ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- התבוננות אמונית
נמצא שעלינו לבער את יצר הרע לגמרי מקרבנו. אלא שהדבר מוזר מאוד, שכן מיד במוצאי החג אנו שבים לאכול חמץ, ואם כן – מה הועיל אותו ביעור?
בנוסף, אמרו כבר חכמים שאלמלא יצר הרע לא נשא אדם אישה ולא בנה בית, ונמצא שהוא חשוב לעצם קיומנו, ואף בעבודת ה' שלנו נצטווינו "בכל לבבך" – בשני יצריך!
החירות היסודית ביותר בה זכינו בפסח מצרים ההיסטורי היא מהשעבוד לכוחות הרע המצריים. אחד הביטויים הידועים לתהליך זה הוא היציאה ממ"ט שערי טומאה בהם היינו שקועים במצרים. לוח השנה שלנו מאפשר חזרה מדי שנה לאותו תהליך בסיסי של חיינו כיהודים – שחרור מן היצר הרע. השחרור חייב להיות מוחלט וגמור. אם תישאר ליצר אחיזה ולו זעירה בקרבנו, אנו עלולים להמשיך לרמות את עצמנו, כביכול ניצחנו אותו, כשבפועל ייהפכו מעשינו לכלי שרת בידיו. היצר אינו ניתן לזיהוי בקלות, אשר על כן כינו אותו חכמים 'צפוני': "'ואת הצפוני ארחיק מעליכם' (יואל ב, כ) זה יצה"ר שצפון ועומד בלבו של אדם" (סוכה נב עמ' א). מעתה, לא פלא הוא שעבודת החיפוש כוללת התחקות אחר שרידיו, ולו הקטנים ביותר. כך הוא טבעו של היצר – גם מפירור קטן שלו עלולה לצמוח עבירה גדולה. לכן אסרו חכמים את החמץ אפילו במשהו, למרות שמדין תורה הוא מתבטל ברוב כשאר איסורים.
מעתה נתבונן בטעמים שההלכה נותנת לאיסור חמץ במשהו.
הרמב"ם נימק משום שחמץ הוא "דבר שיש לו מתירין". כלומר, כיוון שאפשר יהיה לאכלו בהיתר לאחר הפסח, אין טעם להשתמש ברוב כדי לבטלו בפסח. גם ביחס ליצר הרע נאמר שכרגע אנחנו חיים לגמרי בלעדיו, כמלאכי-השרת וטועמים את טעמה של חירות. אחר כך נשוב אל החיים בהם היצר שותף עימנו, מתוך עמדת חופש גמורה ויכולת התמודדות.
מאז היותנו לגוי אנו מתמודדים עם כוחות רוחניים ותרבותיים הבאים אלינו מן החוץ. אלא שבכל דור ודור יש קבוצות שונות המתייחסות להתמודדות זו באופן שונה עד כדי קיצוניות. יש מי שיצהירו על התבדלות מהעולם, ויש מי שירוצו בהתלהבות לקבל את פניה של כל תנועה תרבותית מעודכנת. הניסיון המצטבר מורה שגם מי שהתבדל כביכול – לא הצליח לאטום לגמרי את הפתח מפני הרוחות המנשבות בעולם. בדורנו יוכיחו זאת המחשב והאינטרנט, והתרבות המיובאת על ידם לבתים רבים של קבוצות מתבדלות.
תפישת העולם של הציבור הדתי-לאומי לגווניו אינה מוכנה להסתגר ולהתבדל, ולכן בסמוך להופעת תנועה רוחנית תרבותית או מוסרית בעולם – צומח לו משהו משלנו. מכאן שפע היצירה במגזר הדתי-לאומי: תיאטרון וקולנוע, קומדיה ומחזאות, אמנות וספרות, שירה והגות, עיתונות כתובה ועיתונות אלקטרונית, ועוד ועוד.
