ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(לה. – לה: שליש תחתון)
א. המקור לברכות הנהנין
נראה שלושה מקורות:
- קודש הילולים.
- ואכלת ושבעת וברכת (אחרי, וקל וחומר ללפני).
- סברא.
2. "ואכלת ושבעת וברכת" – ברכה שאחרי
זה מקור ברור, הבעיה אתו הוא שזה רק ל:
- קמה
והגמרא בשלב הבא תנסה לעשות בניין אב משותף עם "הלולים" כדי ללמוד לשאר, ותדחה – רק לדברים שיש בהם צד מזבח. - נרחיב קצת - שבעת המינים.
והגמרא מנסה ללמוד בניין אב לשאר, אך דוחה – אולי דווקא באלו שיש בהם ביכורים.
1. ר"ע - קודש הילולים – ברכה לפני ואחרי.
"ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'".
a. קשה, הרי הפסוק תפוס:
- אפשר לחלל ולאכול (הילול – חילול),
- מחלוקת ר' חייא ור"ש ברבי -
דעה א – דווקא ביין ("כרם רבעי")
המקור – או – מפסוק זה (דווקא בדבר שטעון שירה (הילול)) – הפסוק תפוס.
או – גזירה שווה "תבואתו" "ותבואת הכרם" – הפסוק פנוי.
דעה ב – לא לומדת זאת, אלא זה בכל העצים ("נטע רבעי") – הפסוק פנוי.
b. גם אם הפסוק פנוי, הרי זה רק לאחרי?
תשובה – קל וחומר מאחרי ללפני.
c. זה רק לנושא של הפסוק:
לדעה א – רק בכרם, לדעה ב – רק בנטיעות!
תשובה – נלמד בבניין אב של ה"צד השווה" מכרם וחלה -
כרם – חייב בעוללות אך לא בחלה,
קמה ("ואכלת ושבעת") – חייבת בחלה אך לא בעוללות,
הצד השווה – דבר שנהנה וחייב בברכה אחרי.
דחייה – נוכל ללמוד רק למה שיש בו צד מזבח.
(כמו זית. ואמנם כתוב "כרם זית", אז לכאורה אינו צריך לימוד הצד השווה, אך אומר ברב פפא – אינו "כרם").
(למה לא עושים בניין אב משותף מ7 המינים ונטיעות, הרי בנטיעות אין צד מזבח ואין ביכורים? אולי כי אפשר לדחות שיש מעשרות).
3. סברא – אסור להנות מהעולם הזה בלי ברכה.
ונחשב כמועל וכגוזל את הקב"ה ואת כנסת ישראל.
ב. ואספת דגנך
(עוד דרשה של ר' חנינא ב"פ, שגם בה סתירה כביכול בין שני פסוקים).
A. סתירה בין פסוקים -
"ולקחתי את דגני" - "ואספת דגנך",
| הסתירה | "ולקחתי את דגני" | "ואספת דגנך" |
| התירוץ | בזמן שאין עושין רצון ה' | בזמן שעושין רצון ה' |
B. דעה הפוכה לנ"ל - תורה עם דרך ארץ?
הדעות –
ר' ישמעאל -
צריך גם תורה (לא ימוש סה"ת הזה מפיך" וגם דרך ארץ (ואספת דגנך).
רשב"י -
כשישראל לא (כל כך) עושין רצון ה' – צריכים לעבוד (ואספת דגנך),
כשכן עושין – לא צריכים לעבוד (ועמדו זרים ורעו צאנכם).
באמוראים -
אביי – מעשית, לרוב האנשים שיטת רי"ש עלתה בידן ושיטת רשב"י לא.
רבא – ביקש שיעבדו בשדה בניסן ותשרי, כדי למנוע עבודה בשאר השנה.
ר"י בר' אלעי – אמנם צריך לעבוד, אך יעשה תורתו קבע ומלאכתו ארעי (וחלה בזה ירידת הדורות).
רבנים בבית המדרש
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
