ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- גזל ונזיקין
כסף שנלקח מאגודת הסטודנטים. האם על מנת להשיב כסף זה לאחר מספר שנים יש להחזירו דווקא לאגודה או שניתן להחזיר כסף זה גם למוסדות צדקה שונים?
ועוד אם לא זוכרים את הסכום המדוייק שנלקח מה ניתן לעשות?
תשובה
כסף שנלקח מאגודת הסטודנטים צריך לחזור לאגודה זו.
ביחס לחלק השני בשאלתך, אני מבין מדברייך שהכסף נלקח ללא רשות וגם שאין מי שתובע אותו. על בסיס שתי הנחות אלו התשובה היא כדלהלן:
כשלא זוכרים את הסכום המדוייק, מן הדין צריך לשלם את הסכום שבודאי נלקח. וכדי לצאת ידי שמים צריך לשלם גם את שאר הסכום שיש ספק לגביו.
איני יודע אם התחייבתי
הדין המקורי
מבואר במשנה ובגמרא במסכת בבא קמא קיח' א' שאדם המודה בפני חבירו ללא שהלה תובעו, ואומר לו גזלתיך, הלויתני, הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך חייב לשלם כדי לצאת ידי שמים אך אם אומר איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי (כלומר איני יודע אם התחייבתי) פטור מלשלם אפילו כדי לצאת ידי שמים.
כך פסק גם השו"ע בסימן עה' סע' י':
לא תבעו אדם, אלא מעצמו אמר לחבירו: הלויתני, או: הפקדת אצלי, או: גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך, פטור. ואם בא לצאת ידי שמים, חייב לשלם. אבל אם אמר: איני יודע אם הלויתני או אם הפקדת אצלי או אם גזלתיך, הואיל ובלא תביעת אדם אמר כן, פטור אף לצאת ידי שמים.
כמובן דיון זה נכון רק לאופן בו אין תביעה, אך אם השכנגדו תובעו והנתבע אומר איני יודע אם התחייבתי, חייב להישבע שבועת היסת שאינו יודע וחייב לשלם כדי לצאת יד"ש. ואם אומר איני יודע פרעתי חייב לשלם. (שם סעיף ט).
התחייב לאחד ואינו ויודע מיהו
שנינו במשנה מסכת בבא מציעא לז' א':
אמר לשנים: גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם. או: אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא - נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו.
ומבארת הגמרא שם שמדובר שאין השנים תובעים אותו אלא החייב בא לצאת ידי שמים לכן נותן לכל אחד מהם מנה.
כן פסק בשו"ע סימן שסה' סעיף ב':
"אמר לשנים: גזלתי את אחד מכם ואיני יודע איזהו, אינו נותן אלא מנה, והם חולקים ביניהם, מאחר שהם לא היו יודעים שנגזלו, אלא על פיו; ועם כל זה אם בא לצאת ידי שמים, חייב לשלם כל הגזילה לכל אחד ואחד".
לכאורה היה מקום לומר שהגזלן פטור גם לצאת ידי שמים שהרי ביחס לכל אחד מהשנים הוא כאומר איני יודע אם התחייבתי, וכיון שהם אינם תובעים אותו מדוע לחייבו לשלם?
מכאן נלמד שכשברור לאדם שהתחייב ורק מסתפק למי התחייב כדי לצאת ידי שמים צריך לשלם לכל מי שהוא בכלל הספק בשונה ממצב בו לא ברור כלל שהתחייב.
מחלוקת הרמב"ן ובעל התרומות (מובאת בגר"א סימן עה' סעיף יח')
הרמב"ן דייק בלשון המשנה שאומרת אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה שאם מדובר באדם עצמו שהפקיד כיון שגם עליו מוטלת האחריות לזכור למי הפקיד אין הנפקד חייב להחזיר לשניהם אפילו כדי לצאת ידי שמים. בעל התרומות חולק ולדעתו בכל אופן שיודע שהתחייב ואינו יודע למי, חייב לשלם לשניהם כדי לצאת ידי שמים. כמובן כשגזל ואינו יודע למי לכו"ע חייב לשלם לשניהם כדי לצאת ידי שמים.
התחייב ולא יודע כמה
כתב השו"ע בסימן עה' סעיף יח:
טענו שניהם ספק, כגון שטענו: הלויתיך ואינו יודע כמה, והשיבו: אמת שהלויתני ואיני יודע כמה, אין הנתבע נשבע אפילו היסת, ומשלם לו מה שברור לו ויוצא בו אף ידי שמים. ויש אומרים שכיון שזוכר שלוה, אינו יוצא ידי שמים עד שיתפשר עם המלוה במה שיוכל. ובין כך ובין כך יכול המלוה להחרים סתם על כל מי שיודע הוא חייב לו ואינו פורעו.
כלומר אדם הטוען התחייבתי בהלוואה ואיני יודע כמה, יש אומרים שחייב לתת את הסכום שברור לו שלווה ומעבר לכך פטור אפילו לצאת ידי שמים. ויש אומרים שכדי לצאת ידי שמים חייב לשלם גם את הסכום שמסופק בו להתפשר עם המלווה. צריך לברר מה יסוד המחלוקת בין הדעות המובאות בשו"ע? ומה הדין באדם שגזל ואינו יודע כמה האם גם בזה חולקים?
אפשרות א' לביאור המחלוקת
ניתן אולי לומר שהמחלוקת בשו"ע היא האם לדמות מקרה של התחייבתי ואיני יודע כמה להתחייבתי ואיני יודע למי. יש אומרים שכיון שברור לו שהתחייב ממילא גם על החלק שלא ברור לו חייב לשלם כדי לצאת
ידי שמים. ואחרים סוברים שאין לדמות, ודוקא באופן שהתחייב ולא יודע למי, נותן לשניהם כדי לצאת ידי שמים שאל"כ יתכן שלא יתן כלום לאדם שהתחייב כלפיו, אך כשהתחייב לאדם אחד ואינו יודע כמה, מספיק שיתן לו מה שבודאי חייב לו לדעתו.
דעת הגר"א בביאור המחלוקת
הגר"א (בשו"ע על סעיף יח) מבאר שלכו"ע באופן כזה חייב לצאת ידי שמים ואין חילוק בין מצב שהתחייב ולא יודע למי לבין מצב שהתחייב ולא יודע כמה. והמחלוקת בשו"ע בסעיף יח' היא מחלוקת הרמב"ן ובעל התרומות האם אנו אומרים בהלואה שכיון שחובה על המלווה לזכור כמה הלווהו אין לחייב את הלווה לשלם מה שמסופק אם בכלל חייב גם כדי לצאת ידי שמים.
הנפקא מינה בין הביאורים בשו"ע היא מה הדין בגזל ואינו יודע כמה, לדעת הגר"א באופן זה אין מחלוקת ולכו"ע חייב לשלם גם את הסכום המסופק כדי לצאת ידי שמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
