(סב. במשנה עד סג. במשנה)

חלק א - עוד דברים שאשה לא תצא בהם

א. טבעת לאישה: חותם – חטאת, ללא חותם – מותר.

A. עולא – באיש להפך.

קשה – הרי גם כשמתאים לחלק מהאנשים, מותר לכולם לצאת:

1. 1.רב יוסף - כולם יוצאים בשקים בגלל הרועים.

תשובה: נשים – עם בפני עצמן.

1. 2.אביי – אישה מכניסה תפילין (בגלל האיש).

תשובה: כר"מ שנשים חייבות בתפילין (כי שייך בלילה ושבת ואינו "זמן גרמא").

B. למה בכלל יש חיוב על טבעת, הרי זה "כלאחר יד"?

תשובה: גם למי שאינו שייך בטבעת, יש מצבים שבהם לובש כך ואינו כלאחר יד.

            אישה – באשה גזברית, או כשמביאה לבעלה את הטבעת שלו.
            איש – כשמביא את הטבעת של אשתו לתקן.

ב. שקית עם בושם - (כובלת (חומרתא דפילון) וצלוחית של פלייטון)

במשנה וברייתא (כמו עיר של זהב בדף נט):

ר"מ – חטאת (משוי)

חכמים – פטור (תכשיט, שמא תראה)

ר"א – מותר (לא תראה כי זה גנאי).

ר"א מוזכר בשתי ברייתות:

ברייתא א – בה רבנן מוזכרים, אומר מותר.

ברייתא ב – בה רק ר"מ מוזכר, אז ביחס אליו אומר פטור, אך באמת סובר מותר.

דיונים על ברייתא ב:

1. 1.למה אמר "פטור"? כי התייחס לר"מ.
2. 2.חסורי מחסרא –

הברייתא התחילה במפתח ופתאום עברה לכך שר"א פוטר בשקית בושם,
עונה הגמרא – חסורי מחסרא.

1. 3.אם אין בושם, לפי כולם חייב.

והרי יש ריח גם בכלי עצמו? אלא שכיון שזהו "פחות מכשיעור", הכלי אינו בטל אליו.

רב אדא ב"א – מכאן שגם בכלי עם אוכל, אם האוכל פחות מהשיעור – חייב על הכלי.

דחייה – בבושם אין שום ממשות, לכן חייב, אך באוכל פחות מכשיעור אולי עדיין פטור על הכלי.

(סב: 9+)

חלק ב – אגדתא, אגב נושא הבשמים

נבואה בספר עמוס על עמ"י שלא מתייחס לנבואות החורבן ורק מתעסק בתענוג והוללות.

א.      "וראשית שמנים ימשחו" - שהיו מתענגים בשמן פלייטון.

[רב יוסף - למה לא גזרו על זה אחרי החורבן?
אביי - כי גזרו על תענוג + שמחה,

            (כמו שגם לא גזרו על קנישקנין של יין ("השותים במזרקי יין" – לפי אחת הדעות).

ב.      הפסוק הקודם שם -
"השוכבים על מיטות שן, וסרוחים על ערשותם".

1. 1.רי"ס בר"ח – שמשתינים לפני מיטותיהם.

            ר' אבהו – זה לא מצדיק גלות...

1. 2.ר' אבהו – מחליפים נשיהם, ומסריחים מיטותיהם בזרע לא שלהם.

ג.       אגב, משתין לפני מיטתו – (ר' אבהו/ברייתא) אחד משלושה דברים שמביא לידי עניות:

1. 1.משתין לפני מיטתו

דווקא עם הפנים למיטה ולא בכלי.

1. 2.מזלזל בנט"י

דווקא שאינו נוטל כלל, אך אם מצמצם – בסדר.

אך רב חסדא – אם מצמצם נהיה עני (והוא שנטל בשפע התעשר).

1. 3.שאשתו מקללתו

רבא – שיש לו כסף לקנות לה תכשיטים ואינו קונה.

ד.      אגב, על חוסר צניעותן של בנות ישראל (ישעיה ג) -
"ויאמר ה' – יען כי גבהו בנות ציון" – קומה זקופה,
"נטויות גרון" – הולכות עקב בצד אגודל (לאט, כדי שיסתכלו בהן),
"ומשקרות עיניים" – כחול בעיניים ומרמזות לבחורים,
"הלוך וטפוף" – גבוה ליד קצרה, והגבוהה נראית כמרחפת.

"וברגליהן תעכסנה" – זורקות בושם לבחרים עם רגליהן, כארס של נחש

ועונשם בהמשך שם מידה כנגד מידה, שכל מקום של יופי התקלקל.

ה.      עוד על חטאי דור החורבן –

ר"י-רב – היו שואלים זה לזה על ענייני זנות בלשון מרומזת.

ו.        עצי ההסקה בירושלים עשו ריח טוב לכל ארץ ישראל.

ז.       אחרי החורבן נשארה חתיכה קטנה אצל המלכה צמצמאי.