ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות תשעה באב
- ספריה
- הלכות חגים
- חודש אב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
שיעורי הרב אליעזר מלמד לימי בין המצרים
אכילה ושתיה
א. אסור לאכול או לשתות בתשעה באב משקיעת החמה בערב תשעה באב ועד צאת הכוכבים במוצאי תשעה באב. חולה שאין בו סכנה או קטן - אינו צריך לצום.
ב. חולה האוכל בתשעה באב אינו צריך דווקא שרופא יאמר לו לאכול, אלא מי שמרגיש בעצמו חולשה ויודע שהוא חולה אף על פי שאין בו סכנה - יאכל. אך לא יאכל מעדנים או בשר ולא ישתה יין. ואם רופא יאמר לו לאכול שני תבשילין או בשר - חייב לאכול.
מעוברות ומניקות
ג. מעוברות ומניקות צריכות לצום בתשעה באב אפילו שמצטערות הרבה - אם לא במקום שיש לחוש לחולשה מיוחדת כדין חולה שאין בו סכנה. ודין חולה הוא שאף על פי שאין בו סכנה, יש להקל לו שלא להשלים התענית, רק יתענה איזה שעות, ומכל שכן אם הוא חלוש בטבעו. (שו"ע תקנד סע' ה).
ד. מניקה שאין לתינוק שלה מה לאכול, צריכה לאכול. ונהגו המניקות להתחיל את הצום עד שירגישו חולשה או חסרון חלב (עיין ברכ"י שם).
ה. יולדת עד ל' יום דינה כחולה שאין בה סכנה. ולאחר ל' יום דינה כמו כל אדם. ואם היא מרגישה חולשה מיוחדת, הרי היא כמו כל חולה שאף על פי שאין בו סכנה, מותר לה לאכול. אך אם מרגשת בעצמה שהיא בריאה לגמרי והתענית לא תזיק לה, יש לה לגמור את התענית. (עיין שו"ע תקנד סע' ו. כה"ח שם ס"ק כו-כט ומשנ"ב ס"ק יד).
קטן
ו. קטנים, עד גיל בר מצווה לא יצומו את כל צום תשעה באב; אבל צריכים לצום מספר שעות כדי להתחנך במצוות. (עיין כה"ח שם ס"ק כג).
ז. ילדים קטנים אין להאכילם מעדנים ביום זה אלא רק כדי צרכם, ויש מי שכתב להאכילם לחם ומים בלבד ולא נהגו כן. (כה"ח תקמט ס"ק ח. תקן ס"ק ט).
ח. קטנים שהגיעו לגיל שמבינים שהוא יום תשעה באב, צריך לחנכם שלא ילבשו מנעלי עור.
ט. חיילים, בכוננות מבצעית שצריכים להיות בכושר מבצעי, צריכים לאכול. חיילים שנמצאים באוהלים - ינהגו בכל מנהגי אבלות באכילה, בנעליים וכדו'.
האוכלים בתשעה באב
י. אלו שצריכין לאכול בתשעה באב, אינם צריכים לאכול כמויות קטנות כמו ביום כיפור אלא יאכלו כדרכם; אמנם לא יתענגו במאכלים, אלא בכדי צורך בריאות הגוף. (עיין שו"ע תקנד סע' ה. כה"ח שם ס"ק ל).
יא. מי שאכל שלא בהיתר ביום התענית בין בשוגג בין במזיד, חייב להמשיך לצום אף על פי שאכל (שו"ע תקס"ח סע' א'). וישאל שאלת חכם כמה תעניות עליו לצום על מנת לתקן את אשר עיוות (עיין כה"ח תקמט ס"ק ז', כה"ח תקנ"ח ס"ק י"ב).
יב. חולה האוכל בתשעה באב אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה, יאמר "נחם" קודם "ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו" וחותם, "ברוך אתה ה' מנחם ציון בבנין ירושלים", ולדעת השו"ע לא יאמר "נחם" (עיין שו"ע תקנז ומשנ"ב ס"ק ה וכה"ח שם ס"ק יא ולבא"ח שם כז רק אם אכל מן המנחה ולמעלה).
