ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- קידושין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
האם חרש יכול להיות עד בקידושין? האם יש הבדל בין סוגי החרשים השונים?
תשובה:
לעניין עדות מבואר בגמרא שחרש פסול לעדות, וכך נפסק בשולחן ערוך: "חרש פסול, אחד מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר ודעתו נכונה, מפני שצריך להעיד בבית דין בפיו, ושיהיה ראוי לשמוע דברי הדיינים והאיום שמאיימים עליו". הפתחי תשובה בשם הרא"ש כתב, שגם אינו יכול להעיד בעדות אשה אף על פי שהיא עגונה לא על ידי הרכנת ראש ולא על ידי כתיבה (למרות שבאילם הקילו לענין עגונה).
ישנם כמה סוגי חרשים:
1. חרש-אילם.
2. חרש-מדבר (שהיה פקח מתחילתו ולמד לדבר, ואחר כך נתחרש).
3. חרש באוזנו אחת.
א. שייכות במצוות:
הסוג הראשון - דינו כשוטה שפטור מכל מצוות שבתורה.
הסוג השני - לרוב הפוסקים דינו כפיקח לכל הדברים אם נראה שהוא אכן בן דעת, למעט אותם הדברים שצריך להשמיע לאוזניו שבהם פטור.
הסוג השלישי - דינו כשומע לכל דבר וחייב במצוות, פרט למצוות הקהל וראיה.
ב. הכשר לעדות:
לעניין עדות בקידושין, כאמור צריך שיעיד בפיו וישמע דברי הדיינים, ולכן הסוג הראשון פסול להעיד, והסוג השלישי - כשר. ולגבי הסוג השני, דהיינו שאינו שומע אך מדבר והוא פיקח ומבין, על פי חלק מן הפוסקים בימינו החרשים למדו לקרוא תנועות שפתיים של מי שמדבר ולכן הם נחשבים כחרש מדבר. לכן למעשה, לכתחילה אמנם אין לעשות חרש שמדבר עד בקידושין, אך בדיעבד אם כבר נעשה מעשה ושימש כעד בקידושין, יש לבדוק אחריו. ואם הוא פיקח ומבין על ידי קריאת שפתיים שאמר החתן "הרי את מקודשת לי", הרי שיש לחוש לקידושין אלה.
ביאורים ומקורות:
מי שנולד מדבר ושומע, ואח"כ נתחרש אך נשאר עם יכולת דיבור, יש מחלוקת כיצד לדונו:
הרמב"ם (מכירה כ"ט,ב') סובר שהוא כחרש גמור (ונח' האח' האם רק במכירת קרקעות או גם בגירושין). שאר הפוסקים סוברים שדינו כפקח מהברייתא בגיטין ע"א. (הר"ן (לג.) סובר שדינו כאילם שצריך בדיקה כשכותב לגרש, והב"י סובר שהוא כפיקח גמור שאין צריך בדיקה).
כעת יש לדון במי שנולד חרש-אלם, ולימדוהו לדבר בתנועות שפתיים, האם נחשב כחרש שנולד שומע ומדבר ואח"כ איבד את שמיעתו שבזה נחלק הרמב"ם עם שאר הפוסקים, או שלכו"ע אינו נחשב כמדבר, ותלוי ברמת הדיבור שלו:
1. מדבר דיבור שלם ותקין ככל אדם
המלאכת חרש 1 כותב ששאל לגדולי דורו ולא הסכימו לדעה אחת, י"א שדינו כפקח, י"א דינו כשוטה, וי"א שדינו ספק שוטה ספק פקח. והוא פסק שדינו כפקח לכל דבריו.
2. מדבר קצת דיבור עילג
דברי חיים (אה"ע ב',ע"ב) : הם כפיקחים: משום ג' סיבות: א. הם מדברים קצת, ולגבי שמיעתם כתב הרמב"ם שמבחינה רפואית אי אפשר לדבר מבלי לשמוע. ולכן נחשב שומע ומדבר. ב. בנוגע למדבר ואינו שומע הלכה שהוא כפיקח ולא כרמב"ם. ג. גם הרמב"ם דיבר רק בנוגע למכירת קרקעות שצריך פיקחות גדולה.
מהרש"ם (ב',ק"מ): קורא שפתיים ומבין המדברים עמו ומדבר בלשון נלעג נחשב מדבר ואינו שומע.
