בין הבהמה הטהורה לטמאה | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש ויקרא
שמיני

888

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הבהמות והחיות הטהורות והטמאות
בעלי חיים רבים ברא הקב"ה בעולם, ואחר שהתיר לבני האדם לאכול מבשר כולם, הבדילנו מכל העמים וקידשנו במצוותיו והתיר לנו לאכול את המינים הטהורים ואסר לנו את המינים הטמאים. וכפי שנאמר: "ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם... והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה, ובין העוף הטמא לטהור, ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא. והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ, כג-כו). אמרו חכמים בספרא: "כשם שאני קדוש כך אתם היו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים... אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחבריו (מלכי העמים ששעבדו את ישראל)".

טעמים לאיסור
יש שכתבו שהמינים הטהורים בריאים לאכילה, ואילו המינים הטמאים אינם בריאים (מו"נ ג, מח). ורבים התנגדו להזכרת טעם זה, שאין ראוי להקטין את התורה ולעשותה כספר רפואות. ועוד, שלא מצינו שהגויים פחות בריאים בגופם מיהודים. אלא המצוות נועדו לקדש את האדם ולתקן את נשמתו, והאוכל מאכלים אסורים מטמא את נפשו, ולכן קראה התורה למינים שאסור לאוכלם טמאים (עקדת יצחק ואברבנאל שם).
וכן דרשו חכמים: "עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם - אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם" (יומא לט, א), היינו שכל העבירות ובמיוחד אכילת מאכלים אסורים מטמטמות את הלב, שלא יוכל לקלוט עניינים רוחניים שבקדושה. מצד זה איסור מאכלים אסורים חמור יותר משאר האיסורים, מפני שהמאכל האסור נכנס לתוך הגוף, מתערב בו ופוגמו (רמב"ן, רבנו בחיי).

רביבים (823)

הרב אליעזר מלמד

355 - לדעת לשמוח בחג

356 - בין הבהמה הטהורה לטמאה

357 - שיר המעלות ליום העצמאות

טען עוד

סימני הטהרה שבתורה
שני סימנים נתנה התורה לחיות ולבהמות הטהורות. האחד הוא "מפרסת פרסה ושוסעת שסע". פרסה היא מעטה קשה כעצם שגדל על כף רגלה של הבהמה, שבאמצעותו היא דורכת על הקרקע בלא להינזק. שוסעת שסע, היינו שכף רגלה ופרסתה שסועים, כלומר מפוצלים לשני חלקים.
הסימן השני: מעלה גרה. למינים הטהורים ישנה מערכת עיכול מיוחדת המורכבת מארבע קיבות: כרס, בית הכוסות, המסס וקיבה. בתחילה מעלי הגרה תולשים את העשב במהירות ולועסים אותו מעט. משם הוא יורד ל'כרס' ועובר עיכול ראשוני. משם עובר ל'בית הכוסות' ומתגבש ככדורים כדורים. לאחר מכן חוזר ועולה לפה ללעיסה ממושכת, וזוהי העלאת הגרה. לאחר מכן יורד ל'המסס' ומשם לקיבה.

המינים הטהורים אינם טורפים
ככלל, הסימנים שנתנה התורה למינים הטהורים הם סימנים של אוכלי עשב שאינם טורפים, שהואיל ועיכול העשב קשה מפני שיש בו הרבה תאית, ברא להם ה' מערכת עיכול משוכללת ואפשרות להעלות גרה כדי שיוכלו להמשיך ללעוס את המאכל לצורך עיכולו. ובמקום טפרים לנעוץ בטרף יש להם פרסות שסועות, שנועדו לסייע להם בריצתם בהרים ובסלעים, כדי למצוא עשב וכדי לברוח מחיות הטרף. גם השיניים הקדמיות שחסרות להם בלסת העליונה מבטאות את העובדה שהן אינן טורפות, וכל שיניהן נועדו לצורך לעיסת העשב. למרות זאת, המינים הטהורים מצליחים להתקיים יפה בעולם, ללמדנו שאם מוכנים להתאמץ ולהסתפק במועט, אפשר למצוא פרנסה טובה גם בלי לטרוף.

סימני הטהרה של חכמים
עוד סימן מובהק נתנו חכמים למינים הטהורים, שאין להם שיניים בחלק הקדמי של הלסת העליונה (חולין נט, א). סימן נוסף, שהבשר שמתחת לעצם הזנב שלהם הולך שתי וערב. אמנם ישנו ערוד שהוא טמא אף שבשרו עשוי כך (חולין נט, א). עוד סימן אמרו, שהחלב של המינים הטהורים יכול להתגבן לגבינה, ואילו החלב של המינים הטמאים אינו מתגבן (ע"ז לה, א).

