ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
פרשת "חוקת" עוסקת בטהרה של מי שנטמא בטומאת מת. הפרשה מתחילה במילים "חֻקַּת הַתּוֹרָה", "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר". אף שהיה אפשר לומר רק "זֹאת החֻקַּה". שואל אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר זיע"א, למה כתוב "חקת התורה"? והשיב, כי הסיבה לכל אפשרות טומאה וטהרה באדם נובעת מקבלת התורה. זאת הסיבה שבגללה נוכרי לא נעשה טמא מת: "ואם נגע במת או נשאו או האהיל עליו – הרי הוא כמו שלא נגע" (רמב"ם הלכות טומאת מת פרק א' הי"ג). רק אחרי שהוא מתגייר ומקבל עליו תורה – הוא נטמא.
הנוכרים לא קיבלו את התורה, ולכן הם לא מטמאים. "והנה ההבדל שבו הורמו עם בני ישראל משאר הגוים הוא באמצעות קבלת התורה, שזולת זה הנה ככל הגוים בית ישראל". לכן קשרה התורה את דיני טומאה וטהרה עם התורה באומרה "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". "כי על ידי שקבלו התורה, נעשו עֲם בני ישראל דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם", בין בחייהם ובין במותם. אמנם אם פועלים "בכח גדול" של טהרה "אשר חקק ה' במצוה האמורה בענין של פרה אדומה", ניצלים מהרוחניים השפלים שרוצים כל כך להידבק בנו.
"וכבר המשלתי במקום אחר ענין זה, לשני כלים שהיו אצל בעל הבית, אחת מלאה דבש, ואחת מלאה זבל, ופינה אותם והוציאם לחוץ מהחדר, אותה שהייתה מלאה דבש – מתקבצים לה כל הזבובים והרמשים, ואותה שהייתה מלאה זבל – הגם שיכנסו לה קצת מהרמשים לא ישווה לשל דבש. כמו כן אדם מישראל שמת להיותו מלא קדושה המתוקה והעריבה, בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ, שהם כוחות הטומאה, התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהערב, ולזה יטמא באהל". רק באמצעות הטהרה יידחו כל הרוחניים השפלים. נדחית כל הטומאה. נדחות כל הקליפות, והדבש נשאר טוב כפי שהיה.
טומאה וטהרה אינן שייכות רק בטומאת מת וטהרתו. יש טומאה גם בנידה או בלידה, גם בשכבת זרע או בזב. יש טומאה בשרצים ורמשים. ויש טהרה לכל אלה. למת הטהרה היא באמצעות פרה אדומה. יש טהרה באמצעות טבילה במים בלבד, ויש גם באמצעות נטילת ידיים. היום נעסוק בטהרה שאנו מצווים בה ביותר והיא נטילת ידיים.
טהרה גדולה מביאה לידי תורה גדולה
תורה לא מקבלת טומאה, שנאמר "הלא כה דברי כאש נאום ה'", מה אש אינה מקבלת טומאה אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה. עם זאת יש קשר גדול בין תורה לטהרה בזה שטהרה גדולה מביאה לידי תורה גדולה. לכן הקב"ה נתן תורה רק אחרי טהרה של שלושה ימים.
לפי כלל זה כתב החיד"א על האר"י הקדוש: "ואני בעניותי פשיטא לי דרבינו האר"י ז"ל היה נטהר באפר פרה ע"י אליהו זכור לטוב ואז נחה עליו רוח הקודש להפליא. והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה. ולא שמעתי – ליבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענוותנותו" (מדבר קדמות מערכת א אות כו).
ואל תתמה, כי כבר כתב האר"י שבימי האמוראים היה להם אפר פרה ולכן היו משתמשים בשמות. כן הביא החיד"א שם וגם במחזיק ברכה (או"ח רמב) וכן מפורש בהרא"ש עצמו (בהלכות קטנות הלכות חלה עי"ש שהביא מדברי הש"ס נדה דף ו' ע"ב חברייא מדכין בגלילא, וכן הוא בתוס' נדה דף י"ב ע"ב בסוף העמוד ועי' במשנה למלך הלכות אבל פ"ג ה"א).
טומאה – משכחת את התורה
גם מדברי ה"שולחן ערוך" ניתן להבין איך התורה קשורה לטהרה, שכתב ה"שולחן ערוך": "אלו דברים צריכין נטילה במים: 1. הקם מהמטה; 2. והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ; 3. והנוטל צפרניו; 4. והחולץ מנעליו; 5. והנוגע ברגליו; 6. והחופף ראשו. 7. ויש אומרים אף ההולך בין המתים; 8. ומי שנגע במת; 9. ומי שמפליא כליו (מכינים); 10. והמשמש מטתו; 11. והנוגע בכינה; 12. והנוגע בגופו בידו".
ממשיך ה"שולחן ערוך" וכותב: "ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא – תלמודו משתכח; ואם אינו תלמיד חכם – יוצא מדעתו" (שו"ע אורח חיים, סימן ד יח). והסביר המשנה ברורה (סימן ד ס"ק מז בשם א"ר) כי הכוונה שנכנסת בו רוח שטות ועל-ידי זה יוכל לבוא אח"כ לעבירה. כמאמרם ד"אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות".
