ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מנפלאות מצרים היתה הכבדת לב פרעה. לא זו בלבד שהביאה להענשתו הראויה והראתה לישראל את יד ה' המשגחת, אלא שהיתה לה מטרה נוספת. אנו אומרים: "ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". הרב חרל"פ כותב בפירושו להגדה כי אילו הניח לנו פרעה לצאת, היינו ממשיכים להיות משועבדים לו שיעבוד של הכרת טובה, ואפשר שאף לתרבות המצרית היינו נשארים קשורים. יש אפוא ליצור נתק נפשי מהם.
הכבדת לב זו הופיעה שוב בימינו אצל הבריטים והערבים. הבריטים היו אמורים להביא להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. הם מעלו בתפקידם, סגרו מחד את שערי הארץ ליהודים, ומאידך אפשרו למאות אלפי ערבים מכל המדינות הסובבות להיכנס אליה באין מפריע. בבואם לעזוב את הארץ, לא יצאו ממנה תוך השלטת סדר כנדרש, אלא עזבוה במגמה שייווצר כאן 'תוהו ובוהו', אשר בעקבותיו הם יתבקשו לחזור ולא יצאו עוד. כתוצאה מכך נאלצנו לצאת למלחמה, אשר הביאה לנו יתרונות רבים כפי שיפורט.
במאמר מוסגר יש לומר כי הבריטים השאירו כאן תשתית בסיסית חשובה: שדות תעופה, נמל חיפה, כבישים ומסילות ברזל. אלמלא נהגו בנו כפי שנהגו, היינו משועבדים להכרת טובה להם.
התועלת שבלאווים
אולם הכבדת הלב של האנגלים היתה כאין וכאפס לעומת זו של הערבים. הללו לא היו אמורים לקבל ריבונות באיזשהו חלק של ארץ ישראל המערבית. ההחלטה שהתקבלה על ידי חבר הלאומים דיברה על בית לאומי יהודי בארץ. התנגדותם הנחרצת של הערבים לכל ריבונות יהודית בארץ, ולכל עליית יהודים אליה, גרמה לבריטים למנוע התיישבות ועלייה. היהודים ביקשו להעלות לארץ מאה אלף פליטי שואה בלבד, אך הבריטים בלחץ הערבים לא הסכימו גם לזאת. כתגובה חיזקו המחתרות היהודיות את עוצמת המרי.
מהלכם של הבריטים להביא את עניין ארץ ישראל לאו"ם היה מעשה פרו-ערבי. שכן החלטת חבר הלאומים על הקמת מדינה יהודית בלבד בארץ לא זזה ממקומה. היא החלה להתבצע על ידי כינון ההתיישבות היהודית בארץ, ולאו"ם לא היתה כל סמכות לשנותה. הערבים יכלו אך להרוויח ממסירת הדבר לאו"ם, שכן לא היתה קודם לכך שום הכרה לתביעתם על הארץ. למרות זאת הם לא שיתפו פעולה.
תוכנית החלוקה של האו"ם היתה חטא על פשע. אחר ששלושה רבעים משטח הארץ נקרעו לצורך הקמת ממלכת ירדן, נקרעו חלקים רבים ממה שנותר כדי להימסר למדינה ערבית אשר כלל לא הובאה בחשבון קודם. למדינה היהודית הוקצו חלקים קטנים מאוד מן הארץ, וכל לב הארץ, וכן מרכז הגליל, נמסרו לערבים.
על פי תוכנית זו באר שבע, אשקלון, אשדוד, יפו, רמלה, לוד, בית שמש, קריית גת, ראש העין, עכו, נהריה, נצרת ומגדל העמק לא היו אמורות להיכלל במדינה היהודית. כאשר עמדה לקום, לא היתה המדינה יכולה להכיל אפילו חלק קטן מן היושבים בה היום.