עשרת המינים הטהורים
עשרה מינים טהורים מנתה התורה, שנאמר: "זאת הבהמה אשר תאכלו: שור, שה-כשבים ושה-עיזים, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (דברים יד, ד-ה). שלושת המינים הראשונים הם בהמות, היינו בעלי חיים מבויתים, ושבעת המינים שאחריהם הם חיות בר.
אמרו חכמים: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהחיות הטמאות מרובות על הטהורות, לפיכך מנה הכתוב את המינים הטהורים (חולין סג, ב).

לכל אחד מעשרת המינים גזעים רבים
ככל המינים שבטבע, גם עשרת המינים הטהורים מתפצלים לגזעים שונים, וכל בעלי החיים שיש להם סימני טהרה הרי הם מעשרה המינים שנזכרו בתורה. זהות שלושת מיני הבהמה ידועה, וכן ידועים גזעים שונים של פרים, כבשים ועיזים, וכל הגזעים של המינים הללו כשרים. אמנם לגבי שבעת מיני החיות שגדלות בר, ברבות הגלויות והשנים התעוררו ספקות לגבי זהותם, וכעת אנו מכירים בוודאות על פי המסורת רק שני מינים - צבי ואַיָל.
והתעוררה שאלה לגבי בהמות וחיות שאין עליהן מסורת, האם אפשר להתיר את אכילתן על פי הסימנים שבתורה ודברי חכמים.

שאלת הז'בו
בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, בשנות הצנע, התברר שאפשר לייבא לארץ במחיר מוזל בשר של ז'אבו, שהוא אחד מגזעי הפרים. אלא שהיה צורך לברר את דינו, הואיל והוא משונה משאר הפרים בכך שיש לו דבשת בגובה של כעשרים ס"מ סמוך לעורפו, ובשרו מעט פחות טעים.
למעשה נמצא שיש לו את כל סימני הטהרה שהוזכרו בתורה ובדברי חכמים, ועל כן התירו גדולי הפוסקים את בשרו בלא פקפוק. וכך פסקו הגאון רבי משולם ראטה זצ"ל (קול מבשר א, ט) והרב הרצוג.
והחזון איש סבר שאין לסמוך כיום על סימני הטהרה אלא רק על המסורת, וכל מין שאין לגביו מסורת רצופה שהיו נוהגים לאוכלו, אסור באכילה.
אולם גדולי הרבנים דחו את סברתו מכול וכול, שאיך אפשר לבטל את כל דברי התורה ודברי החכמים שקבעו סימנים שעל פיהם נדע איזה מין טהור. וכך נפסק בשולחן ערוך (יו"ד עט, א). וכל מה שאמרו הפוסקים שאין לסמוך על הסימנים, נאמר רק על סימני העופות שנזכרו בגמרא, הואיל ויש לגביהם ספקות רבים ואין לסימנים שלהם שורש בתורה, שכן בתורה נזכרו רק מיני העוף הטמאים, ומשמע שרצתה התורה שלגבי העופות ננהג על פי המסורת. וכן הוסיף הש"ך (עט, א) שאין לסמוך על הסימנים המבדילים בין בהמה לחיה לגבי היתר אכילת החֵלב שלהן, כיוון שגם סימנים אלה אינם מפורשים בתורה.

המנהג למעשה
למעשה גדולי הרבנים לא חששו לדברי החזון איש. ואמנם יש סוברים שהציבור הליטאי צריך להחמיר כדבריו. אולם בפועל, כיוון שגזע הז'אבו חזק יותר, כדי לחסן את עדר הפרות ממגפה נהוג לערב כ-25% מזרע הז'אבו בכל סוגי הפרים. ולכן הרוצים להחמיר כמותו צריכים להימנע מאכילת בשר פרים ועגלים לגמרי.

האוסרים אייל אדום
לגבי האייל האדום שהתחילו לגדלו בארץ ישראל התעוררה שאלה. מצד אחד יש לו סימני טהרה שכתובים בתורה, ומנגד יש לו שיניים עליונות במקום הניבים, שעם השנים הן נשחקות. ולמדנו שאחד מסימני הטהרה שאמרו חכמים, שאין למינים הטהורים שיניים בחלק הקדמי של הלסת העליונה (חולין נט, א).
יש אומרים שמקום הניבים נחשב בחלק הקדמי של הלסת, ועל סמך זאת טמאו את האייל האדום (הרב משאש, הראשל"צ הרב עמאר, והרב וואזנר, כמובא בשו"ת בארה של מרים יא; יד. בנוסף לדעה השנייה בשו"ע עט, א, ניבים הם סימן טומאה).

