעולם. כך מתבטא המדרש: "מכרתי לכם תורתי – כביכול נמכרתי עמה" 9 .
ידוע שהאבות עסקו בתורה ומצוות גם קודם מתן תורה, אולם תורתם ומצוותיהם היו בבחינת עולם הבא, שבו "נהנין מזיו השכינה". רק ממתן תורה ואילך הכניס הקב"ה את עצמו בתורה, ומאז "אורייתא וקוב"ה כולא חד" 10 . ואין הלומד בתורה נהנה מזיו ה', ואפילו לא רק מחכמתו יתברך, אלא תופס בעצמותו ממש 11 .
כך מתבאר בחסידות עומק מאמר חז"ל 12 על הפסוק "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך":
כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו – "שמן תורק שמך", כאדם שמוריק מכלי לכלי. כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו – "שמן תורק שמך".
הריח אינו השמן עצמו, אלא 'הארה' ממנו. כך גם התורה, כמו שהיא מצד עצמה, הרי היא חכמתו של הקב"ה – ריח והארה ממנו יתברך בלבד. אולם ממתן תורה והלאה נעשתה התורה שמן ממש, והתופס בה כתופס בגוף המלך עצמו.
כמו לבוש לגוף
הדרך שבה נתפסת מהותן של תורה ומצוות בחסידות נותנת טעם חדש בסוגיית טעמי המצוות. לא זו בלבד שעיקר המצווה היא עצמותו ומהותו יתברך, עניין הגבוה מכל הטעמים שביכולתנו להבין, אלא שגם בטעמים עצמם מוצאים אנו את הדבר עצמו ולא רק את זיוו והארתו.
דוגמא מעניינת המלמדת על הכלל הם דברי אדמו"ר ה'צמח צדק' 13 בעניין טעם אכילת מצה:
ידוע מה שכתוב בזהר ויצא שהמצה היא "מיכלא דמהימנותא", שעל ידי אכילת המצה תתחזק האמונה בלב נשמות ישראל. וכן כתב החינוך במצוות סיפור ביציאת מצרים, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ואמונתנו לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם וכי יש אלו-ה קדמון חפץ ויכול פועל כל הנמצאות ובידו לשנות היש שיחפוץ בו בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים ששינה טבעי העולם בשבילנו כו'. ועם שכתב דבריו אלה על פי פשוט, דהיינו שעל ידי המצוות שנעשה בזכרון יציאת מצרים תקבע בלבבנו האמונה הזאת, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות והאדם נפעל כפי פעולותיו, עיין שם מצוה ט"ז שהאריך בזה, מכל מקום כבר הקדמתי לך במצוות מילה כי אורייתא סתים וגליא, והוא כתב הנראה ממצווה זו בנגלה, ועל-פי הנסתר הנה באמת המצה יש בה הכוח הזה לחזק האמונה מלבד הזיכרון... והגליא שבתורה הוא כפי הסתים כמו לבוש לגוף..."
על פי דברים אלו אנו מבינים שטעם המצווה נובע מתוך עצם עניינה. המצה אינה רק 'זכר' ליציאת מצרים, ומכיוון ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" לכן תקבע האמונה בלבינו, אלא למעלה מכך: היא עצמה פועלת בנו את האמונה בשעת אכילתה.
לפי זה יוצא, שהכלל – "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" – מתפרש במובן הפוך מהמקובל; אחרי הפעולות, שהן העיקר ובהן נמצאת עצמותו יתברך, נמשכים גם הלבבות ומקבלים הארה חיצונית, מה שיכול לבוא לרגשת הלב, שהוא בוודאי אפס קצהו של ערך המצווה עצמה. והביטוי "האדם נפעל כפי פעולותיו", משמעותו האמיתית – מכיוון שאכן פעולותיו הן העיקר, יש בהן הכוח המשמעותי והעליון ביותר שיכול לפעול עליו ולשנותו!
^ 1.פרקי אבות פרק ד' משנה י"ז.
^ 2.באחד ממכתביו (אגרות קודש חלק י"ח עמ' ט') מתבטא הרבי כך: "תשובה ומעשים טובים אלו הם העניינים הגורמים נחת רוח לה' יתברך, וחיי עולם הבא הם הגורמים נחת רוח לאדם ".
^ 3.ישעיה נה, א. תניא סוף פרק מ', עיי"ש.
^ 4.רבים תמהים מדוע דווקא תורת חב"ד, העוסקת בעומק דעת והרגשה באלוקות, מפנה לעיסוק אינטנסיבי בהפצת מצוות ובלימוד תורה שאינו מותנה בעומק של דעת והרגשה. אלא שזהו – הקיום של המצווה ולימוד התורה – עמוק יותר מכל עומק שבעולם, ונעוץ תחילתן (לימוד תורת חב"ד באריכות, הבנה והשגה) בסופן (יציאה לרחוב להניח תפילין עם יהודי).
^ 5.עניין זה המתבאר באריכות רבה בחלקו הראשון של ספר התניא יש בו מעין 'קולא' ועידוד לאדם שלא מצליח לשנות את עצמו וחומרא בעניין לימוד תורה וקיום המצוות בפועל. כמובן שהחסידות עוסקת רבות ודורשת מהאדם עבודה פנימית, אהבה ויראה, שינוי טבע המידות וכו', אך תוך שימת דגש והבהרה על כך ש"המעשה הוא העיקר".
^ 6.כדעת הרמב"ן. שכן הרמב"ם סובר שאחר תחיית המתים ימותו שוב, כי התכלית היא בגן עדן, והחסידות הכריעה כדעת הרמב"ן כחלק מן התפיסה האמורה הרואה בקיום תורה ומצוות בעולם-הזה את העניין הגבוה ביותר. יש בעניין זה אריכות דברים וגם בביאור מאמרי חז"ל כדוגמת "מצוות בטלות לעתיד לבוא", "שית אלפי שנין הווי עלמא וחד חרוב", ועוד. ראה במאמרו של הרב יואל כהן בגיליון זה, העוסק בנושא תחיית המתים ומאיר את העניין מזוויות נוספות.
^ 7.שמחה - תניא פרק ל"ג, יראה – תניא סוף פרק כ"ג, ועוד. שילוב שתי מידות אלו עצמן הנראות כסותרות – שמחה וביטול המביא ליראה – גם הוא אפשרי רק מצד העצמות הכוללת הכל, שבמקומה גם הרגשות סותרות מתגלות כמשלימות זו את זו.
^ 8.מסכת שבת ק"ה, א (כגרסת הע"י).
^ 9.שמות רבה פרק ל"ג.
^ 10.זוהר חלק ג' ע"ג, א.
^ 11.חידוש זה הוא המקור לשאר החידושים של מתן תורה: הכוח של עם ישראל לפסוק בתורה, יכולת שינוי טבע העולם על ידי התורה ועוד. והדברים מבוארים בבהירות נפלאה במאמר הרבי זי"ע לחג השבועות ד"ה "וידבר אלוקים" תשכ"ט סעיף ו' ואילך, בספר המאמרים מלוקט אדר - סיון.
^ 12.שיר השירים רבה פ"א, ג.
^ 13.'דרך מצוותיך', מצוות השבתת חמץ ואכילת מצה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
