ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- נושאים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
לקט שכחה ופאה
על פי מצוות פאה, כל בעל מטע או שדה משאיר בסוף שדהו חלק לעניים. ואמרו חכמים ששיעור פאה צריך להיות לפחות אחד חלקי ששים, שהוא קרוב לשני אחוזים מהשדה (פאה א, ב). והרוצים להדר במצווה היו מוסיפים ונותנים יותר.
מצוות שכחה: אם במלאכת הקטיף או הקציר דילגו על עץ או על חלקה קטנה, היו משאירים את מה שנשכח לעניים. וכן בעת מלאכת האיסוף, אם שכחו ערמת פירות או ערמת חיטים, היו משאירים אותה לעניים.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
327 - לעצור את העיסקה הבאה
328 - כיצד עוזרים לעניים
329 - כבוד ואהבה לאוהבי ישראל
טען עוד
'לקט' פירושו, שהקוצרים לא היו מרימים מהארץ את השיבולים שנפלו מידם בעת מלאכת הקציר, אלא היו משאירים אותם לעניים. וכן הדין בענבים שנפלו בעת הבציר. בנוסף לכך, כל אשכול מצומק, שלא היה לו כתף ונטף, לא היו בוצרים אותו, אלא משאירים על הגפן לצורך העניים.
אפשר להעריך שסך כל מתנות העניים הללו היה מגיע לכדי כ-4 אחוז מכלל היבול. וזו היתה העזרה הקבועה ביותר שניתנה בישראל לעניים. וכן מצינו שכאשר חזרו נעמי ורות משדה מואב בחוסר כל, הן התפרנסו ממתנות העניים הללו. וכמו שקרה פעמים רבות בתולדות ישראל, בזכות הצדקה והחסד זוכים להקים משפחות מפוארות. וכך זכו בועז ורות להעמיד את מלכות בית דוד.
מעלת המצווה
שאלו חכמים, מדוע באמצע סדר המועדים שבפרשת אמור מזכירה התורה פתאום את המצוות הללו (ויקרא כג, כב)? והשיבו (בספרא שם): "אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו".
לב מי לא יתרגש מהידיעה המופלאה הזו. אדם לובש את בגדי עבודתו ועוסק במלאכת שדהו, ומשתף את העניים במחשבתו. הוא מניח להם את השיבולים והפירות שנפלו במשך הקציר והקטיף, וגם את כל מה ששכח, וגם פאה בסוף שדהו. ופתאום קדושת בית המקדש חופפת על שדה החולין שלו, ומזבח ניצב במרכזו, וכל השיבולים והפירות הללו שהשאיר לעניים נחשבים כקרבנות על גבי המזבח. משמעות המצווה - גם העניים שותפים באחריות.
יסוד חשוב למדנו ממצוות אלו לדרכי הצדקה. התורה מטילה על העני את האחריות לקבל את מתנותיו. היה עליו לטרוח וללכת לשדות, לשים לב לשיבולים שנפלו בקציר (לקט), לחלקות שלא נקצרו עד תום, לעצים שלא נקטפו ולערמות שנשכחו (שכחה), להמתין לפאה שבסוף השדה, ולקטוף בכוחות עצמו את התבואה והפירות.
עוד למדנו במשנה (פאה ד, א) שאם היו עשרה עניים, ומהם תשעה זקנים שביקשו שבעל השדה יחלק ביניהם את פירות ה'פאה', והצעיר ביקש שהעניים יקטפו בכוחות עצמם כדי שיוכל לזכות בחלק גדול יותר, "לזה (הצעיר) שומעים שאמר כהלכה". שכך היא ההלכה, שהפאה ניתנת במחובר, והעניים צריך לקטוף את הפירות בכוחות עצמם. ורק אם נשקפה סכנה מכך שהעניים יתחרו זה בזה, כגון בתמרים שבראש הדקלים, בעל הבית היה צריך לקטוף את כל התמרים של הפאה ולחלקם לעניים.
צדקה חכמה
עוד יסוד מעניין יש במצוות לקט ושכחה. למרות שערך הלקט והשכחה הוא כשני אחוז, מכל מקום ההפסד של בעל השדה נמוך יותר. שכן נדרש מאמץ רב כדי לאסוף את השיבולים שנפלו ונשכחו בקציר, ואת הפירות שנותרו על העצים. אם למשל עלות הקטיף של קילו רגיל הוא עשרה שקלים, הרי שעלות הקטיף של קילו "לקט ושכחה" הוא עשרים שקלים, שכן צריך לחפש את הפירות שנפלו ונשכחו. אולם העניים שהיו מחוסרי עבודה, לא היה הפסד בכך שהשקיעו זמן רב בליקוט הפירות שנפלו ונשכחו. וכך בו-זמנית בעל הבית הפסיד פחות, העניים הרוויחו הרבה וגם התחנכו לעבוד, ובנוסף לכך, שום פרי לא היה הולך לאיבוד.
לקחים לימינו
כיום החקלאות כבר אינה מרכזית כפי שהיתה, האנשים החלו להצטופף בערים ולהתרחק מהשדות, וכבר לא ניתן לקיים את העניים על ידי מצוות אלו. אבל אם נלמד מהן את הרעיון המרכזי, אזי ניתן היה להציע דרך פעולה דומה במפעלי המזון שנתקעים לפעמים עם סחורה שעומדת להתיישן ('פג תוקף'). כיוון שממילא יש סיכון שהמפעלים ייאלצו להשמיד את הסחורה הזו - במקום זאת יביאו אותה למחסנים שינוהלו על ידי עובדים סוציאליים, והם יחלקו את המוצרים הללו לעניים תמורת מעט עבודות התנדבות בניקיון וגינון לתועלת הציבור.
מעשר עני
בשנים שלישית ושישית לסדר השמיטה, המעשר המופרש שני, כתשעה אחוז מהפירות, היה ניתן לעניים. בשאר השנים היה המעשר השני נאכל בקדושה בירושלים ('קרן השתלמות' רוחנית).
לכאורה זהו סדר מוזר: אם המגמה היא לתמוך בעניים ולעודד את העלייה לרגל, מדוע שלא תצווה התורה לתת בכל שנה אחוז מסוים לצורך העלייה לרגל ואחוז מסוים לעניים? ומדוע מצווה התורה לתת רק בשנה השלישית והשישית לעניים, ובשאר השנים לא לתת להם כלום (זולת לקט שכחה ופאה, וצדקה בשעת הצורך)?
יתכן שיש בזה מסר חינוכי חשוב, כאשר המגמה היא שלא להרגיל את העניים לתמיכה קבועה. כאילו לומר להם, את העזרה לקיום הבסיסי ביותר אמנם תוכלו לקבל תמיד על ידי לקט שכחה ופאה, אבל את העזרה לקיום שיש בו יותר רווחה תקבלו רק בשנים מסוימות. כך מעת לעת יטעמו העניים טעם רווחה, ירגישו כיצד חיים אנשים רגילים, וזה יתמרץ אותם לעבוד בשאר השנים. אך אילו היו העניים מקבלים בכל השנים קצבה בינונית, היו שוכחים את טעם הרווחה, שוקעים בניוולם ומתרגלים להסתפק בקצבה הקבועה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
