ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
דיון זה שנראה לנו תיאורטי למדי, קם ונהיה לדיון פורה ומעשי לפני כ450 שנה, כאשר המהר"י בירב ורבי יוסף קארו שכנו בעיר צפת והמהרלב"ח בירושלים. באותו הזמן הגיעו עולי ספרד לארץ ורצו גדולי צפת לחדש את הסמיכה; בין היתר גם על מנת להלקות את עולי ספרד האנוסים שעברו על עבירות שיש בהן כרת, כדי לפטור אותם מעונש הכרת. ויכוח זה עורר את המהרלב"ח והמהר"י בירב לדון באריכות בשאלה, מתי אפשר וצריך להלקות אדם שעבר עבירה שיש בה כרת.
דברינו להלן בשם המהרלב"ח או המהר"י בירב יהיו מתוך 'קונטרס הסמיכה' (בסוף שו"ת מהרלב"ח), ולכן נציין רק את הסימן בתוך קונטרס הסמיכה.
א. האם צריך לעשות תשובה?
המהרלב"ח (א) כתב שיש סתירה בזה בדברי הרמב"ם. בפירוש המשניות (מכות פרק ג, משנה א וכן במשנה טז) הוא כתב: "ואם ספג מלקות ועשה תשובה נפטר מן הכרת", כלומר שצריך לעשות תשובה על מנת להתכפר במלקות. ואילו במשנה תורה (הל' סנהדרין יז, ז) הרמב"ם הזכיר שמלקין את האדם שעבר בכרת, ולא מזכיר שעשה תשובה, ומשמע שמלקים גם אדם שעבר על כרת ולא חזר בתשובה. אמנם המהרלב"ח כותב שוודאי הרמב"ם סובר שצריך תשובה, ובמשנה תורה סמך על מה שכתב בהלכות תשובה (א, א), שאפילו חייבי מלקות שלקו לא נפטרו מעונש שמיים בלי תשובה. אלא שאף אם לקה בלא שעשה תשובה, הוא חוזר לכשרותו לעניין עדות.
בעל המאור (מכות ד:,ד"ה אמר רבי יוחנן) רצה בתחילה לומר, שיש בעניין זה מחלוקת תנאים, בין רבי עקיבא (שם יג:) לרבי חנינא בן גמליאל (שם כג:). אך לבסוף מסיק שגם בלי תשובה המלקות מכפרות, ופירוש דבריו של רבי עקיבא הם שהמלקות הם תחליף לתשובה, וכשם שניתן לשוב בתשובה מכרת, כך ניתן גם להלקות. (כך גם פירשו הריטב"א והרמב"ן (יג:) את דברי רבי עקיבא, וכך כתב גם רבינו יהונתן מלוניל).
המהרלב"ח (א) הקשה על שיטה זו, שלפיה מה הועילו המלקות, והרי תשובה לבדה אמורה לכפר על עונש שמיים של כרת? הוא מתרץ, שבגמרא (יומא פו:) משמע שתשובה על כרת מועילה רק ביחד עם יסורים, והמלקות מועילות בכך שאדם מקבל את היסורים על ידי בית הדין, ובכך יסוריו נגמרו. לעומתו, המהר"י בירב (ד) סובר שבלי תשובה מלקין רק עם התראה, והתועלת בתשובה היא שניתן להלקות גם בלי התראה.
ב. האם צריך התראה על מנת להלקות?
רש"י (מכות יג: ד"ה רבי עקיבא, מגילה ז: ד"ה כל) כותב, שרק אם התרו אפשר להלקות. וכך כתב רבינו יהונתן. המהרלב"ח (א) כתב שצריך להתרות על מנת להלקות, משום שמי שלא התרו בו התחייב בזמן העבירה כרת ולא מלקות, ושוב לא ניתן לפטור אותו מהכרת על ידי מלקות. נוסף לכך, בית הדין אינם יכולים להלקות בלי עדים והתראה.
המהר"י בירב (ד) כותב שאף לדעת הראשונים שצריך להתרות על מנת להלקות, היינו שבית הדין מעצמם אינם מלקים, אבל אם החוטא בא בדרך תשובה וודאי שמלקים אותו. וכך מוכיח השפת אמת (מגילה ז:) מלשון המשנה "שלקו - נפטרו מידי כריתתן", ולא כתבה המשנה שמלקין חייבי כריתות על מנת לפוטרן; מכאן משמע שאפילו אם לא התרו בהן ייתכן שילקו אותם, אלא שבדרך כלל מלקים רק אם התרו. המהר"י בירב (ד) הוסיף, שהחילוק בין אם התרו בו או בא בדרך תשובה, הוא הצורך ברצון החוטא: כשהתרו בו ניתן להלקות אותו גם בלי רצונו, אבל בדרך תשובה צריך לבוא מעצמו ולבקש שילקו אותו.
ג. האם מלקין כשאדם בא מעצמו ומבקש שילקוהו?
המהרלב"ח (א) הביא דעה, שבית הדין רשאים להלקות אדם שבא מעצמו ומבקש שילקו אותו, משתי סיבות:
א. משום שנאמר בגמרא (בבא קמא צג.), שאדם שבא לחבירו ומבקש ממנו להכות אותו וייפטר מעונש, מותר לחבירו להלקות אותו במקרים מסוימים.
ב. ברמב"ם (חובל ה, א) משמע שהאיסור להכות את חבירו הוא רק אם הכה אותו בדרך מצות ומריבה, ולא אם הכה אותו לצורך כפרת החבר.
