ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
המגיד משנה (שבת י, יח) מבאר לפי תוס' שהסיבה שאסור לנער את הבגד מהטל רק אם הוא מקפיד על נקיונו היא בגלל שרק אז זה פסיק רישא דניחא ליה, משא"כ באופן שלא מקפיד על נקיון הבגד, מותר לנערו מהרטיבות, וגם אם הוא מתנקה בכך, הוא לא מכוון לנקיון הזה.
רמ"א (שב, א) מביא את דברי רש"י וכותב שיש לחשוש לשיטתו, ולא לנער אבק מבגד שמקפידים על הלכלוך. אמנם הוא מביא את דברי האור זרוע (ב, פא) שאם היו נוצות על בגד, מותר להסיר אותם בשבת לכו"ע. וערוה"ש (ט) ביאר שלשיטת רש"י יש איסור לנער גם נוצות שנדבקו לבגד, אבל או"ז ורמ"א מתירים רק בגלל שאין דרך להקפיד על הנוצות שנדבקות לבגד, אבל אם אכן האדם מקפיד שלא יהיו על הבגד, אסור להסיר אותם מהבגד (ויש להעיר על דבריו שאו"ז הביא ראייה מקוצים, שכתוב בירושלמי שמותר להסירם מהבגד, וקוצים וודאי שמקפידים שלא יהיו על הבגד). אמנם משנ"ב (ז) כותב שגם אם מקפיד על נקיון הבגד, מותר להסיר את הנוצות מכיון שהנוצות לא תחובות בבגד, אלא נמצאות מעליו. וכן ביאר לבוש (ס"א) שאין בזה ליבון כלל מכיון שהנוצות לא נכנסות לתוך הבגד, כמו חול או אבק.
המגן אברהם (ה) מביא הלכות גדולות (ז, שבת כג) שכותב ש"ישב לו זרע פשתן על כסותו או תבשיל, מותר לקלפו". ומשנ"ב (יא) מבאר שכוונתו רק כאשר הוא לא מקפיד על הלכלוך הזה, אבל אם הוא מקפיד יש איסור לקלפו מבגדו. ובביאור הלכה (ד"ה "עליה") הוא מוסיף שכיון שכשמקלף הוא מוריד את כל הלכלוך, והבגד נהיה נקי, לכן אם מקפיד עליו נחשב למלבן. אמנם ערוה"ש (ט) חולק כי לא שייך על זה שם ליבון כלל, ולכן גם אם הוא מקפיד אין שום איסור לקלף מהבגד.
נראה שנחלקו ערוה"ש ומשנ"ב בהבנת איסור ליבון לפי שיטת רש"י. לשיטת ערוה"ש איסור ליבון קיים כשמנקים דבר שנכנס לתוך חוטי הבגד ממש, כמו האבק שנכנס לתוך הבגד, ו'מתיישב' בתוך הסיבים שלו, זה נחשב לליבון. ולכן להוריד נוצה מבגד כלול באיסור ליבון לרש"י, כי היא נצמדת לבגד, ואילו חיטה או פשתן שנדבקו לא שייכים לליבון, כי זה לכלוך חיצוני לבגד שנדבק אליו, ולא נכנס לתוך סיבי הבגד.
אמנם שיטת המשנ"ב היא שלרש"י ליבון הוא ניקוי הבגד, והחזרתו למראה הנקי שלו, ולכן נוצה שאינה פוגמת במראה הבגד עצמו ובחזותו (אם נראה נוצות על בגד, לא נאמר שהבגד מלוכלך בנוצות, אלא שיש נוצות על הבגד שצריך להסירם), אין מקום כלל לאסור את הוצאתה מדין ליבון, ולעומת זאת חיטה שנדבקה בבגד פוגמת במראה הבגד, והופכת אותו לבגד מלוכלך, ולכן בהסרתה יש משום ליבון.
רעק"א מקשה מרש"י בדף קמא ע"א שם אומרת הגמרא שאם יש טיט על הבגד, מותר לשפשף את הבגד מבפנים, ולא מבחוץ. ורש"י שם מבאר (ד"ה מבפנים) ש'מלבן ממש לא הוי, דאין נותן שם מים'. ומשמע שגם לרש"י ליבון הוא רק כשמנקה במים, ולפי"ז כאן כשמנקה את הבגד מאבק או עפר לא אמור להיות ליבון? ויש לתרץ שכוונת רש"י שם שהבגד לא יתנקה בלא מים כלל, ולכן לא שייך לומר שיהיה מלבן, כי גם לשיטת רש"י (בין להסבר ערוה"ש ובין להסבר המשנ"ב) צריך שהבגד יתנקה כתוצאה מהשפשוף, אחרת וודאי זה לא נחשב מלבן. אמנם כאן שאם ינער את הבגד אמנם הוא יתנקה, סובר רש"י שלמרות שהלכלוך לא דבוק בבגד יעבור על איסור מלבן.
הרמב"ם (שבת י, יח) מבאר שהוא מנער את הטלית כדי ל'נאותה ולהסיר הציהוב הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין' ומבאר הכס"מ שהרמב"ם למד שהבעייה בניעור הטלית הוא שהוא מכין אותה לשימוש (כמו קורע בית הצוואר) ואסור מדין מכה בפטיש ולא מדין מלבן, ולכן רק אם היא חדשה עובר בזה, ולא אם השתמש כבר בבגד. כך גם נראה מהקשר דברי הרמב"ם שנאמרו בהלכה שכולה דיני מכה בפטיש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
