ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- פרה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
נאמר בתהלים (י"ב) על דברי התורה "אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים", שבעתים - היינו כופלה של שבע כפול שבע, שזה - ארבעים ותשע, וכך דרשו בגמ' (ראש השנה כ"א:) "אמר רבי אבהו: אמר קרא +תהלים יב+ אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים. רב ושמואל, חד אמר: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח) ותחסרהו מעט מאלקים". נמצא שגם במצוות התורה שניתן להתבונן בהן ולהבינם במ"ט שערי בינה, אבל אי אפשר לרדת לסוד חקר תכליתם הרמוזה בשער הנו"ן 1 .
בהמשך הגמ' שם נאמר: "(קהלת יב) בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב, ישר דברי אמת. (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וחד אמר: בנביאים - לא קם, במלכים - קם, וכו'".
נראה לבאר את המחלוקת בין הדעות הנ"ל בגמ' כך:
הדעה הראשונה סוברת, ששלמה בקש להיות כמשה, היינו להבין את כל התורה בשכלו "למצוא דברי חפץ", וזהו להיות כמשה שקבל את התורה בנבואה, אולם הוא ראה שלא יוכל להשיג זאת. מתי נוכח לדעת זאת? בפרשת פרה, כפי שאמרו במדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת סימן ו "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז)". אולם לא רק פרשת עמוקה זאת לא השיג, גם פרשיות שהתורה עצמה אמרה את טעמם, נכשל בהם כאשר דרש את טעמם לפי דעתו. אמרו בגמ' (סנהדרין כ"א:) "אמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב +דברים י"ז+ לא ירבה לו נשים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב +מלכים א' י"א+ ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב +דברים י"ז+ לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב +מלכים א' י"א /י'/+ ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו'".
וכל זה מפני שגם הדברים המובנים שבתורה הם מעל לשכלנו, ויש בהם סוד נעלם שבשר ודם אינו יכול להשיגו. נמצא שרק משה היה יכול להשיג את דברי התורה בדרך של נבואה, ולא קם נביא כמשה שיוכל להשיג זאת כמותו, ובודאי שאי אפשר להשיג זאת בדרך חכמה, אפילו שיהיה החכם כשלמה שהיה חכם מכל אדם.
הדעה השניה סוברת, ששלמה למד את הלקח מפרשת פרה אדומה שאי אפשר להשיג את כל עומק טעמי התורה, ולא ניתן להבין אלא מ"ט הפנים שבתורה, ואת זה הוא השיג כפי שמשה השיג זאת בדרך הנבואה, ועל זה אמרו חז"ל ש"חכם עדיף מנביא" 2 , וזהו אמרם "בנביאים - לא קם, במלכים - קם, וכו'", היינו שבדרך נבואה אי אפשר להשיג בתורה כפי שהשיג משה רבנו, אבל בדרך החכמה אפשר, כפי שהשיג שלמה 3 .
נראה שהציווי הזה ללמוד את התורה, הוא חוק בלתי מובן ובלתי אפשרי. כי איך יכול בשר ודם להבין את עומק חכמת ה' שבתורה שהיא "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים", אולם כך צוונו ה', ועלינו לבטל דעתנו ולקיים מצוותו בעוז ובענוה, בעוז של קדושה שנוכל לקיים את מצוות ה' להבין את התורה, ובענוה בבואנו לעסוק בחכמת ה' שאין לה חקר. ואז נזכה להבין בתורה את מ"ט הפנים שניתן לנו להבין בה.
ולפי זה נראה להסביר את הגמ' (שבת פ"ח.) שבקבלת התורה הקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית" לקבל את התורה, ולכאורה קשה הרי הם אמרו "נעשה ונשמע" ולמה היה צריך לכפות אותה עליהם?
אחד התירוצים הקדמונים ביותר נמצא במדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח סימן ג, שכל הכפיה היתה על תורה שבעל פה, וז"ל: "ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו')".
נראה לבאר להעמיק במדרש, מדוע צריך לכפות על תורה שבעל פה, לא רק מפני שהאתגר ללמוד תורה הוא קשה מאד, אלא שהוא לכאורה בלתי אפשרי כלל, כיצד ניתן להבין לבשר ודם להשיג שכל אלקי?! ולכן זה נחשב לכפיה, לחייבם בדבר בלתי מובן, ובלתי נתפס זה. ועל זה אמרה הגמ' שם, "אמר רבא הדר קבלוה בימי אחשורוש", שהמצב הזה של כפיה היה עד ימי פורים, מפני שחכמי אותו דור העיזו לחדש ולקבוע את יום הפורים, שהיה חידוש גדול בהלכה שלא היה כמותו מאז מתן תורה, כפי שאמרו בגמ' (מגילה י"ד.) "תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן?".
והנה התוספות ועוד ראשונים הקשו, אם כפה עליהם את קבלת התורה לא היו צריכים להענש על עבירות שעשו עד ימי פורים, משום שקבלו את התורה בכפיה, ו"מכאן מודעא רבה לאורייתא"?
