ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- המאבק על הארץ
אנו מאמינים שארץ ישראל היא ארץ החיים. כל אחיזה בארץ בתחילה נראית כביכול כאחיזה בלתי הגיונית שיכולה להפיל חללים. אולם החשבון הכולל שככל שאנו מתמסרים לארץ כך ארץ ישראל מחזירה לנו בכפל כפליים ומאירה לנו פנים ונותנת לנו מברכותיה.
לאחר שיש הצלחה גדולה בהתישבות מתחילה קנאה גדולה מצד השכנים. ואז יש רצון להגיע להסכם הפרדה בין יצחק לבין שכניו.
אלו גם תולדות הציונות: ארץ שוממה - התישבות יהודית במסירות נפש ותוך כדי התנכלות של הערבים - הפרחת שממות והבאת ברכה לארץ - קנאה ושנאה מצד השכנים - מלחמה ושלום.
במדרש (מדרש רבה בראשית פרשה סד פסקה ב) ישנה סקירה של התקופות השונות שהיה ויהיה רעב:
ויהי רעב. י' רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון... אחד בימי למך... אחד בימי אברהם... ואחד בימי יצחק ויהי רעב בארץ ואחד בימי יעקב... ואחד בימי שפוט השופטים... ואחד בימי דוד... ואחד בימי אליהו חי ה' אלהים וגו' (מ"א יז) ואחד בימי אלישע... ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם ואחד לעתיד שנ' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים וגו' (עמוס ח). ר' שמואל בר נחמן אמר עיקר אוותנטיאה שלו היה בימי דוד ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול, אלא ע"י שהיה שאול גרופית של שקמה גילגלו הקב"ה והביאו בימי דוד... קופתו, לפיכך כולם לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שיכולים לעמוד. ר' ברכיה הוה קרי עליהן 'נותן ליעף כח' (ישעיה מ).
המדרש אומר שהקב"ה מביא רעב רק על דור גיבור שיכול להתמודד עם הנסיון של הרעב. רק בדור שיש בני אדם גיבורים שיכולים לעמוד ולא להשבר. מהו הנסיון בשעת הרעב? ניתן לראות זאת בהמשך המדרש:
"תני לא יצא אדם לחוץ לארץ אא"כ היו סאתים של חטים הולכים בסלע. אר"ש: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל מוצא ליקח - אפילו סאה בסלע לא יצא לח"ל, ולפי שיצא אלימלך לח"ל נענש שמת הוא ובניו".
האם הרעב בזמן אלימלך היה בחוזק שאיפשר מבחינה הלכתית לצאת מהארץ?
הרמב"ם כותב ביד החזקה (הלכות מלכים פרק ה, הלכה ט):
"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין. במה דברים אמורים? כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".
הרמב"ם למד שודאי שאלימלך ובניו לא עברו על ההלכה. אולם למרות שמבחינה הלכתית מותר לצאת מן הארץ בתנאים מסוימים, ממידת חסידות גם אז למרות הסכנה ראוי להאחז בארץ מתוך בטחון בה'. אולם אנו רואים שבמקרים מסוימים מידת החסידות אינה מעלה בעלמא אלא היא תביעה מוחלטת שאם לא עומדים בה מתחייבים כלייה למרות שההגיון האנושי מורה להשתדל ולברוח מן הסכנה. יש מצבים שלא עוזבים גם בעת סכנה. חז"ל בתחילת מדרש רות מסבירים מה היה בעת ההיא שחייב את אלימלך להשאר גם בעת רעב: למה נענש אלימלך? ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם (מדרש רבה רות פרשה א פסקה ד).
אלימלך היה מגדולי הדור והליכתו מארץ ישראל הביא למורך וכח העמידה של העם בקשיי הרעב נחלש כתוצאה מהליכתו. כאן החשבון של אלימלך לא היה יכול להיות רק חשבון אישי אלא החשבון הינו לאומי. סכנת הנפשות הגדולה ביותר היא כשיש חולשה לאומית.
במקום שנתבע מהאדם להיות גיבור ולא להחליש את האחרים - לא רק שלא עומד בשליחותו אלא שגם יעלה חרס בידו בכל ההשתדלות האנושית. אלימלך הולך למואב לפרק זמן קצר. ושם אסון רודף אסון את משפחתו. עד המצב הנורא שנשמע בפי נעמי בחזרתה לארץ.
אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהֹוָה לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיהֹוָה עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי (רות א, כא).
מגילת רות הולכת וסובבת סביב החזרה בתשובה של נעמי בחזרתה לארץ ישראל. ההשגחה הפרטית חוזרת לבית נעמי ובדרך פלאית מצליחה רות למלא את הריק והחלל שנוצרו בחו"ל. מגילת רות מכריזה "אתהלך לפני ה' בארצות החיים", רק האחיזה בארץ יכולה להביא חיים לישראל.
