ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כהנים
- ספריה
- ליקוטים א
- כהנים ומצוות התלויות בארץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל
כדי להבין את משמעות הכהונה בישראל, מן הראוי לבאר שמתחילה כל הבנים הבכורים נועדו להיות כהנים. על-ידי כך הציבור כולו על כל משפחותיו היה מתקשר באופן אישי ומשפחתי לאנשי הכהונה, דבר שודאי היה תורם לרמה הרוחנית הכללית של העם. אולם לאחר שגם הבנים הבכורים השתתפו יחד עם שאר העם בחטא העגל, הם ירדו ממדרגתם, ובמקומם נתקדש שבט לוי שלא השתתף בחטא, ומתוכו בני משפחת אהרן נבחרו להיות כהנים. כפי הנראה, רעיון הבכורה הוא אמנם רעיון אידאלי. על-ידי כהונת הבכורים, היו המשפחות כולן מקושרות לקדושה, שהרי בכל משפחה היה כהן, שכולו עסוק בענייני קדושה. ולא מדובר בסתם נציג, אלא בבכור, שהוא המכובד שבבנים, וכך גם יעודו המקודש היה זוכה למעמד חשוב. אבל בפועל, לא הצלחנו להגשים את הרעיון הנפלא הזה, ובמקום שהבכורים ישפיעו על כלל העם, אווירת החולין הכללית טשטשה את יחודם של הבכורים, והם נגררו אחר העם וחטאו. וכדי לחנך כהנים שיהיו באמת אנשי רוח שאינם מושפעים מחיי החולין הסואנים, היה צורך להקדיש משפחה שלמה לתפקיד הכהונה, משפחה שכל תפקידה יהיה לחזק את הקדושה והרוחניות בישראל. לכן לאחר שחטאו הבכורים נבחרו אהרן ובניו להיות כהנים. אגב, ראוי לציין כאן, שלעתיד לבוא יחזרו הבכורים למעלתם, ויחד עם הכהנים ישמשו בכהונה.
שני תפקידים עיקריים היו לכהנים, האחד לחנך ולהורות הלכה בישראל, וכפי שנאמר (מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". והתפקיד השני הוא להיות אנשי חסד ושלום, כפי שאהרן הכהן היה "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א, יב). מסופר על אהרון הכהן שהיה יודע כיצד להשלים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וכמה אלפים בישראל נקראו אהרון על שמו, שאלמלא אהרון לא היו באים לעולם, שהיה משים שלום בין איש לאשתו, ועל-ידי כך חזרו ונזדווגו, והיו קוראים שם הילוד 'אהרון'. כדי לאפשר לכהנים לפתח את שני היסודות הללו, החכמה והחסד, קבעה התורה שהכהנים לא יקבלו נחלה בארץ-ישראל, ופרנסתם תהיה על התרומות ומתנות הכהונה שבני ישראל יעניקו להם, ועל-ידי כך יוכלו הכהנים להתפנות ללימוד התורה, לחינוך הציבור ולהדרכתו. וכן על-ידי העובדה שאין להם אדמות והם אינם שותפים בתחרות הכלכלית, יוכלו ביתר קלות לפתח בקרבם את האהבה ואת החסד כלפי כל העם.
זהו היסוד של ברכת כהנים, שמתוך אהבתם לעם ראוים הכהנים להיות השליחים שמברכים בשם ה' את ישראל. וזהו לשון הברכה: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה". וכתבו הפוסקים: שכל כהן שהציבור שונא אותו, או שהוא שונא את הציבור, ואפילו אדם אחד, אסור לו לברך ברכת כהנים. ואם יברך מתוך שנאה, יביא על עצמו סכנה. לכן, או שימחה לגמרי השנאה מליבו, או שיצא מבית-הכנסת לפני ברכת כהנים, כי עיקרה הוא לברך את ישראל באהבה (מ"ב קכח, לז; הרצי"ה עולת ראיה ב, תיג).
כהן רשע
לאחר שלמדנו בהלכה הקודמת, כי בני אהרון הכהנים נבחרו לברך את ישראל, משום שתפקידם להיות אנשי הרוח והחסד בעם, יש מקום לשאול: איך יתכן שגם כהנים שאינם צדיקים מברכים את ישראל, הרי אין להם שום זכויות שבעבורן יתברכו ישראל? ולא זו בלבד אלא שלהלכה נפסק שאפילו כהן שעובר עברות, כגון שאוכל מאכלים שאינם כשרים, צריך לעלות לדוכן. ואפילו כהן שחוטא בחטאים החמורים ביותר כגילוי עריות עם אשת איש, אפילו הוא מצווה לעלות לדוכן ולקיים את המצווה שציווה ה' את הכהנים לברך את עמו ישראל באהבה.
