ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חגי תשרי
- ספריה
- קומי אורי
- יא - ושמחת בחגך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
חודש תשרי מכונה בכתובים "ירח איתנים" (מל"א ח', ב') וביארו חז"ל (במס' ר"ה י"א ע"א) דתקיף במצוות. איתן, לשון חוזק. ופרש"י: שופר, יום הכיפורים וסוכה, לולב וערבה וניסוך המים.
ובמדרש שוח"ט לתהילים ז"ך: "לדוד, ה' אורי וישעי..." דרשו חז"ל: אורי - בראש-השנה; ישעי - זה יום הכיפורים; "כי יצפנני בסכה" - זהו חג הסוכות.
האם עניין של סמנטיקה לפנינו, ותו לא? מסתבר, שישנו קשר ישיר בין חגי חודש תשרי, ולא במקרה צמודים שלושת החגים ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות זה לזה. אלא לפנינו מאגר שלם, מעשה רוקם (לא במקרה אלא ברקמה!) ונבאר.
בר"ה ט"ז ע"ב:
אמר רבי כרוספדאי: אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בר"ה: אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים וכו'.
מדוע אין די בשני ספרים, האחד לצדיקים והאחד לרשעים? שהרי את הבינוניים ממילא אין רושמים בראש-השנה. אם-כן, לשם מה פותחים להם "תיק" בכלל? נמתין ליום הכיפורים, נראה ונחליט להיכן לשבץ אותם. והיה, אם עשו תשובה, יירשמו בספרם של הצדיקים. ואם לא - חבל! מדוע יש צורך בספר נפרד?
שאלה שנייה : ביום א' דראש-השנה נוהגים לקיים מצוות "תשליך", על משקל "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" (מיכה ז',י"ט). למה לא לשרוף את העוונות באש, כך הם יתכלו בוודאי?
שאלה שלישית : הנביא מיכה מתבטל אל מול גדולתו של רבש"ע וקורא בהתפעלות: "מי א-ל כמוך! נושא עוון..." (מיכה ז',ח"י). מהו "נושא"? מוחק עוון מיבעי ליה!
שאלה רביעית : הגמרא ביומא כ' ע"א אומרת שהשטן מקטרג במשך כל ימות השנה, למעט יום הכיפורים. וכן הוא במדרש שוח"ט לתהילים ז"ך. מניין השט"ן בגימ' שס"ד, כמניין ימות השנה למעט יום אחד - יום הכיפורים. יום זה נשאר "פנוי". והנה, אנחנו תופסים אומנותו של שטן בההוא יומא, והננו מתוודים בכל תפילות היום (על פי יומא פ"ז ע"ב). ועוד מתוודים בסדר ישר והפוך של האל"ף-בי"ת. למה לעורר? למה להזכיר? מדוע לפתוח "תיבת פנדורה"?
שאלה חמישית : סדר נטילת לולב בחג הסוכות הוא: לולב והדס וערבה ביד ימין, ואתרוג - בשמאל. מדוע לא להיפך? והלא האתרוג מסמל אותם בני-אדם שמעשיהם נאים ומידותיהם טובות! (עיין ויק"ר ל', י"ב).
ושאלה אחרונה על נוסח ברכת נטילת ארבעת המינים. מדוע לא תיקנו לברך "על נטילת אתרוג", כמייצג את כל סוגי האוכלוסייה?
ננסה להשיב על כל השאלות אחת לאחת ונבחין עד מהרה בקשר המיוחד שבין חגי החודש.
הגמרא ביומא פ"ו ע"ב מעמתת בין שתי מימרות של ריש לקיש בעניין התשובה, אשר נראות כסותרות, לכאורה. אמר ר"ל: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות! ומאידך גיסא תוהה הגמרא: איני?! והאמר ר"ל: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כזכויות! ומשיבה הגמרא: לא קשיא! כאן מאהבה כאן מיראה! פה טמון הסוד הגדול!
תשובה מאהבה פועלת מפלנטה אחרת. זוהי ליגה שונה. בספר "חרדים" בחלק האחרון בתחילת פרק ג' כתב בשם הרמ"ה מטוליטולא, שכל ארבעת חילוקי כפרה שנזכרו בגמרא ביומא פ"ו ע"א אינם מתייחסים כי אם לשב מיראה. מה שאין כן בתשובה מאהבה, הכול פועל אחרת - ומיד.
וכך כתב החיד"א בביאורו לשיר השירים על הפסוק: "אני לדודי - ודודי לי!" (שה"ש ו', ג') דצריך לשוב מאהבה. דאז תכף מתכפרים עוונותיו.
ונראה לבאר את טעם הדבר על-פי מה שכתב רבנו יונה ב"שערי תשובה" דחילוקי כפרה הוא ככיבוס. וכששבים מאהבה - הכתמים נעלמים, ושוב אין צורך בכיבוס, שכן העוונות הפכו לזכויות.
תשובה מאהבה עוקפת אתרוג
עתה נפנה את מבטינו אל השאלות שהעלינו בראש המאמר.
