ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות מעשיים
- דיני ממונות מעשיים – הרב יאיר וסרטיל
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אודט אוריידא בת תורקיה
ביחס לשאלה זו נציג שלושה מקרים בהם נדון בהמשך:
א. אדם שכר דירה וכעת תמה תקופת שכירותו אך השוכר הבא יכנס רק בעוד חודש ולפיכך מבקש השוכר הנוכחי להישאר בחינם בתקופת הביניים עד כניסת השוכר החדש.
ב. קניתי מקרר חדש אך הסתבר שאינו יכול להיכנס דרך הכניסה הראשית לביתי ללא פירוק והרכבה שיעלו לי כ-250 ש"ח, ניתן להכניס את המקרר החדש לביתי ללא פירוק רק אם אעבירו דרך בית השכן וכך אוכל להכניסו לביתי דרך הכניסה האחורית. הבעיה היא שהשכן מסרב. האם אוכל לכופו?
ג. גג הבניין הינו רכוש משותף השייך לכל דיירי הבניין אולם בפועל רק לדייר העליון יש גישה לגג ויכולת מעשית לממש את זכות הבנייה על הגג. השכנים מסרבים בתוקף. האם הוא יכול לכופם? כמו כן מצוי שיש חללים מתחת לבניין ורק לדייר התחתון יש יכולת מעשית לבנות שם. האם שאר הדיירים יכולים למנוע ממנו או שהוא יכול לכופם?
יש להעיר שבאופן עקרוני ודאי כופים על מידת סדום, וכפי שמצאנו ב כתובות דף קג ע"א לגבי אדם שהשכיר רחיים וקבעו ביניהם שהשכר יהיה שהשוכר יטחן עבורו את חיטיו. לבסוף העשיר המשכיר ולא נזקק לטחינת חיטים, ונפסק שאם יכול השוכר לטחון עבור אחרים עליו להעלות דמים למשכיר ולא לטחון לו חיטים, משום שכופים על מידת סדום, ולשוכר אין הבדל מה יתן ואילו למשכיר יש הבדל. אמנם שאלתנו היא אם כופים אדם שיוכל חברו להשתמש ברכושו?
דיני ממונות מעשיים – הרב יאיר וסרטיל (7)
הרב יאיר וסרטיל
5 - המזיק לאלבום, בגד משומש ואתרוג מהודר
6 - העברת מקרר דרך בית שכן שמתנגד
7 - הורדת שירים ותוכנות
טען עוד
הרמ"א (סי' שסג סע' ו) פסק כיש מפרשים, ואילו השו"ע שם הביא דברי הטור שאם בעל הבית אמר לדייר לצאת ולא יצא חייב לשלם, ולא חילק בין אם יכול היה להשכיר לאחר או לא, ולכן משמע בפשטות שפסק כתוס', וכן דייק ב קובץ "הישר והטוב" (קובץ ג). נמצא שדין הרוצה להישאר בדירה עד כניסת השוכר הבא תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א.
אמנם דעת הרמ"א אינה פשוטה. הראשונים בב"ב (יב ע"ב) נחלקו באחים החולקים שדה שירשו ולאחד מהם יש שדה הסמוכה לשדה המשותפת, אם יכול הבר מצרא לכוף את שאר האחים ולקבל את השדה הסמוכה לשדה הפרטית שלו. הרמב"ם סובר שיכול לכוף ואילו רבנו יונה והרא"ש סוברים שאינו יכול. השו"ע (סי' קעד סע' א) פוסק כרמב"ם ואילו הרמ"א מסיק כמרדכי שהוי ספק. גם כאן אין יכולת להפיק רווחים ע"י מכירה לאדם אחר שהרי רק עבור האח הבר מצרא היא שווה יותר, ואכן הנודע ביהודה (הו"ד בפתחי תשובה סי' שסג) תלה את המחלוקת בסי' שסג במחלוקת כאן וכתב שהרמ"א שם ודאי סבר כרמב"ם כאן. לפי תלייה זו אין הכרעה ברורה ברמ"א כדעת היש מפרשים שבמרדכי שהרי בסי' קעד נשאר בספק, ועל-פי-זה הסיק בקובץ "הישר והטוב" שלהלכה גם לדעת הרמ"א אי אפשר לכוף את בעה"ב להישאר בדירתו שהרי זהו ספק שלא הוכרע ובעה"ב הוא המוחזק. יש מקום להתווכח עם ההכרעה הכתובה שם ולומר שיש לפסוק כדברי הרמ"א המפורשים בסי' שסג, ששם דיבר בדיוק על המקרה שלנו ולא הביא שום ספק בדבר.
