ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
יז אָמַר הַכּוּזָרִי: בַּסֵּדֶר הַזֶּה רָאוּי שֶׁיֵּרָאֶה כְּבוֹד ה'.
יח אָמַר הֶחָבֵר: הֲלֹא תִּרְאֶה אֵיך קִבְּלָה הָאָרֶץ שַׁבָּתוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "שַׁבַּת הָאָרֶץ", "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'", וְלֹא הֻתַּר לְמָכְרָהּ לִצְמִיתוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "כִּי לִי הָאָרֶץ". וְדַע, כִּי שַׁבְּתוֹת ה' וּמוֹעֲדֵי ה' אָמְנָם הֵם תְּלוּיִים בְּנַחֲלַת ה'.
יט אָמַר הַכּוּזָרִי: הַאִם אֵין תְּחִלַּת קְבִיעוּת הַיָּמִים מִסִּין, לְפִי שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַמִּזְרָח לַיִּשּׁוּב?
כ אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל תְּחִלַּת הַשַּׁבָּת אֵינָהּ אֶלָּא מִסִּינַי, וּמֵאָלוּשׁ לְפָנָיו, מָקוֹם שֶׁיָּרַד הַמָּן. וְלֹא תִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת אֶלָּא עַל מִי שֶׁשָּׁקְעָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ אַחֲרֵי סִינַי בְּהַדְרָגָה עַד סוֹף הַמַּעֲרָב, וְאַחַר כָּך אֶל מַה שֶּׁמִּתַּחַת לָאָרֶץ, וְאַחַר כָּך אֶל סִין אֲשֶׁר הִיא מִזְרַח הַיִּשּׁוּב. וְתִקָּרֵא הַשַּׁבָּת לְסִין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת אַחֲרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאֶמְצַע לַיִּשּׁוּב, וּשְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא חֲצִי הַלַּיְלָה לְסִין, וַחֲצִי הַיּוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ לְסִין. וְזֶה הוּא סוֹד הַקְּבִיעוּת אֲשֶׁר הוּא בָּנוּי עַל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "נוֹלַד קֹדֶם חֲצוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁנִּרְאֶה סָמוּך לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה", וְהַכַּוָּנָה בּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְקוֹם הַתּוֹרָה, וְהוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הוּרַד אָדָם מִגַּן עֵדֶן בְּלֵיל שַׁבָּת, וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילוּ דִּבְרֵי הַיָּמִים אַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְהִתְחִיל אָדָם לִקְרֹא שֵׁם לַיָּמִים.
וְכֹל אֲשֶׁר נוֹשְׁבָה הָאָרֶץ וְהִתְחַבְּרוּ בְּנֵי אָדָם הָיָה מִנְיָנָם לַיָּמִים כַּאֲשֶׁר יָסַד אוֹתָם אָדָם, וְעַל כֵּן לֹא נֶחְלְקוּ בְּנֵי אָדָם בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, שֶׁהַתְחָלָתָם מֵחֲצוֹת יוֹם סוֹף הַיִּשּׁוּב בַּמַּעֲרָב, וְהוּא שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ נִבְרָא הָאוֹר הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּך הַשֶּׁמֶשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אוֹר, וְשָׁקַע לְשַׁעְתּוֹ, וְהָיָה לַיְלָה לַיִּשּׁוּב, וְנִמְשַׁך הַסֵּדֶר לְהַקְדִּים הַלַּיְלָה לַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר", וְכֵן אָמְרָה הַתּוֹרָה: "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב".
וְאַל תִּטְעַן נֶגְדִּי בְּאֵלֶּה הַחֲדָשִׁים הַתּוֹכְנִים גַּנָּבֵי הַחָכְמָה, וְלֹא הִתְכַּוְּנוּ לִגְנֵבָה, אֲבָל הֵם מָצְאוּ חָכְמוֹת מְסֻפָּקוֹת מֵעֵת שֶׁכָּהֲתָה עֵין הַנְּבוּאָה, וְהִתְחַכְּמוּ מִשִּׂכְלָם וְקָבְעוּ קְבִיעוֹת לְפִי מַה שֶּׁנָּתַן הֶקֵּשָׁם, וּמִכְּלַל זֶה שֶׁשָּׂמוּ סִין הַתְחָלַת הַיָּמִים, הֵפֶך הַתּוֹרָה, אֲבָל לֹא הֵפֶך גָּמוּר, הוֹאִיל וְהֵם מַסְכִּימִים עִם אַנְשֵׁי הַתּוֹרָה בְּהַתְחָלַת הַיּוֹם שֶׁהוּא מִסִּין, אֲבָל הַמַּחְלֹקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינָם בְּהַקְדִּימֵנוּ הַלַּיְלָה לִפְנֵי הַיּוֹם.