הסירוב הערבי הגורף לכל פתרון נראה בלתי הגיוני ואך נראה כי שוב הכביד ה' את ליבם. מתוך שיצאו למלחמה והקב"ה הנחיל לנו ישועה, גדלה מדינת ישראל הראשונית בשליש על מה שהוקצב, והתווספו לה כל המקומות שפירטנו ועוד למעלה מהם.
והנה בתשע עשרה שנות מדינת ישראל הראשונות, לא נשמע קול במדינה הקורא לכבוש את חלקי ארץ ישראל שלא נותרו בידינו, גם לא את גוש עציון או את עטרות ונווה יעקב אשר נפלו בידם, להוציא זעקתו המפורסמת של הרב צבי יהודה זצ"ל, אשר אף היא לא באה אלא ממש שבועות לפני קרות הדבר.
בפרוץ המלחמה הובטח למלך ירדן כי אם לא יצא להילחם לא נפגע בנתון לשלטונו. אין הסבר מתקבל על הדעת מדוע יצא למלחמה. שוב, הכביד ה' את ליבו.
על פי הסכמי שביתת הנשק של מלחמת תש"ח, היינו אמורים לקבל מעבר חופשי לכותל ולהר הזיתים, וגם להר הצופים. אולם הירדנים לא כיבדו את ההסכם. מדינת ישראל נאלצה לבנות חלופה ל'הדסה' ולאוניברסיטה, ועכשיו יש שתיים.
בתום מלחמת ששת הימים הכריז שר הביטחון דאז, משה דיין: "אני מחכה לטלפון מן הערבים". הוא היה מוכן להשיב להם את ששוחרר תמורת הסכם שלום. אולם הערבים התכנסו בחרטוּם בירת סודן, והשמיעו כלפי מדינת ישראל את שלושת הלאווים המפורסמים: לא שלום, לא הכרה, לא משא ומתן. עקב סירוב בלתי הגיוני זה, התאפשרה בהמשך הדרך ההתיישבות ביש"ע ובגולן. ואגב, כדאי להשוות בין מה שהשתנה מאז בחרטום ושאר בירות ערב, לעומת מה שהשתנה בירושלים.
הכבדת הלב הערבית הביאה רווחים נוספים. האלוף במילואים חיים הרצוג, לימים נשיא המדינה, כתב לפני שנים רבות מאמר אודות התועלת שצמחה מן החרם הערבי על ישראל. כיוון שהערבים סירבו לקנות ממנה ולמכור לה, היתה ישראל צריכה להתאים את עצמה לרמת הדרישות של שוקי אירופה. כתוצאה מכך צמחה פה תעשייה מתוחכמת בהרבה מכזו שהיתה פונה לשוקי ערב.
עתה עומדת ישראל כשהיא מפותחת, מניבה יבולים ברוכים, וחזקה כלכלית מהרבה מדינות אחרות.
אך קיימת הסכנה לקלקל. בסיום מלחמות יהושע על הארץ נאמר שם הסיכום הבא: "לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אל בית ישראל הכל בא". הדברים נאמרים כאשר הן ביהושע והן בשופטים נמנים חבלי ארץ רבים אשר עדיין לא נכבשו. אברבנאל ורלב"ג מיישבים את הסתירה. הם אומרים כי מבחינת הקב"ה הכל בא, ואך עצלותם ורפיונם של ישראל הם שגרמו לכך שלא כל הארץ נכבשה לפניהם. בימינו ניתן לומר כי מבחינת הקב"ה "הכל בא". שערי הארץ פתוחים ושערי הגלויות פתוחים. חלקים גדולים מן הארץ ניתנו בידינו. רק הרפיון וההיסוס והעדר האמונה הם שמעכבים. בבחירה החופשית של בני האדם אין האלוקים מתערב. דרושה עבודה חינוכית נרחבת.
מתוך העיתון בשבע
שיחות ליום ירושלים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"
הדברים נאמרו במסיבת יום ירושלים התשס"ג, בישיבת מרכז הרב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