המהרלב"ח (א) דוחה את הדברים. לטענתו, אמנם נכון הוא שניתן להלקות אדם על פי בקשתו, אך אם ילקו סתם מלקות, אותו אדם לא ייפטר מכרת. הסיבה לכך היא, שהמלקות מכפרות מחמת הבושה שאחרים מלקים אותו בניגוד לרצונו, כלומר שיש עדים והתראה.
מאידך, אסור להלקות אותו מלקות של תורה שפוטרים מכרת, משום שניתן להלקות מלקות אלו רק אילו מאמינים לאותו אדם שחטא. על פי הכלל "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין ט: ועוד), אדם לא נאמן לומר על עצמו שעשה עבירה, ואסור לבית הדין להאמין לו כשאומר שעבר על איסור. כך פסק הרמב"ם (סנהדרין יח, ו), והטעים הלכה זו בנימוק שיש לחשוש שאותו אדם רוצה שיכו אותו משום שהוא מטורף או מזוכיסט. בנוסף, יש חשש שהעבריין ימות על ידי המלקות, ולכן אסור להלקות בלי התראה, משום שיש כאן מעין עונש מיתה.
אולם המהר"י בירב (ב) כתב, שדברי הרמב"ם שאין לבית הדין להאמין לו שעבר עבירה, אמורים לעניין שאין עונשים אותו מהדין ובכפייה, כאשר הוא חוזר בו מהודאתו וכבר לא רוצה שילקו אותו. אבל בהחלט ניתן להעניש אותו בדרך תשובה, כשהוא עומד בהודאתו ומבקש שילקו אותו לצורך תשובה. טעמו הוא, שכשאדם בא לעשות תשובה, לא נאמר הכלל ש"אין אדם משים עצמו רשע" (בשם הגאונים).
כמו כן, המהרלב"ח הביא את דעת האורחות חיים (א, ערב יוכ"פ אות ד) שכתב בשם הרמ"ה בפירוש, שאם אדם ביקש מעצמו ללקות כדי להקל מהעונש, תבוא עליו ברכה. המהרלב"ח (ה) כתב שנראה שהוא למד כך מהמילים "כל חייבי כריתות (שלקו)" ומשמע שגם בלי התראה, כלומר שבאו מעצמם. אמנם המהרלב"ח (א) כתב שגם לדעתו אין הכוונה שהמלקות מכפרות לגמרי, אלא שרק מקילות מהעונש שיש לאדם. זאת משום שאין רשות לבית הדין שבימינו להלקות מכות חזקות כמו המכות שנותנים בהלכה, לפי הטעמים הנוספים שהוזכרו לעיל.
ד. האם צריך בית דין סמוכים על מנת להלקות?
לכאורה ברור הדבר, שעל מנת לפטור את האדם מידי כרת, צריך בית דין סמוכים שיחייבו את האדם מלקות על פי עדים והתראה. אמנם כתב המהרלב"ח (א) לדעת האורחות חיים, שאם אדם בא מעצמו ורוצה שילקו אותו, אין צורך שיהיו בית הדין סמוכים, אלא כל בית דין יכול להלקותו, והוא יתכפר על ידי כך מהיסורים. אך מלקות אלו לא פוטרות אותו לגמרי מהעבירה, כאמור לעיל.
אך המהר"י בירב (ב, ד) סובר, שגם כאשר אדם לוקה על פי עצמו, המלקות פוטרות אותו לגמרי כמו מלקות רגילות, ודינם כמלקות של תורה. ואף לבית דין רגיל יש סמכות לכך כשהוא בא מעצמו, וכך היה המנהג לדעתו בכל מקום. כמו כן, הרי"ף שאינו מביא דברים שאינם נוהגים בימינו, הביא בהלכותיו דין זה שמלקים חייבי כריתות, וזו ראייה שלדעתו מלקים בכל בית דין. המהרלב"ח (ה) דוחה את דבריו, וכותב שאדרבה, הרי"ף הביא מעט מאוד מדינים כלליים של דיני מלקות, ומזה נראה דווקא שהוא סובר שמלקות אינן נוהגות בימינו.
כמו כן, כותב המהרלב"ח (ה) שוודאי צריך בית דין סמוכים גם להלקות בדרך תשובה. לדעתו אם אינם סמוכים, המלקות שלהם אינם פוטרים אפילו מיסורים, ואפילו אם בא בדרך תשובה, משום שאינם נחשבים כלל למלקות.
המהרלב"ח (ג) הקשה על המהר"י בי רב, שלפי דבריו אין כל עניין בחידוש הסמיכה, משום שניתן להלקות את עוברי העבירה האנוסים גם מבלי לחדש את הסמיכה. המהר"י בירב (ד) דוחה את דבריו ואומר, שהמלקות אינן תכלית הסמיכה, כי אם תועלת אחת מהסמיכה שנועדה על מנת לחדש את בית הדין לדון דיני קנסות, כדי לדון את הרשעים ולקרב את הגאולה.
סיכום: הגמרא קובעת שהעובר על עבירה שיש בה כרת, מלקים אותו והוא נפטר ממנה. הבאנו כמה מחלוקות בדין זה: האם צריך לעשות תשובה על מנת ללקות, או שבית דין מלקים גם בלי תשובה; האם צריך להתרות על מנת להלקות, או שבית דין מלקים גם בלי התראה; האם ניתן להלקות בכל בית דין של הדיוטות, או רק בבית דין סמוכים. בנוסף ראינו שיש הסוברים שאם אדם בא מעצמו ומבקש שילקו אותו, מלקים אותו על מנת לכפר לו; גם בזה נחלקו איזה סוג כפרה יש לו, האם כפרה מלאה על העבירה, או כפרה חלקית שמקילה מהייסורים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
