ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
במקום שאמרה תורה יעבור ואל יהרג האם מותר להחמיר?
תוס' בע"ז כז: ד"ה 'יכול' בסוף דבריו אומר: ואם רצה להחמיר על עצמו בשאר מצות רשאי, כמו אבא בן זמרא דירושלמי שהיה אצל עובד כוכבים, אמר לו אכול נבילא ואי לא מקטילנא לך, אמר לו אי בעית למיקטל קטול, ומחמיר הוה, דמסתמא בצנעא הווה, עד כאן לשונו.
והרמב"ם חולק, בהלכות יסודי התורה פרק ה' הלכה ד': כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.
ואולם התוס' אינו יחיד בשיטתו: הרמב"ן בשבת דף מט. בעניין אלישע בעל כנפיים שהניח תפילין בשעת השמד כתב: "שהיה מוסר עצמו למיתה שלא לבטל מעליו מלכות שמים, ורשאי הוא בכך, ואינו כמתחייב בנפשו, אף על פי שאמרו 'יעבור ואל יהרג', שכל מצוה שהחזיקו בה ישראל בשעת השמד, נוטלין עליה שכר הרבה, ועדיין מוחזקת בידם, ואמרו באגדה: מה לך יוצא להיהרג? שמלתי
את בני! מה לך יוצא להיצלב? שנטלתי לולב! וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו למיתה על התפילה, שהיא מצות עשה מדרבנן", וכ"כ הר"ן והריטב"א.
וכן מוכח מהרוגי מלכות כרבי עקיבא שמסר נפשו על מצות תלמוד-תורה ברבים, וכן ר' חנינה בן תרדיון ור' יהודה בן בבא שמסר נפשו על הסמיכה.
וכן מוכח מפסחים דף נג: לשיטת תוספות: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו 2 ועלו ובאו בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך, אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה.
ורבנו תם בתוספות מפרש שצלם שעשה נבוכדנאצר היה אנדרטא לכבודו ולא היה עבודה זרה, ולא היו מחוייבין למסור את הנפש, ובכל זאת מסרו נפשם מפני הטועין שסברו שאסור, ולהורות לירא את ה'.
וכן פסקו הטור והשו"ע יורה דעה סימן קנז: "כל העבירות שבתורה, חוץ מעבודת-כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים, אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג, אם הוא בצנעה, יעבור ואל יהרג, ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג, רשאי", והרמ"א כתב: "אם השעה צריכה לכך, ורוצה ליהרג ולקיימו, הרשות בידו"
הנימוקי יוסף בסנהדרין סוף פרק בן סורר אומר, במצוות עשה בשעת גזירה, רק אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ, רשאי, כדי שיראו וילמדו לירא את ה', וכדבריו פסק הרמ"א.
לסיכום הדעות:
א. לשיטת התוספות בעבודה-זרה דף כז: והרא"ש עבודה-זרה פרק ב סימן ט והטור והשולחן-ערוך יורה-דעה סימן קנז, על כל מצוה חוץ מעבודה-זרה וגילוי-עריות ושפיכות-דמים, אם כופין אותו לעבור בצנעה, יעבור ואל יהרג, ואם רצה להחמיר ולהיהרג ולא לעבור, כשמתכוין להעבירו על דת, רשאי.
ב. הרמב"ן והר"ן בשבת דף מט, אומרים במצות-עשה שיכולין לבטלה ממנו אפילו בשעת הגזירה, אינו חייב למסור את נפשו, אבל רשאי ומקבל עליה שכר הרבה.
ג. הרמב"ם חולק וסובר שאסור למסור את הנפש במקום שאינו חייב, ואם נהרג ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו.
ד. שיטת הרמ"א. הנימוקי-יוסף בסנהדרין סוף פרק בן סורר אומר, במצות-עשה בשעת גזרה, רק אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ, רשאי, כדי שיראו וילמדו לירא את ד', וכדברי הנימוקי-יוסף פסק הרמ"א בשולחן-ערוך סימן קנז.
ה. הרמב"ם לא חילק בשעת הגזירה בין מצוות-עשה ללא-תעשה, ופשט דבריו שבשעת הגזרה מחוייב למסור את הנפש על כל המצוות, אפילו דרבנן.