כעת נדון במספר השלכות מעשיות בהלכות שכנים, ונראה ארבעה מקרים המובאים בסי' קנג:
א. סולם: המעמיד סולם גדול בחצר חברו ולא מיחה חברו יש לבעל הסולם חזקה ומעתה יוכל להשאיר שם סולמו, ומכיוון שיש כאן הפסד לבעל החצר ודאי שרשאי למחות ואין לכפותו, אולם בסולם קטן אין חזקה, ולכן פסק הרמב"ם שכופים את השכן לאפשר להניח הסולם בחצרו כל זמן שאינו משתמש במקום זה, ואילו הטור חלק וכתב: "היאך ישתמש בשל חברו בעל כרחו?!" השו"ע (סע' יג) פסק כרמב"ם וכן הרמ"א לא השיג. בקובץ "הישר והטוב" העיר שבגלל הסתפקותו של הרמ"א בסי' קעא יש לפסוק גם כאן שמספק אין לכוף. צ"ע שלא העיר על הסתירה בשו"ע מסי' שסג שמסתימתו שם משמע בפשטות כדעת התוס', ואולי אף שסתם ולא חילק בפירוש יש לומר שהוא עוסק שם דוקא במקרה שלא יכול היה להשכיר לאחר ואכן סובר כיש מפרשים שבמרדכי, אולם בקובץ "הישר והטוב" עצמו כן דייק משם שסבר כתוס' וא"כ צ"ע.
ב. זיז בכותל חברו: לגבי בעל חצר הסמוכה לבית חברו ורוצה לחבר זיז לכותל חברו, פוסק ר"י ברצלוני שבזיז הקטן מטפח כופים את בעל הכותל משום שודאי הכותל לא ינזק, ואילו הטור חלק מהטעם הנ"ל שלא כופים אדם להשתמש בחפציו. הרמ"א (סע' ד) הכריע כטור, והקשה הב"ח מאי שנא מסולם ששם פסק הרמ"א בניגוד לטור שכופים, ומכח קושיא זו הכריע הב"ח כר"י ברצלוני, ואילו הסמ"ע חילק שלדעת הרמ"א כאן יש לחוש שינזק הכותל, ואם כן פסק כטור אך לא מטעמו (כאמור, לפי הכרעת הרמ"א בסי' קעא פשוט שגם כאן יש להכריע שאין לכוף).
ג. מרזב: הרא"ש, הטור והרמ"א (סע' ח) כותבים שאדם שחצרו משועבדת למרזב חברו מ"מ יכול בעל החצר לכופו להזיז המרזב לצד אחר בחצר, אם אין שום הבדל מבחינת בעל המרזב. משמע לכאורה כיש מפרשים שבמרדכי, וצ"ע על הרא"ש והטור שהרי כפי שראינו למעלה הם חלוקים עליו, וכן הרמ"א כאן סותר לפסקו בסולם, וכן הקשה שער המשפט . שמעתי מהרב אשר וייס שליט"א שיש לחלק בין המקרה כאן שאין לבעל המרזב בעלות על מקום המרזב אלא רק זכות שימוש ולכן אפשר לכופו לבין מקרה שיש לאדם בעלות על חפץ ששם לא כופים אותו לאפשר לאחרים להשתמש בחפץ. וכן מתורץ בקובץ "הישר והטוב", ושם הובאה ראיה לכך מהגמרא בבבא בתרא צט ע"ב המקשה מדוע בעל שדה שדרך הרבים עוברת באמצע שדהו לא יוכל לכוף אותם לעבור בצידי השדה, ומבאר רבנו יונה (הו"ד בשיטמ"ק שם) שכאן כופים משום שאין לרבים בעלות על הדרך אלא רק זכות הילוך.