שאלנו על הצורך בניהול "פנקסנות" מיוחדת לבינוניים. פשוט. הגמרא מציינת בברכות ל"ד ע"ב כי במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד! וכוונתה לשבים מאהבה. מעתה, מובן הצורך ב"פנקס" מיוחד. הבינוניים, השבים מאהבה, יירשמו באותיות של אש בספר נפרד, בספר מיוחד.
שאלנו על התבטאות הנביא מיכה: "ותשליך במצולות ים כל חטאותם!" ולמה לא באש? ונבאר. במג"א בסי' ר"י בס"ק א' וכן בשו"ת "תורת חסד" מלובלין ח"א בסי' ו' ישנו דיון ארוך ביחס לפת שהיא פחותה מכזית, והשרו אותה במים, וזו תפחה עד לכדי שיעור כזית. האם בתר הנפח העכשווי אזלינן, או בתר מעיקרא.
אם כן, יש לנו עניין של ממש, שהעוונות יתפחו, כביכול, במצולות ים. שכן הם הופכים לזכויות אצל השב מאהבה.
ממילא מובנת גם ההתנסחות של הנביא מיכה בביטוי "נושא עוון". אכן, נושא ולא מוחק. יש לנו עניין "לשמר" את העוון, כביכול. אנחנו מעונינים להנציח אותו, שכן הוא הופך נטו לזכויות.
קיבלנו אפוא תשובה גם לשאלה הרביעית בעניין מה שתפסנו אומנותו של שטן, בעיצומו של ההוא יומא. אכן כן, יש לנו אינטרס להרבות בזכויות "על חשבון" אותן העבירות באמצעותה של התשובה מאהבה.
קביעה זו של חז"ל המבחינה בין סוגי התשובה השונים סוגרת מעגל בין הימים הנוראים לבין חג הסוכות, שכן בחג הסוכות נצטווינו: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כ"ג, מ'), וביארו חז"ל: "ביום הראשון" - למחילת (=לחשבון) עוונות (ויק"ר ל' ז' ו"תנחומא" "אמור" או"ך כ"ב).
ידוע, כי ארבעת המינים מייצגים ארבעה רבדים באוכלוסייה. שלושת המינים לולב, הדס וערבה מייצגים את הרובד הפחות חשוב, לכאורה. אבל תשובתם של אלה, כשהיא תשובה מאהבה, יש בה "עליית מדרגה", ובכך הם "עוקפים" את האתרוג.
ומכאן לשאלה השישית והאחרונה: לכן מברכים "על נטילת לולב". הלולב הבולט מכולם (סוכה ל"ז, ע"ב), שהוא המייצג אותם מינים, שעלו לספירות גבוהות מאד הודות לתשובה מאהבה.
חג הסוכות בא להשלים את המבצר, אשר אנחנו בונים בירח האיתנים. בראש-השנה וביום הכיפורים, עיקר משאלת הלב היא: "ובכן, תן פחדך!" שכן אנחנו בעצמנו איננו מסוגלים להגיע למצב של יראה. לכן אנחנו מבקשים: רבש"ע, עזור לנו! תן לנו במתנה יראת שמים. "כמו שידענו, ה' א-להינו שהשלטון לפניך" - אבל אין די בידיעה, צריך להפנים את הדברים.
והנה הצל"ח חידש כי מי ששב פעמיים מיראה, אזי הפעם השנית נחשבת לו לתשובה מאהבה. שכן בפעם הראשונה כששב, פגה לה אותה היראה וממילא, זוהי תשובה של אהבה ומאהבה.
עברנו קיץ אחד של גירוש ובקיץ הבא אחריו חווינו את תוצאותיו של אותו גירוש. אבל הפעם זוהי "תשובה מאהבה", שהיא בגימטרייה תשס"ו. נוכחנו לדעת, כי רבש"ע "לא נרדם בשמירה".
במסכת שבת ע"ז ע"ב מסופר על רבי זירא דאשכח לרב יהודה דהווא קאי אפיתחא דבי חמוה. וחזייה דהווה בדיחא דעתיא. ואי בעו מיניה כל חללי עלמא, הווה אמר ליה. א"ל: מ"ט עיזי מסגן ברישא; והדר אימרי? וא"ל: כברייתו של עולם! דברישא חשוכחו והדר נהורא!
כך היא בריאתו של עולם: "ויהי ערב", ורק לאחר מכן: "ויהי בקר". בתחילה: "כי הנה החושך יכסה ארץ..." אבל בסופו של דבר: "ועלייך יזרח ה'; וכבודו - עלייך ייראה!" (ישעיה ס' א'-ב').
כששוטפים את הרצפה בבית, הכיסאות מורמים על השולחן. בלגאן! כי רואים רק חלק מן התמונה.
מבחן החיים שלנו הנו כושר ההישרדות והעמידה גם באותן שעות קשות. גם כאשר אין החיים מחייכים. וכמאמר הגמרא: כזית שאמרו - במקום מרה! (חולין מ"ו ע"א).
לאחר ה"אור זרוע לצדיק!" של ראש-השנה ויום הכיפורים באים ימי ה"ולישרי לב - שמחה!" לאחר "אורי" - בראש-השנה; ו"ישעי" - ביום הכיפורים, באים ימי "כי יצפנני בסכה" - בחג הסוכות.
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
