ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(סב. במשנה עד סג. במשנה)
חלק א - עוד דברים שאשה לא תצא בהם
א. טבעת לאישה: חותם – חטאת, ללא חותם – מותר.
A. עולא – באיש להפך.
קשה – הרי גם כשמתאים לחלק מהאנשים, מותר לכולם לצאת:
- 1.רב יוסף - כולם יוצאים בשקים בגלל הרועים.
תשובה: נשים – עם בפני עצמן.
- 2.אביי – אישה מכניסה תפילין (בגלל האיש).
תשובה: כר"מ שנשים חייבות בתפילין (כי שייך בלילה ושבת ואינו "זמן גרמא").
B. למה בכלל יש חיוב על טבעת, הרי זה "כלאחר יד"?
תשובה: גם למי שאינו שייך בטבעת, יש מצבים שבהם לובש כך ואינו כלאחר יד.
אישה – באשה גזברית, או כשמביאה לבעלה את הטבעת שלו.
איש – כשמביא את הטבעת של אשתו לתקן.
ב. שקית עם בושם - (כובלת (חומרתא דפילון) וצלוחית של פלייטון)
במשנה וברייתא (כמו עיר של זהב בדף נט):
ר"מ – חטאת (משוי)
חכמים – פטור (תכשיט, שמא תראה)
ר"א – מותר (לא תראה כי זה גנאי).
ר"א מוזכר בשתי ברייתות:
ברייתא א – בה רבנן מוזכרים, אומר מותר.
ברייתא ב – בה רק ר"מ מוזכר, אז ביחס אליו אומר פטור, אך באמת סובר מותר.
דיונים על ברייתא ב:
- 1.למה אמר "פטור"? כי התייחס לר"מ.
- 2.חסורי מחסרא –
הברייתא התחילה במפתח ופתאום עברה לכך שר"א פוטר בשקית בושם,
עונה הגמרא – חסורי מחסרא.
- 3.אם אין בושם, לפי כולם חייב.
והרי יש ריח גם בכלי עצמו? אלא שכיון שזהו "פחות מכשיעור", הכלי אינו בטל אליו.
רב אדא ב"א – מכאן שגם בכלי עם אוכל, אם האוכל פחות מהשיעור – חייב על הכלי.
דחייה – בבושם אין שום ממשות, לכן חייב, אך באוכל פחות מכשיעור אולי עדיין פטור על הכלי.
(סב: 9+)
חלק ב – אגדתא, אגב נושא הבשמים
נבואה בספר עמוס על עמ"י שלא מתייחס לנבואות החורבן ורק מתעסק בתענוג והוללות.
א. "וראשית שמנים ימשחו" - שהיו מתענגים בשמן פלייטון.
[רב יוסף - למה לא גזרו על זה אחרי החורבן?
אביי - כי גזרו על תענוג + שמחה,
(כמו שגם לא גזרו על קנישקנין של יין ("השותים במזרקי יין" – לפי אחת הדעות).
ב. הפסוק הקודם שם -
"השוכבים על מיטות שן, וסרוחים על ערשותם".
- 1.רי"ס בר"ח – שמשתינים לפני מיטותיהם.
ר' אבהו – זה לא מצדיק גלות...
- 2.ר' אבהו – מחליפים נשיהם, ומסריחים מיטותיהם בזרע לא שלהם.
ג. אגב, משתין לפני מיטתו – (ר' אבהו/ברייתא) אחד משלושה דברים שמביא לידי עניות:
- 1.משתין לפני מיטתו
דווקא עם הפנים למיטה ולא בכלי.
- 2.מזלזל בנט"י
דווקא שאינו נוטל כלל, אך אם מצמצם – בסדר.
אך רב חסדא – אם מצמצם נהיה עני (והוא שנטל בשפע התעשר).
- 3.שאשתו מקללתו
רבא – שיש לו כסף לקנות לה תכשיטים ואינו קונה.
ד. אגב, על חוסר צניעותן של בנות ישראל (ישעיה ג) -
"ויאמר ה' – יען כי גבהו בנות ציון" – קומה זקופה,
"נטויות גרון" – הולכות עקב בצד אגודל (לאט, כדי שיסתכלו בהן),
"ומשקרות עיניים" – כחול בעיניים ומרמזות לבחורים,
"הלוך וטפוף" – גבוה ליד קצרה, והגבוהה נראית כמרחפת.
"וברגליהן תעכסנה" – זורקות בושם לבחרים עם רגליהן, כארס של נחש
ועונשם בהמשך שם מידה כנגד מידה, שכל מקום של יופי התקלקל.
ה. עוד על חטאי דור החורבן –
ר"י-רב – היו שואלים זה לזה על ענייני זנות בלשון מרומזת.
ו. עצי ההסקה בירושלים עשו ריח טוב לכל ארץ ישראל.
ז. אחרי החורבן נשארה חתיכה קטנה אצל המלכה צמצמאי.
שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.










