ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אולם, הבוחנים תפילה זו במבט הלכתי עומדים תמהים – לכאורה, זהו נוסח של התרת נדרים. בימים אחרים בשנה, לדוגמא – ערב ראש השנה, כשאנו מתירים את נדרינו, איננו יוצאים מגדרנו בשל כך. יותר מזה – מבחינה הלכתית קשה להסתמך על אמירת 'כל נדרי' כהתרת נדרים של ממש (וכבר דנו בכך הראשונים בנדרים). אם כן – מדוע נפתח היום הקדוש דווקא בתפילה זו?
זאת ועוד – לתפילה זו, מצרפים אנו אמירת פסוק – "ונסלח לכל עדת בני ישראל... כי לכל העם בשגגה". ושוב מתקשים אנו – האם יום הכיפורים מכפר רק על חטאים בשגגה, ומי אשר חטא במזיד יתייאש וישוב לביתו? חלילה. הס מלהעלות מחשבה זו!
ואם יבדוק המתקשה במקורו של הפסוק הנ"ל בתורה, תגדל תמיהתו בכפליים – הפסוק כלל לא מוזכר בתורה בענייני יום הכיפורים, כי אם בעניין פר העלם דבר של ציבור. להיפך – ביום כיפור נאמר במפורש שה' מכפר על כל עוונות בני ישראל, "ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם...". אם כך – מדוע בחרו להביא פסוק שמצמצם לכאורה את כפרת יום הכיפורים?
דומה, שיש נקודה משותפת ל'כל נדרי' ולפסוק זה, העומדת ביסוד טהרת יום הכיפורים. יהודי חטא, קלקל, פגם. הכיצד ישוב בתשובה וימחל לו?
אלא, שאותו יהודי בא ואומר – אמת, חטאתי. אולם גם אם התרחקתי, תמיד נשארתי קשור לאלוקים. בתוך תוכי נשארה תמיד נקודה קדושה וטובה, המחוברת לה'. כעת, אני רוצה לקלף את קליפת החטא והרוע החיצונית, ולהישאר עם ה'אני' האמיתי שלי, הטוב העמוק והפנימי שלי.
זוהי האמירה של יום כיפור. הכהן הגדול נכנס בשליחות כל ישראל לקודש הקודשים. למקום שהוא לב העולם. בכך הוא מבטא את האמירה, שבאמת ליבנו תמיד נשאר קודש הקודשים, וכל החטאים חיצוניים ועתידים להתקלף.
אמירה זו מתבטאת ביסוד ההלכתי להתרת נדרים. אדם נדר בפיו, ונדרו חל. אולם בשביל שהנדר יחול צריך שני תנאים – דיבור, ומחשבה גמורה, כלומר - החלטה לנדור. הדרך היחידה להתיר את הנדר היא בכך שהחכם מוצא לו פתח וחרטה. האמירה היסודית בפתח היא, שאמנם האדם נדר בפיו, אך בליבו לא חשב והחליט עד הסוף, ולפיכך לא הייתה גמירות דעת, והנדר לא חל.
בדרך זו אנו אומרים – מבחינה חיצונית נדרת, אך בתוכך לא נדרת. זוהי אמירת היסוד של יום כיפור – בחוץ חטאנו, אך בפנים לא רצינו. זוהי גם האמירה של השוגג. השוגג והמזיד עשו את אותו מעשה, ההבדל ביניהם הוא במחשבת הלב. השוגג לא התכוון ולכן מעשיו פחות חמורים. ואכן, בנוסח של רב עמרם גאון הנהוג אצל יהודי איטליה, יש שורה המחברת את 'כל נדרי' לפסוק – 'ונסלח', ואומרת – אין כאן לא נדר... יש כאן מחילה וסליחה על כל עוונותינו, ככתוב "ונסלח לכל עדת"...
בכניסת יום כיפור, אנו מתירים את הנדרים – החטאים, ואומרים שכל החטאים כולל החטאים במזיד הם חטאים בשגגה. יהודי לא יכול להתכוון ולרצות להתרחק מאלוקיו.
כעת שבים אנו, עובדים, ממרקים, מקבלים לעתיד לבל נשוב עוד לכסלה, ובזכות זאת – מתכפרים עוונותינו, ונזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