רחיצה
יג. אסור לרחוץ בתשעה באב בין במים חמין בין במים קרים, ואפילו להושיט אצבעו לתוך מים אסור. ואינו אסור רק רחיצה של תענוג אבל שלא לתענוג מותר. ולכן מותר לאדם לרחוץ עד סוף קשרי אצבעותיו בבוקר כשקם משנתו, ויזהר שלא ירחוץ יותר מכן שזהו עיקר הרחיצה בשחרית מפני שרוח רעה שורה על האצבעות, ולאחר שנגבם קצת ועדיין אצבעותיו לחות קצת, יעבירן על עיניו. (שו"ע תקנד סע' ז, י, יא. בא"ח דברים כב).
יד. אם עיניו מלוכלכות הרבה ודרכו לרחצם במים, רוחצם גם עתה כדרכו ואינו חושש. וכן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וכדומה - מותר לרחוץ במקום המלוכלך. וכן כשעשה צרכיו - מותר לו לרחוץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. ואם ידיו מלוכלכות ממש - יכול לרוחצם יותר מכן. (שו"ע שם סע' ט, יא).
טו. מותר לאדם לרחוץ ידיו לתפילת מנחה רק אם ידיו מלוכלכות או שהוא רגיל לרחוץ ידיו לפני כל תפילה. (כה"ח שם ס"ק נא. עיין בא"ח דברים כב).
טז. ההולך לצרכי מצווה ואין לפניו דרך אחרת רק לעבור במים, עובר במים בין בהליכתו בין בחזרתו ואינו חושש. אבל אם הולך בשביל ממונו, בהליכתו - מותר לעבור במים, ובחזרתו - אסור (שו"ע שם סע' יב, יג).
יז. הבא מן הדרך ורגליו כואבות - יכול לרחוץ אותם אף במים חמים. (עיין כה"ח שם ס"ק סג).
יח. אשה שחל טבילתה בליל תשעה באב, לא תטבול כיוון דאסורין בתשמיש (שו"ע שם סע' ח).
יט. מותר לנשים לבשל ולשטוף אוכל, שהרי אינן מתכוונות לתענוג. (עיין כה"ח שם ס"ק מד. בא"ח שם).
כ. סיכה בשמן או במשחה שהיא לתענוג - אסורה. אבל לרפואה - מותר. (שו"ע שם סע' טו).
כא. גם מי שהותר לו לאכול בתשעה באב, אסור ברחיצה ושאר העינויים אם לא שצריך להם לרפואתו.
נעילת הסנדל
כב. אסור לנעול נעליים או סנדלים של עור, אבל נעליים של בד וגומי מותרים. אמנם נעל בד שיש לה סוליה של עור - אסורה, וכן נעל עץ עם חיפוי של עור - אסורה. אבל נעל בד שיש לה קישוטי עור - מותרת (שו"ע שם סע' טז).
כג. נעל של עץ עם רצועת עור שמחזיקות את הרגל - מותרת (שו"ע שם. כה"ח ס"ק עה).
כד. יש מחמירים שלא לנעול נעל גומי עם סוליה עבה אף על פי שכולה גומי (עיין כה"ח שם ס"ק סט, ע. וכן משמע מהרמב"ם, הל' שביתת עשור פ"ג ה"ז).
כה. חיילים ההולכים במסעות רגליים בנעלי עור, וכן מי שמהלך מעיר לעיר ברגל, כיוון שהוא טורח גדול, לא אסרו עליו חז"ל לנעול נעליים, אך עדיף שילך עם נעלי גומי. אמנם כשמגיע לעיר, חולץ את נעליו. ואם נוסע ברכב, אסור בנעילת הסנדל (עיין שם סע' יז).
כו. מי שחייב לילך עם נעלי עור מחמת בריאות - ישים בנעליו עפר וכדו' לזכור את הצום והצער (כה"ח שם ס"ק פ).
כז. מי שאין לו נעלי בד - ילך עם גרביים. ואם הוא נמצא במקום נכרים שאינו יכול לילך עם גרביים ישתדל לקנות נעלי בד וגומי שלא לבטל המצווה. ואם אין לו יכול לילך עם נעלי עור (כה"ח שם ס"ק פא).
כח. אפילו מי שנועל נעליים רגילות בהיתר כדלעיל - לא מברך בברכות השחר של תשעה באב "שעשה לי כל צרכי" כיוון שרוב הציבור לא עושה כמותו. ויש סוברים לברך ברכה זו במוצאי תשעה באב כשלובשים את מנעליהם, ואין דעתו של הרב "בן איש חי" ב"רב פעלים" נוחה מזה (ר"פ ח"ב ח'. עיין כה"ח שם ס"ק עח).
לימוד תורה
כט. דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט ט), ולכן אסור בתשעה באב ללמוד תורה כי אם בדברים שמעציבים את לבו, כגון בספר ירמיה בדברים הרעים שבו, אך פסוקי נחמה שבו ידלג. וכן פורעניות על אומות העולם שכתובים שם ידלג. וכן מותר ללמוד בספר איוב, ומדרש איכה, ובפרק אלו מגלחין במסכת מועד קטן שמדברת על דיני אבל ומנודה, ובפרק הניזקין במסכת גיטין בסיפורי החורבן. ובירושלמי סוף מסכת תענית דמיירי מחורבן. ואף באלו שהוא מותר ללמוד, אסור לעיין בהם איזה קושיא ותירוץ או דרוש, כי משמחים את הלב. וכל מה שמותר האדם ללמוד בעצמו - מותר ללמוד גם עם הילדים (שו"ע תקנד סע' א, ב. כה"ח שם ס"ק ח-טו).
ל. אפילו מי שרגיל לומר בכל יום "פרקי תהלים" "סדר מעמדות" או "חק לישראל" לא יאמרם עד אחרי השקיעה במוצאי תשעה באב, וישלים ביום שאחריו.
לא. אסור ללמוד תורה גם בהרהור בתשעה באב. (שו"ע תקנד סע' ג).
שאילת שלום
לב. אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב. ואפילו לומר "בוקר טוב" וכד' - אסור. ואם מישהו מברך אותו לשלום - ישיב לו בשפה רפה כדי שלא יגיע למחלוקת (שו"ע שם סע' כ. כה"ח שם ס"ק צ. בא"ח דברים כד).
לג. אסור לשלוח בתשעה באב מתנה לחברו, שזהו בכלל שאילת שלום. אך מותר לשלוח מתנה או לתת צדקה לעני כל היום (כה"ח שם ס"ק צא. בא"ח שם).
לד. לא יטייל בתשעה באב ברחובות כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות ראש (שו"ע שם סע' כא).
לה. יש אוסרים לעשן סיגריות בתשעה באב ויש מתירין לעשן אחר הצהריים בצנעא בתוך ביתו. (כה"ח שם ס"ק ג).
מלאכה
לו. נוהגים שלא לעשות כל מלאכה בלילה וביום. ואיזה מלאכה אסורה? כל מלאכה שיש בעשייתה שיהוי קצת אפילו אינה מעשה אומן. אבל הדלקת חשמל, נסיעה באוטו, קשירה וכיוצא בהם מותרים, שאין בעשייתם הסחת דעת מהאבלות. ואחר הצהריים עושין את כל המלאכות. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' כב. כה"ח שם ס"ק צז. בא"ח דברים כד).
לז. נוהגין לאסור משא ומתן בליל תשעה באב וכל לפני הצהריים, ומתירין אחר הצהריים. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות (שו"ע שם. כה"ח שם).
לח. מותר לעשות כל מלאכה כל היום על ידי גוי (שו"ע שם. בא"ח דברים כד).
לט. טוב לחלוב הפרות בתשעה באב על ידי גוי, ואם אי אפשר מותר בעצמו (רמ"א שם סע' כב. בא"ח דברים כד).
מ. מותר לעשות כל מלאכת דבר האבד כל היום, גם בעצמו (שו"ע שם סע' כג).
מא. נוהגין שלא להכין צורכי הסעודה עד אחר הצהריים. אבל לצורך מצווה - מותר (שו"ע תקנט סע' י. כה"ח שם ס"ק עח).
מב. נהגו הנשים לנקות את הדירה אחרי חצי היום ויש מקור למנהג זה להביא אמונה בגאולה (ברכ"י תקנט סע' י).
ישיבה על ספסל
מג. נוהגין שלא לשבת על ספסל לא בלילה ולא ביום לא בבית הכנסת ולא בביתו, עד לאחר הצהריים כי אם על הארץ, ולא על הארץ ממש, אלא על שמיכה או שטיח וכדו'. שאינה גבוהה טפח (שמונה ס"מ). אחר צהרים מותר לשבת על כסא.
מד. הנוהג או הנוסע ברכב יכול לישב על כסא כדרכו.
תשמיש
מה. תשמיש המטה, אסור. ויש להחמיר שלא לנגוע באשתו בלילה וביום. ואפילו שלא להושיט משהו מיד ליד. ויש מקילים ביום - ואין להקל. (עיין שו"ע תקנד סע' יח. כה"ח שם ס"ק פה. בא"ח דברים כג).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
