ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מר ג'יקוב, בעליו של מגרש גדול בראשון לציון, ביקש לקדם ולהרחיב תוכנית תב"ע במגרשו. לאחר התייעצות עם עורך דינו הקבוע, הוא שכר לצורך קידום ענייניו משרד עורכי דין מוכר אשר עלויותיו גבוהות בהרבה ממה שהוא רגיל לשלם לעורך דינו. על פי ההסכם, משרד עורכי הדין ישלח לג'יקוב חשבונית כל שלושה חודשים.
לאחר משלוח החשבון הראשון, היה ויכוח על שכר הטרחה, וג'יקוב שילם את חלקו. ג'יקוב המשיך לעבוד עם המשרד. לאחר שנה וחצי, קיבל ג'יקוב חשבון שכר טרחה בסכום של 250,000 ₪.
משרד עורכי הדין, תובע 250,000 ₪, על בסיס מחירון השעות שהוצג לג'יקוב בראשית ההתקשרות עימו.
ג'יקוב אינו חולק על המסמכים שהוגשו על ידי התובע, המפרטים את שעות העבודה של עורכי הדין השונים בענייניו. אך הוא טוען שלאחר הגשת החשבון הראשון, ההסכם שונה . לדבריו הוסכם על סכום כולל של 100,000 ₪: 50,000 ₪ שכבר שולמו על ידו, והוא התחייב לשלם 50,000 ₪ נוספים לאחר הצלחת ההליך. ההליך לא צלח, על כן אין הוא חייב מאומה.
הדיון
הלכה פסוקה (260)
הרב יואב שטרנברג
117 - שכר טרחה, חלק א'
118 - שכר טרחה, חלק ב'
119 - עין טובה, חלק א
טען עוד
קביעת שכר הטרחה לתשלום
בשלב זה עומדת בפני בית הדין השאלה, כיצד לקבוע את הסכום לתשלום.
א. הסוגיה בריש פרק השוכר את האומנין1, עוסקת במצב בו אדם שלח אדם אחר לשכור אומנין, והשליח קבע שכר גבוה ממה שהורה לו בעל הבית. שם נקבע, שכל עוד לא אמר השליח לפועלים 'שכרכם עלי', דומה הדבר למי ששכר פועלים בלא לקבוע איתם שכר. אזי, חובתו של שוכר הפועלים לשלם להם רק כ"פחות שבפועלים"2. אכן, הבעיה בנדון דידן אינה דומה, שכן לא מדובר על מצב בו שכרו פועל אך לא קבעו את שכרו, אלא היא עמוקה יותר. כאמור, מסתבר ביותר, שאילו ידע הנתבע על היקף הפעילות בה מחייבים אותו, וששכר הטרחה מתרבה והולך בהיקפים המדוברים - הוא היה עוצר את פעילות התובע וחוזר לפעול באמצעות עורך דינו הקבוע.
ב. סוגיית "יורד"3 מתייחסת למצב שבו אדם השביח נכס של אדם אחר ללא הסכמה על עצם הפעולה. הסוגיה מבחינה בין מצב בו ה"יורד" עשה זאת מדעתו של בעל הנכס אך ללא סיכום על השכר ("יורד ברשות") לבין מצב בו השביח את הנכס שלא מדעתו של בעל הנכס ("יורד שלא ברשות"). ל"יורד ברשות", צריך הנהנה לשלם שכר רגיל עבור ההנאה שקיבל, על פי התעריף הנמוך הרגיל בשוק.
בענייננו, נראה לכאורה שהעבודה נעשתה על פי הוראותיו של הנתבע ובקשר עימו. לכן, לכאורה, מחד גיסא יש כאן "יורד ברשות". אך מאידך גיסא, הנתבע כלל לא ידע לאילו פעילויות הוא נותן רשות ואת המשמעות: הוא לא העלה על דעתו את היקף השעות בהן הוא מחוייב - ובזה אשם התובע.
נושא נוסף המקשה על היישום של האמור בסוגיית יורד, הוא שלא ניתן לקבוע האם יש לנתבע רווח מהפעילות המשפטית שנעשתה בעניינו. קידום תוכניותיו נעצר באיבו, על רקע המחלוקת, ואין הישגים משמעותיים ששיפרו את מצבו הכלכלי של הנתבע.
ג. מצאנו מקרה נוסף, בו עושה אדם 'ברשות ושלא ברשות'. שותף שפעל לטובת השותפות, שלא בהתייעצות עם שותפו - זכאי לשכר כ"יורד ברשות"4. כתב הנמוקי יוסף5, שבעוד שיורד ברשות, מקבל הוצאותיו גם אם אין שבח לנכס (שכן עשה בדיוק את אשר ביקשו ממנו), שותף אינו זוכה להוצאותיו, אלא אם כן יש שבח. אין מקום לדמות שותף לנידון דידן, שכן בשונה משותף, שלעולם נחשב שעושה ברשות, שכיר אינו רשאי לעשות דבר ללא הרשאה מפורשת מן הלקוח.