יש מי שתגובתם לתופעות מן החוץ כמעט מיידית, וכאן הבן שואל האם באמת ניתן לקדש כל תופעה, 'להעלות ניצוצות' ולהפוך אותה למשהו 'דקדושה'? הלא אי אפשר ליצור 'עבודה זרה דקדושה', 'חזיר דקדושה' ו'גילוי עריות דקדושה'! התמודדות בוסרית עם תרבות עולמית המלאה יצריות וכפירה עלולה להפוך לתנועה להכשרת השרץ בק"ן טעמים, או סתם נפילה למחוזות הטומאה, כפי שהניסיון מלמד. כיצד באמת נוכל להתמודד?
כשבאים להתמודדות לאחר שהשתלטנו על היצר ולא הותרנו לו אחיזה בחיינו הרוחניים המוסריים והתרבותיים, יש סיכוי להצליח. החופש והחרות ממנו – ולו לשבעה ימים – מעניקים לנו את היכולת לא להסתנוור מאורותיו המפתים ולא לרמות את עצמנו בהוספה חיצונית של המילה 'דקדושה'.
לאט לנו עם העולם על שלל הופעותיו התרבותיות, הכלול אף הוא ב'יצר', שכן הכל פריו של האדם שהיצר בלבו רע מנעוריו. זהו אמנם "דבר שיש לו מתירין", יש אפשרות להתמודד, להפריד את הרע מהטוב, אבל לא בשבעה ימים טהורים ונקיים אלה. הניקוי הפנימי יאפשר לנו לגשת לאחר הפסח בלב טהור לטפל בעולם מורכב ולהבדיל את הטוב מהרע. כך למדנו בבית מדרשו של הבעש"ט: קודם תבוא הכנעת היצר. רק לאחריה יבואו תהליכי הבדלת הטוב מהרע, והמתקתו של הטוב משאריות הרע הדבוק בו.
הרא"ש נימק את איסור חמץ במשהו מחמת חומרת איסור כרת. אף היצר, איסור הכרת שהוא נושא עימו מאחורי פרצופו המחייך, גורם לנו להתרחק אפילו מפירור אחד המייצג אותו.
כרת הוא הפרדה וניתוק גמורים בין הנפש לבין יוצרה, "כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא מישראל". הניתוק הוא לא רק מעולם הבא. מי שלא השתחרר מן היצר בראשית הווייתו, לא יוכל ליטול חלק בהיסטוריה היהודית, שלא באה לעולם אלא להביא את בשורת השחרור מהיצר ולהורות שהדבר אפשרי. הוא עלול למצוא עצמו ברשימה אחת עם הקבוצות שנפלטו אל מחוץ להיסטוריה כמתייוונים או המתבוללים.
הרא"ש הוסיף ונימק איסור זה בסיבה "לא בדילי מיניה כולי שתא". נימוק זה דומה מאוד לנימוקו של הרמב"ם, אך עמדת המוצא שלו שונה. הרמב"ם בא מהצד האידיאולוגי, ונותן מענה לדרישה האינטלקטואלית האנושית – כדאי לך להיבדל מהיצר שכן תוך זמן קצר ניתן לך לשוב ולטפל בו.
אך נימוקו של הרא"ש הוא מהצד המעשי: אתה עלול להיכשל בחמץ כיוון שבכל השנה אינך נבדל ממנו. לא נדרוש משימה בלתי אפשרית – להיבדל מן החמץ כל השנה. אבל דווקא משום כך נדרוש מקסימום של מאמץ שבעה הימים. כך ייקבע בנפש יסוד הזהירות המרחיקה את האדם מן העבירה. כשהעבירה כבר פתחה את דלת הבית – יקשה עלינו מאוד לגרשה מתוכו, אולם כשהרחקנו אותה אל מחוץ לדלת – קבענו מי בעל הבית ומי האורח.
חמושים בכל אלה אנו מוכנים ליציאת מצרים גם השנה, וחמושים יצאו בני ישראל ממצרים.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