המתירים
אמנם דברי המחמירים קשים מאוד, מפני שאמרו בגמרא (חולים נט, א) שאם מוצאים חיה שפיה חתוך, יבדקו את פרסותיה, ואם ימצאו שסימני הפרסות טהורים - בשרה כשר, מפני שאין חיה שיש לה סימני טהרה ברגליה ויש לה סימן טומאה בפיה. לפיכך מוכרחים לומר ששיניים במקום הניבים אינם נחשבים כשיניים קדמיות (ומה שלדעה השנייה בשו"ע עט, א, ניבים הם סימן טומאה, הכוונה דווקא ניבים שהם גדולים בהרבה משיניים רגילות, ואילו לאייל האדום יש שם רק שיניים).
בנוסף לכך, כתבו כמה ראשונים שכאשר אפשר לבדוק בסימנים שנתנה התורה, אין מתחשבים בסימנים שהוסיפו חכמים, שהם נועדו רק למקרה שאי אפשר להכריע על פי הסימנים של התורה (רבנו גרשום, מאירי).
וכן כתבו הרב אליהו מלכה, והרב דוד טהרני, והרב ארי זיבוטפסקי. וכן התברר ממחקרו של פרופ' זהר עמר, שחֲלב האייל האדום מתגבן, ואף זה סימן טהרה מובהק. וכן כתב הרב ד"ר לוינגר.
ולא זו בלבד, אלא שבדומה לאייל האדום יש עוד גזעים של איילים שיש להם שיניים עליונות במקום הניבים. אחד מהם הוא האייל הקנדי (אלק), שבארצות הברית הכשירו את אכילתו ללא פקפוק.
ואף שכך נראה למעשה, עדיין סוגיית האייל האדום לא הוכרעה.

ג'ירפה
לדעת רס"ג, רד"ק ורשב"ץ, ג'ירפה היא הזמר המנוי בין שבעת מיני החיה הטהורים. וכן כתב הרב יהוסף שוורץ, וכן פסקו הרב אברהם חממי, הרב רצאבי ועוד (ומן הסתם לשיטת החזון איש אסור לאוכלה, כי לא הייתה מסורת באשכנז לאוכלה).
והיו שהעלו חשש שמא אינה מעלה גרה, אם כי לא ביססו את חששם. למעשה פרופ' עמר ערך בדיקה לחֲלב הג'ירפה והתברר שהוא מתגבן מיד, כמו חֲלב הבהמות הטהורות. וכן ארגן ניתוח של ג'ירפות בנוכחות רבנים ווטרינרים, והתברר שיש לה את כל סימני הטהרה. הניתוח תועד בתחומין (כג עמ' 491). וכך כתב הרב לוינגר שהג'ירפה מין טהור, ואף הוסיף שיש לה מסורת של כשרות, אלא שבפועל אין נוהגים לאוכלה מפני מחירה הגבוה.

פורסם בעיתון "בשבע"

הרב אליעזר מלמד

ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב. מחבר סדרת ספרי "פניני הלכה".

רביבים
פרשיית גיורי וינה
חשון תשפ"ג
רביבים
דרכו המיוחדת של רבי שמעון בר-יוחאי
טו אייר תש"ע
רביבים
אין היתר לפסול את ההיתר
אייר התשע"ה
רביבים
החטא ועונשו
אדר א' תשע"א

רביבים

רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
רביבים
מברכת המזוזה ועד מנהגי העדות בתפילין
הרב אליעזר מלמד | אב תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
רביבים
לבוש של מלכות: הציצית כביטוי לייעוד הישראלי
הרב אליעזר מלמד | טבת תשפ"ו

רביבים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

מגילת רות
תורה של חסד במגילת רות
הרב שמעון קליין | תשנ"ז
נח
פרשת נח
ספר בראשית פרקים ו (ט) - יא
רבנים שונים
הזכרת גשמים
בקשת גשמים
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
אחדות ומחלוקות
יום ז' מר-חשוון - יש לו כוח מיוחד לאחדות בני ישראל
הרב אליהו ממן | חשוון תשע"ב

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרב יעקב שפירא
הרב אליקים לבנון
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב בני אלון
הרב ש. יוסף וייצן
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ז
הרב אלי סטפנסקי | ד' חשוון תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז