ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(כח: משנה שנייה – כט: 8-)
(כט: 8 מלמטה – ל: סוף פרק תפילת השחר)
חלק ראשון – תפילת הדרך, תפילה בדרך ולפני הדרך
כיון שדיברנו על המהלך במקום סכנה -
א. תפילת הדרך
A. מקור החיוב –
אליהו לרב יהודה – "המלך בקונך וצא", ר' יעקב- רב חסדא (ר"י-ר"ח) = תפילת הדרך.
וכן ר"י-ר"ח בפני עצמן.
B. הנוסח
גמרא – יהי רצון... שתוליכני לשלום...
אביי – בלשון רבים – שתוליכנו לשלום...
C. מתי?
1. ממתי – כשכבר הולך בדרך.
2. עד מתי? (בה"ג – מה המינימום של המרחק) – פרסה.
D. איך?
רב חסדא – מעומד,
רב ששת – מהלך (ומסופר שכשהיה עם רב חסדא – נעמד)
ב. הכיוון בתפילה
A. במשנה – צריך לרדת,
אם לא יכול - יחזיר פניו
אם לא יכול - יכוון ליבו לבית המקדש.
B. בברייתות:
- מי שיכול לרדת אבל עיכוב הדרך יפגע בכוונתו –
ת"ק – ירד, רבי – יתפלל על החמור - פירוט לגבי כיוון הפנים –
א"י – ירושלים – בית המקדש – קה"ק – הכפורת.
- מה עדיף – עמידה בתפילה או סמיכת גאולה?
- a. יוצא מוקדם לדרך על חמור –
בברייתא – אם יוצא לדרך בין עה"ש לזמן ק"ש, ובדרך לא יוכל לעמוד בתפילה –
ת"ק – עדיף לעמוד – ולכן יתפלל בבית, ובדרך יאמר ק"ש (וכך נהגו אבוה דשמואל, ולוי),
רשב"א – עדיף לסמוך – ולכן יקרא ויתפלל על החמור בישיבה.
- b. יוצא מוקדם להעביר שיעור –
בעיה דומה לרבנים שדרשו ממוקדם בבוקר -
מרימר ומר זוטרא – ארגנו להם מניין פרטי ואיחרו קצת את השיעור.
רב אשי –
לא רצה לאחר את השיעור ולעשות מניין,
ממילא הוא נשאר עם אותה התלבטות לגבי היוצא בחמור,
את הפיתרון של ת"ק ואבוה דשמואל ולוי לא קיבל (לא מצינו),
לכן התפלל תוך כדי השיעור (ואחר כך התפלל שוב).
חלק שלישי – חיוב מוסף
א. החיוב -
A. הדעות -
ראב"ע – רק במניין,
ר"י-ראב"ע – או במניין, או כשאין במקום מניין שמתפלל.
חכמים – בכל מקרה.
B. להלכה -
כר"י - ר' חייא בר רב, ר' חייא בר אבין (מעיד על שמואל), רב יצחק בר אבדימי-רב.
כחכמים – ר' ינאי לר' חנינא קרא, וכן מעיד רי"ח על ר' ינאי שהתפלל פעמיים (שחרית ומוסף, אפילו שהיה מניין אחר במקום),
(ל: שליש עליון)
C. כיוון שהזכרנו את ר' ינאי שהתפלל פעמיים –
a. ר' חייא בר אבא התפלל פעמיים. למה? ר' זירא מציע:
1. כי לא כיוון.
דחייה – מי שלא יוכל לכוון שלא יתפלל.
2. כי שכח יעלה ויבוא.
דחייה – הרי מי ששכח אינו חוזר כי יכול לאומרה בתפילה הבאה.
תשובה – יחיד ששכח – חוזר. שליח ציבור – אינו חוזר (הנ"ל + טרחא דציבורא).
(אגב, יחיד במניין ששכח, מן הדין גם אינו חוזר כי ישמע מהש"ץ, אבל הפוסקים כתבו שיחזור).
b. כשחוזר – שוהה בין תפילה לתפילה כדי שתתחונן/תתחולל עליו דעתו.
c. שכח יעלה ויבוא בלילה –
רב – לא חוזר, כי אין קידוש החודש בלילה.
אמימר – דווקא בלילה הראשון של חודש מלא. רב אשי – בכל מקרה (הרי הטעם הוא שאין קידוש בלילה!).
רבנים בבית המדרש
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