מהר"ם שיק (אה"ע ע"ט): מחשיב זאת שהוא כגדול עומד על גביו מפני שרק כח המלמדו נפעל בו ולא דעתו עצמו. (מעיר עליו המנחת שלמה שבימינו זה לא שייך שהרי הם ממש מסתדרים בכוחות עצמם).
נאות דשא (לבושי שרד אה"ע קל"ב): דינו כשוטה וקולו כקול כסיל בעלמא.
מנחת שלמה (א',ל"ד) : אם עושה קולות עילגים שרוב האנשים מבינים אותו הרי הוא כמדבר ואינו שומע, כן דעתי ודעת מחותני הגרי"ש אלישיב . ואם רק בני אדם המורגלים עמו, בזה דעת נאות דשא שנחשב אילם, ואני לא יודע להכריע בזה. וכן פסק אג"מ (יו"ד ד' מ"ט) שאם יכול לדבר מילים ומובן לרוב האנשים אינו חרש, אך אם מובן רק למיעוט האנשים או שמסביר ע"י ידיו או בכתיבה נחשב חרש.
היכל יצחק (אה"ע ב',מ"ז) : הספק הוא האם הרפואה של בתי הספר היא רפואה גמורה שעושה אותם פיקחים, לדעתי הם נעשו פיקחים, אבל למעשה מדי ספק לא יצאנו.
נראה להעיר שיתכן ששורש המחלוקת של האחרונים תלויה בחקירה של השרידי אש (כתבי הרב יחיאל וינברג סימן א') האם דין החרש כשוטה הוא משום שדעתו פגומה ולקויה ואינה מושלמת כשאר בני אדם, או שדעתו כשלעצמה אין בה כל פגם אלא מחמת שאינו שומע לא למד מעולם לדבר, ועל כן בפועל אינו יכול להשתוות לכל בן דעת, אמנם דעתו מצד עצמה שלמה ואין בה חיסרון.
3. מכשיר שמיעה
אג"מ (אה"ע ג',ל"ג): מי שנולד חרש ואילם, ואחר שגדל שמו באוזניו מכונת שמיעה, ונעשה שומע וגם קצת מדבר: יש לו דין מדבר ואינו שומע. ביאור: מהרמב"ם עולה שאי יכולת השמיעה הנמצאת במוח הוא קלקול בדעת, ומזה גם נולד האילמות. אילמות ניתנת לתיקון ע"י אמצעים חיצוניים משום שהיא רק כלי ביטוי טכני, ויכולה להשלים החיסרון שנעשה קלקול בדעתו ע"י ההתחברות עם בני אדם. מי ששומע ע"י מכונה כיון שאינו שומע בעצמו אין לו דין שומע כיון שהקלקול בדעת נותר כשהיה. אמנם לרמב"ם בדיני הקניינים מדבר ואינו שומע הוא כחרש, ויש אח' הסוברים בדעתו שהוא הדין לכל העניינים. אך באמת אי אפשר לומר כן בדעת הרמב"ם אלא ודאי שהרמב"ם אמר זאת רק למכירת קרקעות שצריך חריפות רבה ולא רק דעת. הדיבור עם הזולת משלים את הדעת אך לא מעניק חריפות.
צי"א (ט"ו,מ"ו): שמיעה בעזרת מכשיר שמיעה מהווה הוכחה שיש כאן "יציבות וכושר שמיעה יסודי" ולא רק הבחנה של קריאת שפתיים.
כלומר המח' בין האג"מ לצי"א היא האם למי שיכול לשמוע רק ע"י מכשיר שמיעה יש יכולת שמיעה יסודית שנגדירו כשומע, או שהלכתית מוגדר כלא שומע.
4. קורא תנועות שפתיים ומדבר קצת
בית שלמה (או"ח צ"ה): נחשב כשומע קצת ומדבר קצת, ולכל הפחות כמדבר ואינו שומע. כלומר קורא שפתיים נחשב שומע קצת ושוב אינו בגדר חרש לגמרי או שנדונו לפחות כמדבר ואינו שומע.
אולם מדברי שאר הפוסקים משמע שקורא תנועות שפתיים אינו נחשב לשומע כלל.
^ 1.לר יחזקאל חפץ, נדפס שנת תרל"ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