מכאן למדנו כמה השפעה יש לטהרה על לימוד התורה. שתלמיד חכם ששומר על טהרה – זוכר תלמודו. ואם לא – שוכח תלמודו. לכן פרשת "חוקת" מתחילה במילים "זאת חוקת התורה", ללמדך כי הטהרה הנכונה מביאה תורה נכונה.
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם – וִהְיִיתֶם קְדשִׁים
מרן הרב אליהו זצ"ל היה מספר כי כשהתלוננו תלמידיו של המשכיל מנדלסון ואמרו לו שקשה להם לאכול מאכלים טרפים אחרי שהיו רגילים כל ימיהם להקפיד על כשרות, שאל אותם אותו רשע: "האם אתם נוטלים ידיים?" אמרו לו: "כן". אמר להם מנדלסון: "תימנעו מנטילת ידיים ותוכלו בנקל להתנתק מהמצוות".
את הסוד הזה ידעו גם צדיקי עולם והשתמשו בו לחיוב. כך סיפר הרב זצ"ל על עשיר גדול שבא לבקר את הבבא סאלי זיע"א וכיבדו כבוד גדול. רצה אותו עשיר להשאיר אצל הצדיק מתת יד מכובדת והגונה, אך הבבא סאלי זיע"א לא רצה לקבל זאת ממנו בשום אופן, כיוון שלא שמר כשרות ושבת. אחרי הרבה הפצרות אמר לו הבבא סאלי שיפקיד את הכסף בידי אחיו, הבבא חאקי זיע"א. שם אותו עשיר פעמיו לכיוון ביתו של הבבא חאקי זיע"א ברמלה. בינתיים התקשר הבבא סאלי לאחיו ומסר בידו הנחיות מדויקות כיצד לנהוג עם אותו עשיר.
כשבא אותו עשיר לבית הרב ברמלה, עשה הרב לכבודו סעודה מכובדת וכיבדו בכבוד גדול. בסיום הסעודה רצה העשיר לתת לרב את הכסף ולא קיבל. אמר לו הרב שהוא מוכן לקבל את הכסף רק בתנאי שהעשיר יקבל על עצמו דבר אחד קטן, והוא שייטול ידיו לפני כל סעודה. התפלא אותו עשיר ואמר, "זהו? זה כל מה שאתה מבקש ממני?! הרי זה דבר באמת פעוט", והסכים. העמיד הרב את אשתו של אותו עשיר כערבה לקיום הבטחתו של אותו עשיר.
כשעלו אותו עשיר ואשתו למטוס בדרכם חזרה לחו"ל, הזמין כדרכו סעודה של סרטנים ושאר טרפות והביאו לו. כשבא לאכול הזכירה לו אשתו שהוא התחייב ליטול ידיים לפני האוכל. שאל אותו עשיר: כאן במטוס ליטול ידיים? קראה אשתו לדיילת והביאה לו בקבוק מים ונטל ידיו בברכה. כשביקש אחר כך לאכול את האוכל הטרף המונח לפניו, לא היה מסוגל להכניסו אל פיו, עד שהחליפו את האוכל במנה אחרת, צמחית.
כשבא לביתו בצרפת אמרה לו אשתו שאם הוא רוצה לאכול כשר, חייבים להחליף את כל כלי הבית. ואם מחליפים את הכלים, אי-אפשר לאכול בהם פעם כשר ופעם טרף. שמע אותו עשיר שבלי לחם לא חייבים ליטול ידיים, והיה אוכל בביתו כשר ומחוץ לביתו היה אוכל טרף ללא לחם.
ברבות הימים החלו בני ביתו לאכול סעודת ליל שבת ביחד עם כל המשפחה. לצורך הסעודה הדליקה האישה נרות שבת. לא ידעה את הברכות וקנתה לשם כך סידור. אחרי שקנתה סידור ביקשה האישה מבעלה גם לעשות קידוש בליל שבת, סוף-סוף יש בבית סידור, והיא כבר קנתה גביע.
עלעלו העשיר ואשתו בסידור וגילו שיש שם גם תפילת ערבית. התחיל אותו עשיר להתפלל ערבית בביתו. אחר איזה זמן שידלה האישה את בעלה להתפלל עם הציבור בבית הכנסת בליל שבת, שם הוא יפגוש את כל חבריו.
סוף דבר חזר אותו עשיר לבבא חאקי לתשובת השנה וביקש שיקנה לו תפילין מהודרות, שכן סוף-סוף הוא החל להתפלל מדי יום במניין. זהו שאמר הכתוב "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים". והגמרא (ברכות נג ע"ב) הסבירה איך נהיים קדושים: "תנא וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם – אלו מים ראשונים, וִהְיִיתֶם קְדשִׁים – אלו מים אחרונים". פותח אדם פתח כחודו של מחט, ופותחים לו פתח כפתחו של אולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