ד. זיז באויר חצר חברו: לגבי בעל גג הרוצה לתלות בכותלו זיז, והזיז יהיה באויר שעל גבי חצר חברו, מוכח בגמ' וכן נפסק ב שו"ע (סע' א) שיכול בעל החצר לעכב רק משום טענת היזק ראיה, משמע שלולא כן יכול בעל הגג לכופו, וצ"ע לדעת התוס' ושאר הפוסקים שפסקו שאין כופים? הלחם ושמלה מחלק שכאן הואיל ומשתמש רק באוירו כופים על כך, ואמנם האויר שייך קניינית לבעל החצר אך אין לו שימוש בכך (אף כשבעה"ב נמצא ומשתמש בביתו) ולכן כופים להשתמש באויר, והובאו דבריו בקובץ "הישר והטוב", וכן שמעתי מ הרב אשר וייס שליט"א.
וכעין זה חילק בספר " דבר חק ומשפט " שיצא זה עתה לאור מאת הרב חנוך סנהדראי, והרחיב שכל שהשימוש זניח ואין בו פגיעה בבעלות יש לכפות, ולכן רשאי אדם לאסור על שכנו לחנות בחניה שלו אף כשאינו בעיר אך אינו רשאי למנוע ממנו לעבור עם רכבו דרך חנייתו. לפי דבריו נראה שגם במקרה שהבאנו למעלה לגבי העברת מקרר דרך בית חברו נוכל לכפותו להעביר המקרר דרך ביתו, הואיל וזהו שימוש ארעי וזניח. אך אם לא נקבל את הרחבתו, יש מקום לומר שדוקא בשימוש באויר יש לכפות אך לא במעבר בחנייתו ובביתו.
(יש לעיין במציאות שכיחה היום שבאפשרותי לקלוט ולגלוש דרך אינטרנט אלחוטי של השכן. במקרה שאיני מאט את קצב עבודתו האם נוכל לכפות עליו ולדמות מקרה זה לזיז משום שאני משתמש רק באוירו? נראה פשוט שאין לדמות לפי שכאן גוף החפץ שנוהגים לשלם עליו הוא השימוש ב"אויר" וא"כ ודאי זהו שימוש בדבר השימושי לו וכן יש בכך פגיעה בבעלותו. אולם יתכן שיש לדמות זאת למרזב, שהואיל ואין לו בעלות אלא לכל היותר האויר משועבד לו, כופים בכך.)
כעת נעבור למקרה השלישי לגבי בנייה על הגג או בחלל. שבט הלוי (חלק ח סי' רצט) כותב שבשימוש המפקיע רכוש חברו לדעת כולם אין כופים לכתחילה: "וכי אדם עשיר ענקי שגם הרבה דינרי כסף לא נחשבים אצלו כלל, ושכנו האביון שחסר לו גם פרוטה וכי אנחנו נכוף ליתן לו מכספו בלי שורת הדין רק מטעם כופין על מדת סדום אי לאו משום דין כפייה על הצדקה?!". על-פי-זה נכתב בקובץ "הישר והטוב" שאי אפשר לכפות את שאר דיירי הבניין לבנות על הגג או בחלל משום שבכך מפקיע מהם את חלקם ברכוש המשותף.
אסיים בדברים החשובים שנכתבו שם בהמשך: "כל זה מעיקר הדין, אך למעשה יש לברר בבית דין כל מקרה לגופו, ובודאי מן הראוי לכל אחד לוותר בכגון זה לשכניו... ולא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה. והחכם עיניו בראשו לראות בטובתם של השכנים ובזה ישרור שלום ושלוה ביניהם כל הימים."
דיני ממונות מעשיים – הרב יאיר וסרטיל המזיק לאלבום, בגד משומש ואתרוג מהודר
שומת נזקים - שומה אוביקטיבית או סוביקטיבית?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