ההסבר לכך הוא, שבאמת ה' הוא זה שמברך את עמו ישראל באהבה. אולם כדי שהברכה תתגלה בעולם, צריך שנבטא אותה בשפתיים, דהיינו שנעשה משהו שיביע את הכרתנו בכך שה' הוא מקור הברכה בעולם. הכהנים ככלל הם קבוצה בעלת התפקיד המקודש ביותר בעם ישראל, ולהם מתאים להיות אלו שמבטאים את הרצון האלוקי לברך את עם ישראל. אולם מובן שאין הברכה תלויה בצידקותו הפרטית של הכהן המברך, אלא ברצון האלוקי לברך את עם ישראל. הכהנים הם רק השליחים שמבטאים את הברכה בשפתיהם (רמב"ם הלכות תפילה טו, ז; ועיין עולת ראי"ה רפ"ג). לכן אפילו כהן רשע שעברות רבות בידו, אסור לו לבטל את עצמו מלברך ברכת כהנים, משום שהברכה היא מהקב"ה ולא מהכהן, ואם יבטל עצמו מלברך רק יוסיף עוד חטא על פשע. וכמו שכתב על זה הרמב"ם בהלכות תפילה (טו, ו): "שאין אומרים לאדם רשע, הוסף עוד רשע והמנע מן המצוות".
כהן שרצח
למדנו בהלכה הקודמת שגם כהן שעבר עברות רבות, ואפילו גילוי עריות ביניהן, מכל מקום הוא מצווה לעלות לדוכן ולברך ברכת כהנים. אולם ישנן כמה עברות שאם הכהן עבר עליהן נפסל, מלברך ברכת כהנים. בתלמוד מסכת ברכות (לב, ב) מובאים דבריו של רבי יוחנן שאמר: "כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר (ישעיה א, טו): ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם וכו', ידיכם דמים מלאו". כלומר רק ידיים שנקיות מדם כשרות לברכת כהנים. דומה הדבר למזבח, שנועד לכפרה שאסור להכין את אבניו בעזרת ברזל, משום שהברזל מקצר את ימיו של האדם ואילו המזבח בא לעשות שלום ולהאריך את ימיו של האדם. וכן לא יתכן שכהן שידיו מגועלות בדם, ישא את כפיו כדי להשפיע על עם ישראל ברכה ושלום. תפקידו של הכהן הוא להוסיף בעם ישראל חסד וחיים, וכמו אהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום. וכהן שהרג, פגם ביסוד כהונתו.
אלא שהשאלה היא, מה הדין אם הכהן חזר בתשובה? לדעת השולחן-ערוך (או"ח קכח, לה), שום תשובה לא תועיל לכהן שרצח את הנפש, ואפילו לכהן שהרג בשגגה לא תועיל שום תשובה, משום שאין קטיגור נעשה סניגור, וידיים שהגיעו לידי רצח פסולות לעולם לנשיאת כפיים של ברכת כהנים. אולם לדעת הרמ"א, אם הכהן יעשה תשובה שלמה, וילך אצל חכם שיסדר לו סדר תשובה בתעניות וצדקות וקבלה לעתיד, אזי לאחר גמר תהליך התשובה, יוכל לשוב ולישא את כפיו. והטעם לכך הוא, שאדם ששב בתשובה הרי הוא כאדם חדש, ולכן אפילו אם רצח במזיד, אם עשה תשובה שלמה, יכול לחזור ולישא את כפיו. ויש דעה אמצעית, והיא דעת בעלי הספרים פרי-חדש ואליהו-רבה, שלדעתם תשובה תועיל לכהן שרצח בשגגה, אבל כהן שרצח במזיד, גם לאחר התשובה לא יוכל לשאת את כפיו (באור הלכה קכח, לה ד"ה 'אפילו'). ולמעשה, כהן שארע לו מעשה חמור כזה, ילך אל רבו לקבל הוראה אישית כיצד לנהוג.
