ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שי שלום בן רחל
מהו פשר כאב הראש המוזר של רבי יהודה דווקא מפסח ועד עצרת? הסביר הגר"י צדקה זצ"ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף', את הדברים כך: ארבע כוסות נתקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה שבפרשת 'וארא' (ירושלמי פסחים פ"י הל' א'). מהן אותן ארבע לשונות? "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי" (שמות ו, ו-ז).
כל אחת מן הלשונות הללו מבטאת רובד מסוים של חירות.
כשנשתה את הכוס הראשונה, נעלה בתודעתנו את רובד החירות הטמון בפסוק הראשון: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". נושא פסוק זה איננו דווקא עצם העבודה הקשה, כי אם הסבל. סבל הנובע מן העובדה שלעבדים אין כל מעמד בעיני משעבדיהם. שום אמנת ז'נבה איננה חלה עליהם. אבק אדם, ותו לא! עובדה זו גרמה בהכרח לדימוי עצמי נמוך של בני ישראל בעיני עצמם.
עם שתיית הכוס השנייה אנחנו מתקדמים בהיחלצות מן העבודה הקשה: "והצלתי אתכם מעבודתם". העבודה היא ערך חיובי. אבל זו שימשה בידי מצרים אמצעי ליישום פילוסופיית חיים שלמה. לאמור: יצירת מעמדות בחברה. זו חברה שעבודת הכפייה של בני אדם נחותים מעוגנת בה בחוק המדינה.
הכוס השלישית נמזגת לכבודה של הגאולה, כפשוטה. "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים". לגאול בעברית פירושו לקנות. מישהו גאל אותנו. כוס זו מוקדשת לכבודו של הגואל, ישתבח שמו! כאן ישנה הצהרה כי אנחנו עוברים להיות תחת חסותו של הבורא, יתברך, שגאלנו בעצמו. וכלשון המגיד בהגדה : אני - ולא מלאך! אני - ולא שרף! אני - ולא שליח! אני ה', אני הוא - ולא אחר!
הכוס הרביעית מוקדשת לבחירתו של עם ישראל על ידי ה' לעם סגולה: "ולקחתי אתכם לי לעם!"
והנה, בפרשת הציצית מצטווה משה על ידי רבש"ע: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם!" (במדבר טו, לח) וברש"י שם: "על כנפי בגדיהם", כנגד: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד). על ארבע כנפות ולא בעלת שלוש ולא בעלת חמש (זבחים ח"י ע:ב) כנגד ארבע לשונות של גאולה, שנאמר במצרים: "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי". מהו הקשר?
הגאולה הפיזית חסרת ערך
הסביר הגר"י צדקה זצ"ל, שנראה כי שלוש הלשונות הראשונות של הגאולה נוגעות לגאולה הפיזית. שלוש גאולות אלו אף מופיעות הן בפסוק אחד. והנה, הפסוק הבא: "ולקחתי אתכם לי לעם... והייתי לכם לאלוקים..." עוסק כבר בחירות הרוחנית. לאמור: בלי הגאולה הרוחנית, בלי שנותנים משמעות לחיים, אין כל ערך לגאולה הפיזית. זו איננה עמדת בפני עצמה. אין לה זכות קיום מבלעדי החירות הרוחנית.
עתה נחזור לנקודת ההתחלה. חג הפסח מבטא את החירות הפיזית. שבועות, לעומתו, מבטא את החופש הרוחני. והזמן שבינתיים הוא 'חול המועד' ארוך (רמב"ן עה"ת ויקרא כו, לו). ואנחנו מונים בכמיהה את הימים שבין ובין (ספר 'החינוך' במצוות ספירת העומר, מצווה ש"ו).
מעתה מובן פשר כאב הראש הממושך של רבי יהודה. אם ישנה חירות פיזית, וטרם הגענו אל החירות הרוחנית, זהו "כאב ראש" אחד גדול! עכשיו גם מובן הקשר של פרשת ציצית לכאן: כשם שבגד בן שלוש כנפות איננו מחויב בציצית, כך גם שלוש הגאולות בלי הרביעית – זה לא זה!
חז"ל ניסחו יסוד זה במשפט קצר: אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה! (אבות ו'). לאמור: החירות היא מצב נפשי שאיננו תלוי כלל בתנאים חיצוניים. החירות מבטאת את הנאמנות המוחלטת – גם במציאות של חיים קשים מנשוא – להכרה המוסרית, לאמונה ולעקרונות הטוב. בן חורין הוא אדם שניצב כסלע איתן, וכל סערות החיים לא יוכלו לו. מסעות דיכוי וניסיונות השפלה לא ינמיכו את קומתו הרוחנית. זוהי תשתיתה של חירות אמיתית!
ודברים אלו מוכחים במוראות עם ישראל בימי החידלון והאימה בתופת הנאצית, וכפי שכתב ויקטור פרנקל, אחד ממעוני אושוויץ שחזר מן התופת, בספרו 'האדם מחפש משמעות': אנחנו, שהיינו במחנה הריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מועטים, אך די בהם כדי להוכיח כי אפשר ליטול מן האדם את הכל, חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו.
היהודי המעונה נטל בליל פסח את מנת הלחם הדלה אשר העניק לו הצורר, וברגש של קדושה, עטוף ביגון ובכאב תהומי, בירך על הפת ונגס בפרוסה העלובה בעיניים עצומות ובלב בוכה. הוא לעס באיטיות ובכוונה את פירוריה וקיים בפרוסת לחם זו את מצוות אכילת מצות בפסח. ולמרבה הפלא, טעם את טעם... החירות!
יציאת מצרים, היא האב-טיפוס של היציאה מן המיצרים. שכן מצרים סמלה יותר מכל את עולם החומרנות, את שלילת הערכים, את הברוטאליות, את הטומאה, את השקר.
ואנחנו, הלילה הזה, כשנסב אל שולחן הסדר ונשתה אותן ארבע כוסות, נזכור את עוז הרוח ואת תעצומות הנפש ששאב היהודי המעונה מגאולת מצרים ועלה ונתעלה, והבין, כי חירות אמיתית פירושה שליטת הכרתו של האדם בעצמו בכל תנאי ובכל מצב ומסירותו לעקרונות הטוב, לאלוקים.
חג שמח!
מתוך העיתון בשבע
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