כך גם אנו מרגישים שהוטלה עלינו משימה להיות בחזית. כמה חולשה ומורך לב יגרום לכל עם ישראל אם אנו לא נעמוד בגבורה במשימה זו. אנו צריכים להיות האנטיביוטיקה למחלת "ארבע אמהות". אנו אולי נהיה הסכר שיעמוד בפני התמוטטות כח העמידה הלאומי. היכן שאנו נעמוד בגבורה יבוא כל עם ישראל אחרינו.
עמידתינו במערכה ודאי מעוררת משמים להשגחה פרטית מיוחדת להמשך זרימת והרחבת החיים בכל ההתיישבות.
בהתבוננות במדרש אנו רואים שהרעב האחרון שונה מתקופות הרעב האחרות. הרעב האחרון נלמד מהפסוק "הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע אל דברי ה'". איזה סוג רעב זה? בגמרא בסנהדרין מתוארות השנים שיהיו בשנים שקודמות לביאת המשיח. וע"כ מובא שבשנה הרביעית יהיה שובע ולא שובע. שנה רביעית זו עומדת בתווך בין תאור של שלוש שנים קשות עם צרות רבות לבין שלוש שנים שיהיה בהם ברכה מרובה. אולם כיצד ניתן להבין את המצב המוזר שיש שובע ובכל אופן אין שובע.
ניתן להסביר שיש מצבים שבהם יש שפע גדול בעולם אולם אין יכולת נפשית להנות מן השפע. ניקח כדוגמא את ההתפתחות המואצת שיש במחשבים. לכאורה המחשבים היו צריכים להביא לזמן פנוי רב, להביא לפינוי זמן ולמצב שבו אנשים יכולים לעבוד פחות ולהתפנות לדברים שברוח. אולם אנו רואים מניעה נפשית וכל המצאה שמוצאים במחשבים זה דוחף לעבוד על ההמצאה הבאה. נכנסים לסחרור של ריצה אחרי עוד המצאה ועוד המצאה. הנפש אינה יכולה להנות מכל ההמצאות שהמציאו עד עתה.
שנת השמיטה נועדה בכדי לשבור את הרצף של שנות העבודה שבהם שנה רודפת שנה.
במצות השמיטה כתוב:
וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים.
איזה סוג ברכה? לכאורה אם רואים שיש יותר תבואה הכיצד עומדים ושואלים מה נאכל? מבארים חלק מהראשונים שהברכה בתבואה לא תהיה ברכה כמותית אלא התבואה תתברך במעיים. בשמיטה יתכן שהברכה היא בעיקר בתחושה הנפשית שאין "עינים גדולות" ויכולים להתברך ממה שיש.
התופעה המיוחדת שיש שובע ואי אפשר לממש אותו זו תופעה של דור. גם בצדדים של הבטחון נראה שיש הרבה כח ועוצמה צבאית אולם אין את הכח הנפשי להשתמש בעוצמה זו. עם ישראל עדיין שבוי בתחושות של גלות שבהם עם ישראל לא מאמין בכוחו. אין את האומץ לההיפך למעצמה עולמית.
גם הגויים מוכנים לקבל אותנו כל עוד שאנו עם נרדף ומסכן שמחפש מקלט בטוח, אולם אין הוא רוצה לראות אותנו כעם גדול, כמעצמה עולמית.
הרצון להגיע להסכמת הגויים על היותנו בארץ ועל כך שקוד ההתנהגות שלנו הוא מוסרי נובע מאי בטחון בצדקתנו. אנו יושבי החזית צריכים לשדר מסר פשוט "חזרנו הביתה". לא צריך טעמים בטחוניים בכדי להצדיק את ישיבתנו כאן. זהו המעשה שהוא הכי צודק הכי עצמי הכי נותן חיים לכל הקומה הלאומית שלנו. ארץ ישראל היתה שוממה וחיכתה לנו. אין לנו בעיה שזה גם מהנה את בן השפחה שלפני שהגענו לכאן היו כאן מהם מתי מעט שחיו בדלות. אולם כל עוד שהוא מכיר טובה ומקבל את שיכותנו כעם גדול לארץ גדולה. ברגע שהוא מתחיל לצחק ולזרוק חיצים בדרך צחוק עלינו הם גוזרים על עצמם את גזר דינם "גרש בן האמה, כי לא ירש עם בני עם יצחק".
כדי להיפטר מן המחלה הגלותית צריך לעשות מהפיכה רוחנית. כדי להצדיק את היותנו גדולים אנו חייבים להיות גם בפנימיותינו עם גדול. זהו הרעב לא ללחם ולא למים כי אם לשמוע אל דבר ה'. מחפשים אמירה גדולה, אמירה שיש בה אמונה, גבורה, אהבה וזרימת חיים טבעיים.
הישובים עומדים בפני מבחן האם יוכלו לסלול דרך גדולה לעם שמצפה לאמירות גדולות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