נראה שהמחלוקת בין הרמב"ם לתוספות ושאר ראשונים בשאלה האם מותר למסור את הנפש במקום שאמרו יעבור ואל יהרג, תלויה בשאלה מה לומדים מהפסוק 'וחי בהם'. כלומר: בשלוש העבירות עבודה-זרה, גילוי-עריות ושפיכות-דמים, יש לימוד מפורש בתורה שיהרג ואל יעבור, האם 'וחי בהם' בא ללמדנו שבשאר המצות אין צריך למסור את הנפש או שאסור למסור את הנפש.
מדברי רש"י בסנהדרין עד. ד"ה סברא, משמע שאסור למסור את הנפש, שכך כתב: אמר רחמנא לעבור על המצות משום 'וחי בהם' משום דְיקרה בעיניו נשמה של ישראל, ובד"ה מאי חזית אומר: משום חביבות נפשם של ישראל להקב"ה, ומשמע מדבריו שהקב"ה מעדיף שאדם ישמור על חייו ויעבור ולא יהרג, כלומר אסור להיהרג וזו היא שיטת הרמב"ם. ואולם התוספות שם בעמוד ב' ד"ה בן נח אומר שהפסוק 'וחי בהם' בא ללמד שאין ללמוד מרוצח ונערה המאורסה שיהרג ואל יעבור, כלומר הפסוק 'וחי בהם' מתיר לעבור, אך לא אוסר להיהרג.
ונראה שמחלוקת זו קשורה במחלוקת נוספת. הרמב"ם בפרק ה' הלכה ד' מיסודי התורה אומר: ''... כל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם... ואף על פי כן מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו...'', והרמ"ך המובא שם בכסף משנה, אומר שהוא חייב אע"פ שהיה אנוס. נמצא לפי שיטת הרמב"ם, שלולי חילול השם לא היה אסור לעבור באונס, גם בשלש העבירות שנאמר בהם יהרג ואל יעבור, ואם כן הפסוק 'וחי בהם' אינו נצרך להתיר את שאר העבירות אלא הוא בא ללמד שיש איסור להיהרג. והרמ"ך שסובר שגם באונס אסור לעבור וחייב, אם כן הפסוק 'וחי בהם' בא רק להתיר לעבור בשאר עבירות, אך אם רוצה למסור נפשו רשאי ושכרו הרבה.
ובתוס' במסכת עבודה זרה דף נד. ד"ה הא בצנעא, הביא את דעת השר מקוצי שאומר: בפרהסיא שיש חילול השם חזר האיסור אפילו באונס וחייב. ובצנעה באונס, שאין חילול השם, אין אזהרה גם בשלוש העבירות.
דור התשובה
''אם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת קץ הגאולה ואור הישועה לא יביט לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתה של תורת אמת, כי כל זמן מאיר בתכונתו'' 3 , כלומר דורנו הינו דור התשובה! לא עוד תשובה פרטית אישית אלא תשובת האומה כאומה שלמה השבה אל מקורה, אל ארצה, אל עצמה, אל אלוקיה. תהליכים ציבוריים הם פחות בחיריים, הם יותר טבעיים, עצמיים, תחושות פנימיות חזקות מהשכל, עליונות אלוקיות. לאמר, התשובה אינה תיקון העבר וחזרה למצב שלפני התשובה, התשובה היא שאיפה לעתיד הגדול, שאיפה אל הטוב, אל האור, ולא בריחה מהרע מהחושך. תשובה שכוללת את כל הציבור: צדיקים, בינונים ורשעים. גם הצדיקים חוזרים בתשובה.
שלושה דברים מקרעים גזר דינו של אדם: שינוי השם, שינוי מקום ושינוי מעשה. באלה הדברים אדם נהפך לאיש אחר, זה לא אותו האדם שחטא. מי שחטא ורוצה להמלט מגזר דינו של המלך משנה מקום שלא ימצאו אותו במקומו, משנה את שמו שלא יוכלו לחפש אותו בשם הקודם, ומשנה את צורתו שלא יכירו אותו. שינוי מקום שינוי מעשה ושינוי השם. גם בהלכות גזילה הדין הוא והשיב את הגזילה, אבל אם היה שינוי מקום שזה שינוי הבעלות, הרשות, ושינוי השם או שינוי מעשה: גזל צמר ועשה בגד, אין צריך להשיב הגזילה כי זו לא הגזילה שגזל.
וכך בעל תשובה כאשר משנה את שמו, מעשיו ומקומו, הוא אינו אותו האיש.