כהן שדרס אדם למוות
כהן שדרס בשגגה אדם למוות - פסול מלעלות לדוכן לברכת כהנים. אלא כפי שלמדנו, נחלקו הפוסקים בשאלה האם תשובה תועיל לכהן שהרג. לדעת הרמ"א אם הכהן הדורס ישוב בתשובה שלמה, על פי הוראת חכם שידריך אותו בדרכי התשובה, אזי לאחר סיום תהליך התשובה, יוכל הכהן הדורס לחזור ולעלות לדוכן. אולם לדעת השולחן-ערוך (קכח, לה), אפילו אם יעשה הכהן הדורס תשובה שלימה לא יוכל לחזור ולברך ברכת כהנים, משום שידיו מגועלות בדם. אבל אם לא היתה שום רשלנות בנהיגתו, ופתאום קפץ ילד אל מתחת לגלגלי המכונית, במצב שהנהג לא יכול היה לעשות כלום, והילד נדרס למוות. במקרה כזה שאינו מוגדר כהורג בשוגג אלא באונס, גם לדעת השולחן-ערוך, אפשר להקל, דהיינו לאחר שהנהג יעשה תשובה על פי הוראת חכם, יוכל לשוב ולישא את כפיו (יחו"ד ה, טז).
מומר לעבודה זרה ומחלל שבת
אמנם למדנו שגם כהן עבריין, שעובר על רבות ממצוות התורה, מחויב לברך ברכת כהנים, מפני שאין הברכה תלויה בצידקותו של הכהן אלא ברצונו של הקב"ה, שציווה את הכהנים לברך את ישראל. מכל מקום כהן שעבד עבודה-זרה נפסל מלברך ברכת כהנים. ולומדים זאת מדין עבודת בית-המקדש, שכשם שכהן שעבד עבודה-זרה פסול מעבודת בית-המקדש, כך הוא פסול מלשאת את כפיו (מנחות קט, א, ותוס' שם). אבל אם הכהן חזר בתשובה שלימה, יוכל לחזור ולשאת את כפיו (שו"ע או"ח קכח, לז).
ישנם פוסקים שמשווים את דינו של מחלל שבת בפרהסיא, היינו בפני עשרה יהודים, לדין עובד עבודה-זרה. ולפי דעתם אסור לכהן שמחלל שבת בפרהסיא לעלות לדוכן, וכן פסק בעל המשנה-ברורה (קכח, קלד). אבל לדעת כמה פוסקים וביניהם בעל האגרות-משה (או"ח ל"ג), גם כהן שמחלל שבת יכול לעלות לדוכן, ראשית מפני שלא ברור שאכן דין מחלל שבת כדין עובד עבודה-זרה, ושנית יש לחלק בין מחללי שבת בימינו למחללי שבת בזמנים עברו. בעבר כל מי שחילל שבת בפרהסיא, היה ברור שבחילול השבת שלו יש משום קינטור והתרסה כנגד התורה והמצוות. אולם היום מחללי השבת אינם מתכוונים להכעיס, ואפילו אם הם מחללים שבת בפרהסיא הם עושים זאת מחוסר הבנה וחוסר לימוד אמונה, ולא במטרה להתגרות ולקנטר. ולכן כהן שמחלל שבת שלא במטרה לחלל את שם ה' ולפגוע בתורה, יכול על פי הדעה המקילה לעלות לדוכן. אבל ברור להלכה שגם כיום אם מדובר בכהן שמחלל שבת להכעיס, כגון כהן שהשתתף בארגון אוטובוסים בשבת או כהן שהפגין בעד פתיחת בתי עסק ובתי קולנוע בשבת, כל זמן שלא חזר בתשובה, הרי הוא כעובד עבודה זרה ופסול לעלות לדוכן.
כהן שמחלל את קדושתו
כהן שחוטא בחטאים הפוגעים בכהונתו, קנסו אותו חכמים, ואסרו עליו לעלות לדוכן. למשל, כהן שנשא גרושה, אסור לו לברך ברכת כהנים. וכן כהן שאינו נזהר שלא להטמא למתים, אסור לו לשאת את כפיו. והטעם לכך הוא שהואיל ואיסורים אלו נועדו לשמור על קדושתם המיוחדת של הכהנים, אם הכהן חוטא בהם, הרי שהוא פוגע בכהונתו, ולכן קנסו אותו חכמים שלא יוכל לעלות לדוכן, וכן לא יעלו אותו לתורה בעלייה הראשונה המיוחדת לכהנים. ואם יחליט לחזור בתשובה, עליו לגרש קודם את אשתו הפסולה, ולידור נדר על דעת רבים שיותר לא ישא נשים שעל פי ההלכה אסורות עליו, ולאחר מכן יוכל לחזור ולישא כפיים. וכן אם היה רגיל להטמא למתים, דבר שאסור על הכהנים, עליו לקבל על עצמו ששוב לא יטמא למתים (שו"ע או"ח קכח, מ, מא).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