ד. מצאנו בסוגיה אחרת, התייחסות למצב שבו עושה אדם שימוש בממון של אדם אחר ללא ידיעה שמדובר בממון אחרים ויצטרך לשלם עליו. הגמרא במסכת בבא קמא6 עוסקת ביורשים ששחטו ואכלו בהמה שחשבו שהיא של אביהם. לאחר מכן התברר שהבהמה היתה של אדם אחר, ואביהם רק שאל אותה.
הגמרא אומרת, שעל היורשים לשלם סכום חלקי עבור אותה בהמה, וכך נפסק להלכה: "משלמים דמי בשר בזול, שהוא שני שלישים."7
נקודת הדמיון בין סוגיה זו לנדון דידן היא בכך שבשני המקרים אדם הביא על עצמו הנאה, אך לא מוטל היה עליו לדעת שישלם עליה. בסוגית הגמרא מדובר על אכילת הבשר - ללא הבנה שיצטרכו לשלם בעבורו; במקרה שלנו הנתבע ביקש מפורשות לקבל שירותים, ללא שידע שיידרש לשלם עליהם סכומים גבוהים שנדרשו ממנו בסופו של יום (ונציין גם שכשהנתבע ביקש פעולה מסוימת, אין לו מושג על כמה שעות יחייבו אותו בעבורה).
כפי שראינו, בשו"ע לעיל נקבע שישלמו שני שלישים ממחיר הבשר שנאכל. בעל ספר מאירת עיניים מסביר את ההיגיון לחיוב בשיעור זה:
דיכולין לומר אם ידענו שאינה של אבינו לא היינו אוכלים בשר,
אבל שני שלישים משלמין שכן דרך בני אדם לקנות בשר בזול, ולאכול, אף אם בלאו הכי לא היו אוכלין בשר.
היתומים יכולים היו שלא לאכול בשר, אלא להסתפק במזון אחר, שהוא זול. הסכום שישלמו נקבע על פי הערכה כמה כסף יסכים לשלם אדם שלא רגיל לרכוש בשר, כדי לרכוש בשר ולאכול אותו. במקרה של מוצרי מזון יקרים, ההנחה הכללית היא שמדובר על כשני שלישים ממחיר השוק.
בדומה לאוכל בשר, שיכול היה להסתפק בלחם וירקות, כך המבקש שירותים משפטיים, יכול להסתפק בעבודתו של עורך דינו הקבוע ולא להזדקק לאחד המשרדים הגדולים בישראל. על כן, אם ניישם עקרון האמור בסמ"ע לנדון דידן, נבקש להעריך כמה היה מסכים הנתבע לשלם בעבור המשך השירותים המשפטיים היקרים במיוחד שקיבל.
גם אם הנתבע מעדיף את שירותי התובעת, ברור לבית הדין שהוא לא נכון היה להשקיע בכך סכומים בהיקף בהם הוא נתבע. על כן ברור שהסכום אותו יש לקבוע נמוך באופן משמעותי ביותר מהסכום הנדרש על ידי התובעת ולא די כאן בהפחתת שליש מן הסכום, ובמיוחד שמשרד עורכי הדין הוא האשם באי ההבנה.
נציין, שגם ביורד לשדה חבירו, הזכאי צריך להישבע כמה הוציא, אך אם הוא מבקש שבית הדין ישום את העבודה "בפחות שבשיעורין - שומעין לו, ונוטל בלא שבועה"8.
פסק הדין
בית הדין חייב את הנתבע בתשלום מלא עבור כל התקופה, עד לארבעה חודשים לאחר החשבונית שנשלחה בזמנה. ביחס לתקופה שלאחר מכן, חייב את הנתבע רק בסכום חלקי.
__________________________________________________________________
1 בב"מ עה ע"ב ; שו"ע חו"מ סימן שלא-שלב.
2 ראה שו"ע חו"מ סימן שלב, ד בדברי הרמ"א, וסעיף א' בדברי המחבר.
3 בב"מ דף קא ע"א ; שו"ע חושן המשפט סימן שעה.
4 בב"ב מב ע"ב ; שו"ע חו"מ שעה, ה
5 בב"מ כב ע"א בדפי הריף
6 דף קיב ע"א
7 שולחן ערוך חושן משפט סימן שמא סעיף ד:
8 חו"מ סימן שע"ה, ח.
הלכה פסוקה טענת שוכרים ששילמו דמי שכירות במזומן ותשלום חשבונות עבור שוכרים אחרים במתחם
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