בדורנו כלל ישראל שב בתשובה שלמה למציאות חדשה לגמרי, גם שינוי מקום -עולה לא"י, גם שינוי השם - העם היהודי מקבל מחדש שם ישראל, וגם שינוי מעשה -התחיל לפעול כעם, כציבור ושב בתשובה.
האבות מתקנים את חטא אדם הראשון, התיקון השלם כולל את שלושת אלה: אברהם - שינוי מקום, עולה לא"י, יצחק - שינוי מעשה, מסירות נפש העקידה, נהפך לרוחני, יעקב - שינוי השם, לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל. גם באברהם יש השלושה כאחד, שינוי מקום - עולה לארץ ישראל, שינוי השם - לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, ושינוי מעשה – קבלת האמונה בד'.
באופן עמוק יש לבאר כי שינוי מעשה כפשוטו מתקן את מעשיו בפועל, לא חוזר על חטאיו אלא עוסק בתורה ומצוות ומעשים טובים, שינוי מקום - תשובה עמוקה יותר שינוי המקום הרוחני שלו, שינוי האטמוספרה, כל הגישה שלו לחיים משתנה עוקר את המידות הרעות מתוכו, ולא רק אינו עושה עבירות אלא אינו נמשך לעשות עבירות נמצא באווירה אחרת בפנימיותו. ושינוי השם- כאן השינוי עוד יותר יסודי, הוא זוכה לנשמה חדשה.
שינוי בנפש שינוי ברוח שינוי בנשמה. שינוי בנפש – שינוי מעשה, שינוי ברוח – שינוי מקום שהוא שינוי במידות, שינוי בנשמה – שינוי השם שינוי המהות הפנימית שהיא מקור המידות.
הווה אומר, התשובה השלמה היא מהפיכה גמורה בכל האישיות יצירה של מציאות חדשה זה מה שאומר הירושלמי: בכל הקרבנות כתיב ''והקרבתם'' ובר"ה כתיב ''ועשיתם'' אמר להם הקב"ה כיוון שהכנסתם לפני בר"ה בדין ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נעשיתם בריה חדשה 4 .
שינוי מקום כדברי חז"ל "אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש'' באווירת בית המדרש פג החשק לחטא.
ועל כן דוד המלך מבקש ''אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי'', ואין צורך לומר שהכוונה רק כפשוטו, אלא שבכל מקום שילך ימצא באווירה של בית המדרש, ''אתהלך לפני ה' בארצות החיים'', במקום שווקים, גם שם אתהלך לפני ה' תמיד אהיה בבחינת שיוויתי ה' לנגדי תמיד, ואין הכוונה רק לשם שמירה מפני החטא, שמירה מפני המנוול היצר הרע, אלא אווירת בית המדרש מרוממת את ההסתכלות, כל החיים מקבלים משמעות אחרת, משמעות עליונה, הנפש צמאה לקרבת ה', ''צמאה לך נפשי'', ''כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים'', הנפש צמאה לתורה שותה בצמא את דברי החכמים, כל הנאה בעולם מקבלת תוכן נשא כי הכל מתנה שלוחה מהקדוש ברוך הוא, הברכות מתפרצות מעומק הלב להודות לה', האוכל בא משולחנו של מקום.
הבית נעשה בית ה', ''אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו'', אם כן הבית מתנה מאת ה', הבגדים, הכול!
אנו מניחים תפילין נושאים עלינו את האות שאנו שייכים אליו, לצבאותיו צבאות ישראל, קצין הולך עם דרגות על הכתף ומתגאה בהם, אנחנו הולכים עם דרגות על היד ועל הראש, קושרים את עצמינו אליו בקשר התפילין. מתעטפים בטלית ועל הבגד ציצית המזכירה את כל המצוות. המצוות אינם עול מכביד אלא מאשרות וממלאות אותנו באור בשמחה.
וגם הקשיים וההתמודדויות מאת ה' ולטובה והנפש ששה אליהם כגיבור אלֵי קרב הרוצה להוכיח למלך את מסירותו. שיוויתי ה' לנגדי תמיד" גם מה שנגדי, שמתנגד לי, זה כביכול ריבונו של עולם וכאשר מתבוננים באופן כזה לא יראים מקשיים, כי ריבונו של עולם נמצא שם - ועם הוא שם זה לטובה ולטובה גדולה.
^ 1.סנהדרין עד.
^ 2.שמות ו' כ"ח
^ 3.אגרות הראי"ה שע"ח
^ 4.ר' חננאל ר"ה לב:
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