___________________________
להישיר – לכוון ולהדריך. מעת שנפרדו – בדור הפלגה. קבלה הארץ שבתות – קדושת הארץ מתגלה גם במצוות השמיטה שחלה עליה. הם תלויים – קביעת הזמנים שבלוח השנה תלויה בארץ ישראל. אבל תחילת השבת וכו' – להבנת פסקה כ' ראה באורים בהרחבה. הוריד אדם מגן עדן – לאחר חטאו ירד מגן עדן לארץ ישראל. נושבה – התיישבה. החדשים התוכנים – חכמי האסטרונומיה שבזמנינו. הקשם – סברתם.
ביאורים
ארץ ישראל אמנם מיועדת אך ורק לעם ישראל, אבל אין כאן מטרה לאומית מצומצמת, אלא מטרה אוניברסאלית של תיקון עולם. ישנה הקבלה בין חלוקת האנושות לעמים לבין חלוקת העולם לארצות, כאשר במרכז האנושות ניצב עם ישראל, ובמרכז העולם ניצבת ארץ ישראל. עם ה' וארץ ה' אינם יחידה נבדלת, אלא חלק בלתי נפרד מהעולם כולו, וזהו החלק המרכזי והמובחר שמורה את דרך הישר לכולם. 'ארץ ישראל לעם ישראל', זהו אינטרס כלל אנושי, ולא אינטרס צר של קבוצה מצומצמת. המציאות של האדם בעולם נתונה במסגרת כפולה של שני מרכיבים: מקום וזמן ['עולם, נפש, שנה', מאמר ד פסקה כה]. החבר עסק באדם – עם ה', ובמקום – ארץ ה', וכעת הוא מוסיף את הזמן – מועדי ה'. התרכובת של שלושת המימדים האלוהיים יחד, מייצרת את העוצמה הרוחנית הגבוהה ביותר. הזמן והמקום אינם שני מרכיבים נפרדים שרק מייצרים שלימות עם האדם. בין הזמן והמקום האלוהיים ישנה תלות, שקובעת אחדות מלאה ביניהם: המקום תלוי בזמן (הקרקע שובתת בשמיטה וחוזרת לבעליה ביובל), והזמן תלוי במקום (השבת והמועדים נקבעים לפי מחזור השמש היומי שבארץ ישראל).
כיוון שהשמש זורחת במזרח, מסתבר לקבוע את הקצה המזרחי של היישוב כנקודת ההתחלה של היום. בעבר, קודם גילויה של אמריקה, סברו שהעולם מחולק לרצף של יבשות וימים: מצד אחד רצף יבשתי, מהקצה המזרחי של אסיה ועד הקצה המערבי של אירופה ואפריקה, ומצד שני רצף ימי במקביל. הקצה המזרחי של היישוב לפי זה הוא ארץ סין, ולכן מבחינה טבעית שם מתחיל היום. החבר מחדש, שמבחינה רוחנית ארץ ישראל היא תחילת היום, ולכן הזמן ההלכתי (שבתות ומועדים) מתחיל לחול בעולם בראשונה מארץ ישראל. גם בפועל, השבת נקבעה לראשונה בארץ ישראל על ידי אדם הראשון שגר בה, וקרא שמות לימים. גם הציווי על השבת נאמר לראשונה בארץ ישראל, באלוש ובהר סיני הכלולים בגבולות הארץ כדלעיל.
הרחבות
1. סמיכות סוגיית הזמן לסוגיית המקום
ריה"ל מסמיך כאן את סוגיית המקום, שבה הוא מסביר על קדושת ארץ ישראל ובית המקדש, לסוגיית הזמן, שבה הוא מסביר על קדושת הזמנים ובתוכם השבת. הזמן והמקום הם שניים משלושת מרכיבי המציאות. חלוקה זו מופיעה כבר בספר יצירה , שם כתוב: " עדים נאמנים, עולם ונפש ושנה" [ספר יצירה ב, ו]. לספר יצירה גרסאות וחלוקות רבות. המקור מתאים לפירוש ספר יצירה לרס"ג, מהדורת הרב קאפח]. ' עולם ', הינו מימד המציאות, מימד המקום, כל הדברים הקיימים שבידינו כדי לחוש בהם. ' שנה ', היא מימד הזמן שמעניק משמעות ומסדר את חיינו. ' נפש ', היא החיות הכללית ששיאה האדם, והיא המרכיב השלישי של המציאות. הרעיון שעומד בבסיס הסמיכות הזו הוא אחדות המציאות בכל שלושת רבדי ההופעה שלה. השורש (נפש), היציאה אל הפועל (זמן) והתכלית (עולם).
בנוסף, שכלנו שיודע לחשוב רק במושגים מוגבלים של זמן ומקום, לא יכול לתפוס את האלוהים כיוון שאינו גובל לא במקום ('מלא כל הארץ כבודו') ולא בזמן ('אני ראשון ואני אחרון'). זוהי גם לשון הפתח אליהו: " לית מחשבה תפיסא בך כלל" [תיקוני זוהר הקדמה דף י"ז].
שאלות לדיון
מדוע יש משמעות למקום שממנו התחילה השבת?
מדוע החכמות המסופקות התחזקו דווקא אחר סוף הנבואה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
