ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
אמנם הרי"ף (נ ע"א בדפי הרי"ף) הביא את הדין שאסור להתחיל לפנות אוצר אלא מותר לעשות בו שביל. בעל המאור הסביר שמה שכתב הרי"ף אין כוונתו לפסוק כך, אלא רק לשלול את הדין הזה. גם הר"ן הסביר שהרי"ף מפרש בדבריו את המשנה שהביא, אבל אין כוונתו לפסוק כרבי יהודה. לעומת זאת, הרמב"ן במלחמות ד' מבאר שהרי"ף אמנם לא פסק כמו ר' יהודה בזה, ולא סובר שתבואה היא מוקצה, אבל רצה שנלמד מזה שבמקום שיש דברים מוקצים, כמו טבל, מותר לעשות שביל ברגליים כדי להיכנס ולצאת.
האשל אברהם (שח, ז) למד שמזה שבעל המאור והר"ן לא הסבירו את הרי"ף כהסבר המלחמות רואים שלשיטתם כל ההיתר של הגמרא הוא רק במוקצה קל, שרק לא חשב להשתמש בו בשבת, אבל במוקצה שגם לשיטתנו הוא מוקצה, כמו טבל, לא יתירו לטלטל אותו ברגל. אמנם המגן אברהם (שח, ז) הכריע מהגמרא זו רואים שמותר לטלטל מוקצה ברגליו דרך הילוכו, ולא פסק כך.
רעק"א (על הגמרא ד"ה עושה שביל) חולק על הבנת האשל אברהם בר"ן ואומר שגם לשיטתו, וודאי יהיה מותר לטלטל מוקצה ברגליו בדרך הליכתו, אלא שלא רצה לפרש שזהו החידוש בגמרא, כיון שזהו חידוש שכבר מופיע במשנה (קמא ע"א) שאם יש קש על המטה (שמשמש לריפוד) למרות שהוא מוקצה, יכול לנענע אותו בגופו כדי שיסתדר, ואין הבדל בין לטלטל בגוף או ברגל.
לעומתם החזון אי"ש (מועד מז, יג) טען שאסור לטלטל מוקצה ברגליים, כמו שאסור לטלטל ביד, ורק באופן שהמוקצה בדרך הליכתו מותר לטלטל, כי אז אין הכוונה של המטלטל לטלטול אלא להליכה, וכן כששוכב על קש, אם מנענע כשהוא שוכב אין כוונתו לטלטול אלא לשכיבה, אבל טלטול בגוף אסור. נראה שגם האליה רבה (שח, ז) למד כך בגמרא שמותר לטלטל את התבואה רק בגלל שזה תוך כדי הילוכו. אמנם שבט הלוי (ח, נ) דוחה את ראייתם וכותב שוודאי שאם ניתן לעשות בדרך הילוכו צריך לעשות כך, ורק כשאי אפשר לעשות בדרך הילוכו יטלטל ברגליו ממש. וכתבו שבט הלוי ומנחת שלמה שהלכה היא לא כחזון איש שבעצמו אמר שדבריו הם נגד דברי טור ושו"ע ומג"א (שהובא לעיל).
מנחת שלמה (א, יד אות ב) כתב שהסיבה שלא אסרו לטלטל מוקצה ברגל או בגוף היא בגלל שאם היו מטלטלים באופן הזה בדבר שיש בו איסור דאורייתא (כמו הוצאה מרשות לרשות) לא היו חייבים חטאת וממילא גם חכמים לא גזרו על טלטול מוקצה באופן הזה. לפי"ז הסיק שאם יטלטל ברגל חפץ מוקצה שדרכו שמטלטלים אותו ברגל, יהיה אסור מצד טלטול מוקצה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
