(כה. 8 שורות מלמעלה עד כו. סוף הפרק)

חלק א – עניינים שונים לגבי צואה ומי רגליים וערווה בקריאת שמע

א. כאשר רק ידו מלוכלכת מצואה או מונחת בבית הכסא 

רב הונא – מותר לקרוא ק"ש (כל הנשמה תהלל וכו' – רק הפה והחוטם חשובים)

רב חסדא – אסור לקרוא ק"ש (כל עצמותי וכו')

ב.      הרחקה מריח רע לק"ש (וכן תפילה ולימוד)

1. ריח שיש לו מקור פיזי

רב הונא – מרחיק ד' אמות מהמקור

רב חסדא – מרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח

ברייתא כרב חסדא שמרחיקין ממקום שכלה הריח, וכן אסור לקרוא כנגד צואת חזירים תרנגולים ואשפה (וירחיק מלא עיניו) אלא אם כן גבוה או נמוך 10 טפחים.

1. ריח שאין לו מקור פיזי (הפחה)

רב ששת -  ללימוד תורה מהפחה של חבירו אין בעיה (שהרי אצל רב ישנו ולמדו בו זמנית על אותה מחצלת) אך משל עצמו יש בעיה.

לקריאת שמע יש בעיה בכל מקרה.

ג.       צואה עוברת (ניידת)

אביי – מותר לקרות כנגדה ק"ש (שהרי לעניין טומאה תחת עץ רק כשהטמא עומד מטמא את הטהור)

רבא – אסור (ואין ראיה מטומאה כי שם העניין תלוי בקביעות – בדד ישב וכו')

רב פפא – פי חזיר (שמלוכלך תמיד בצואה) כצואה עוברת (ואפילו שעלה מהנהר)

ד. ספק צואה ומי רגליים 

ספק צואה אסורה (או תמיד או שבאשפה אסורה אך בבית מותרת)

ספק מי רגליים מותרין (אפילו באשפה) שכן התורה אסרה במי רגליים רק בזמן שיוצאים מהגוף אך לאחר מכן אין צריך לכסותם שלא כמו צואה ("וכיסית את צאתך" לעומת "ויצאת שמה חוץ") ורק חכמים גזרו על מי רגליים ולא גזרו בספק.

ה. עד מתי צואה או מי רגליים אוסרים 

מי רגליים –

1. רב יהודה בשם שמואל, רבב"ח בשם ר' יוחנן, ועולא – כל זמן שמטפיחין
2. גניבא בשם רב – כל זמן שרישומן ניכר

ניסיון לתלות מי רגליים במחלוקת תנאים –

מי רגליים שנשפכו – ת"ק – נבלעו מותר (לכאורה כל זמן שרישומן ניכר אסור) ר' יוסי – כל זמן שמטפיחין אסור (לכאורה אפילו שרישומן ניכר מותר אם לא מטפיחין)

דחיה – לכו"ע רישומן ניכר מותר והמחלוקת במטפיחין האם צריך טופח על מנת להטפיח

צואה –

1. רב יהודה בשם רב – עד שיקרמו פניה (וכן בסיפור עם רבינא ורב ללישנא קמא)
2. רבה בר רב הונא בשם רב -  אפילו כחרס אסורה (רבב"ח בשם ר' יוחנן – כל זמן שזורקה ואינה נפרכת, א"ד כל זמן שגוללה ואינה נפרכת)
3. סיפור על רבינא עם רב – עד שיש סדקים

רבא – הלכתא – צואה כחרס אסורה ומי רגליים כל זמן שמטפיחין.

(בהמשך כה:) 

ו. כיסוי שקוף  

לצואה מועיל כי מה שצריך זה כיסוי

לערווה לא מועיל כי מה שצריך זה לא לראות ("ולא יראה בך ערוות דבר")

ז. ביטול צואה/מי רגליים 

1. צואה כלשהוא – אביי: מבטלה ברוק  רבא:וברוק עבה
2. צואה בגומא – רבא: מניח סנדלו עליה וקורא (ואם דבוקה לסנדלו תיקו)
3. מי רגליים – יטיל לתוכן מים

כמה? כלשהוא, ר' זכאי: רביעית

רב נחמן: המחלוקת כאשר מי הרגליים קדמו אבל אם המים קדמו לכו"ע כלשהו

רב יוסף: המחלוקת כאשר המים קדמו אבל אם מי הרגליים קדמו לכו"ע רביעית (ופסק כר' זכאי)

ח. ערוות גוי

אסור לקרוא ק"ש כנגד גוי ערום למרות שהייתה הו"א להתיר כי "בשר חמורים בשרם" קמ"ל שאסור כי נקראים ערווה ("וערות אביהם לא ראו")

ט. גרף של רעי ועביט של מי רגליים 

רשב"א – אסור לקרוא לידם ק"ש אפילו כשמיטה מפסיקה בין האדם לבינם ולא עוזר להתרחק עד שיוציאם מהחדר או יניח תחת המיטה

רשב"ג – כשהמיטה מפסקת אין בעיה וכשלא מפסקת יש להרחיק 4 אמות

רב: הלכה כרשב"א

רבא: אין הלכה כרשב"א

לגבי הנחה תחת המיטה – כשהמרווח פחות מ 3 טפחים ודאי טוב (לבוד), כשמעל 10 טפחים ודאי לא טוב כי גבוה מדי, בין לבין ספק.

(כו.)

י. הרחקה 4 אמות  

במשנה: ירחיק ממי רגליים וצואה 4 אמות

בגמרא: 4 אמות זה כשהם מאחוריו אך אם לפניו צריך להרחיק כמלא עיניו

קשה ממימרא שמותר להתפלל כנגד בית הכסא (בריחוק 4 אמות בלבד) (ולכאורה יש בו צואה)

תירוצים:

1. מדובר בבית כסא שאין בו צואה
2. דחיה ל 1 – בית כסא בעייתי גם כשאין בו צואה  ולכן תירוץ אחר – מדובר בחדש (ואז אפילו כשהזמינו להיות בית כסא מותר להתפלל כנגדו ורק בתוכו אולי אסור)

הערה – בית כסא שבו הצואה מתגלגלת למטה למקום רחוק נחשבים כסתומים ואין אתם בעיה.

חלק ב – ספר תורה ותפילין במקום תשמיש

אסור לשמש בבית שיש בו ספר תורה או תפילין עד שיוציא או יכסה בכיסוי כפול.

אביי – ודווקא כשאחד הכיסויים אינו הכלי הקבוע שלהם.

רבא – גלימא על ארגז של ספרים זה בסדר (הארגז כלי קבוע אך הגלימא לא)

ריב"ל: גם מחיצה עשרה מועילה להפריד מספר תורה

מר זוטרא: דווקא כשאין לו בית אחר

חלק ג – הטובל במים והגיע זמן קריאת שמע

במשנה – ירד לטבול אם יכול להספיק לעלות ולהתכסות ולקרוא ק"ש לפני זריחה יעשה כך ואם לא יתכסה במים ויקרא.

1. איך משליך על זמן ק"ש?

לכאורה כדעת ר"א שזמן ק"ש עד זריחה

דחיה – אולי כר' יהושע שעד 3 שעות אך עדיף כוותיקין שגומרים בזריחה

1. הכיסוי במים
2. ר' אלעזר (וכן י"א בברייתא) – במים עכורים שלא יהא לבו/עקבו רואה את הערווה
3. ת"ק בברייתא – אפשר במים צלולים ואין בעיה של לבו/עקבו רואה את הערווה
4. הרחבה לגבי עקבו והערווה:
5. רואה מותר, נוגע – אביי: אסור רבא: מותר
6. נוגע אסור, רואה - אביי: אסור רבא: מותר (לא ניתנה תורה למלאכי השרת)

הלכתא – נוגע אסור רואה מותר

חלק ד – טבילה משום קרי ללימוד תורה כאשר יש טומאה נוספת חמורה

משנה: זב שראה קרי, נדה שפלטה ש"ז, משמשת וראתה נדה –

ת"ק – צריכים טבילה על הקרי בשביל לימוד תורה

ר' יהודה – פטורים (כי ממילא יש עליהם טומאה חמורה שהטבילה לא מועילה לה)

גמרא: בעל קרי שראה זיבה:

א.      ר' יהודה יחייב כי כאן היה שלב שהטבילה הייתה פותרת את כל בעייתו

ב.      ר' יהודה יפטור גם כאן כי לא משנה

הוכחה כאפשרות ב' מהמקרה של משמשת שראתה נידה שר' יהודה פטר למרות שהיה שלב שהטבילה הייתה פותרת את כל בעייתה.