אולם לפי התנחומא הנ"ל, ועל פי מה שהסברנו, לא קשיא מידי, מפני שבודאי הם קבלו עליהם את כל התורה, רק שלא היה להם את ההעזה לחדש בתורה, עד עצם ימי הפורים, וחדשו ותקנו יו"ט.
מובא בגמ' (מגילה דף ז עמוד א) "אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, (שמגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה), שנאמר קימו וקבלו - קימו למעלה מה שקיבלו למטה. אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, לבר מדשמואל דלית ליה פירכא... דשמואל ודאי לית ליה פירכא. אמר רבינא: היינו דאמרי אינשי: טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי".
והקשה תוספות מסכת שבת דף פח עמוד א "אמר רבא הדר קבלוה בימי אחשורוש - תימה לר"י דבמגילה (דף ז.) גבי אסתר ברוח הקודש נאמרה אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם ה"א להו דידי עדיפא מדידהו קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה ואמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר משמואל דלית ליה פירכא והשתא דשמואל נמי אית ליה פירכא דרבא גופיה מוקי האי קרא לדרשה אחריתי. (אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב +אסתר ט+ קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר)".
שפת אמת ישב זאת, ששתי הדרשות אחת הן, קימו למעלה מה שקבלו למטה, היינו, שהאמינו שהם יכולים לחדש הלכה שתהיה מקובלת למעלה, זה גופא מראה שקימו מה שקבלו כבר. ולפי זה נראה לבאר את הביטוי המוזכר בגמ' שם על דברי שמואל "טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי", שהסברו אינו כקודמיו, שהמגילה ברוח הקודש הקרובה לנבואה, אלא ברוח הקודש השורה על ת"ח שמחדשים תורה בכח פלפולם שדומה לחריפות הפלפל, ודוק 4 .
החוק הזה האמור על למוד התורה רמוז בסוד מעשה פרה אדומה שצריכה "ארז ואזוב ושני תולעת" ודרשו חז"ל (פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה יד) "וידבר על העצים [מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר] (מלכים שם /מלכים א' ג'/) וכי אפשר לו לאדם לדבר על העצים, אלא אמר שלמה מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא לקיר מפני מה מצורע מטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעצי ארז ואזוב ושני תולעת, ע"י שאדם מגביה כארז לוקה בצרעת, וכיון שהוא משפיל עצמו כאזוב מתרפא (באזוב)". ולכאורה הרי הגאוה היא חטא, ולמה מזכיר את הארז שמסמל את הגאוה? אלא שבלמוד התורה יש צורך בהעזה, בחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'", וכשהוא זוכה לחדש בהלכה, מיד עליו להרגיש שפלות, וחוזר חלילה, וזהו עץ ארז ואזוב, וכן זה הסיבה לכך שהטהורים נטמאים, כי הלמוד צריך להיות בהרגשות מעורבות של גאוה דקדושה וענוה, שהם בבחינת "רצוא ושוב" בתוך נפשו, וכך זוכה לחדש חידושי תורה לאמיתתם.
^ 1 וכך אמרו במדרש תנחומא על פרשת חוקת (ד) "זאת חקת התורה, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור והיה דוד מתפלל עליהם ואומר אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם (תהלים יב), אתה ה' תשמרם נטר אורייתהון בלבהון תצרנו מן דרא דהוא חייב כליה, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין על ידי שהיה בהן דלטורין, הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (שם /תהלים/ נז) נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה, אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע, בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה שנאמר (שמואל א כג) היסגירוני בעלי קעילה בידו, ולשונם חרב חדה אלו הזיפים שנאמר (תהלים נד) בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו, באותה שעה אמר דוד רומה על שמים אלקים סלק שכינתך מביניהם". למדנו מכאן שכדי לעמוד על דברי תורה צריך לזקק את המידות שבעתים ובמיוחד מלשון הרע.
^ 2 תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: +תהלים צ'+ ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול. אמר אביי: תדע, דאמר גברא רבה מילת', ומתאמר' משמיה דגברא רבה אחרינא כוותי'… אלא אמר רב אשי: תדע, דאמר גברא רבה מילתא, ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה. ודלמא כסומא בארובה! ולאו טעם יהיב?
^ 3 מובא בגמ' (מנחות כ"ט:) "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו". לכאורה למה חלשה דעתו של משה, וכי הוא קנא בו, הלא משה היה הענו מכל אדם, ואמר "מי יתן והיה כל עם ה' נביאים"? אלא כאשר ראה שר"ע משיג את כל התורה וטעמיה בדעתו ושכלו, חשש שמא התורה היא בדרגה אנושית הניתנת להשגת בשר ודם?! עד ששמע את ר"ע שהגיע לנקודה שגם הוא לא ידע ואמר "הלכה למשה מסיני" ונחה דעתו.
^ 4 תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף ע עמוד ד "ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא קול גדול ולא יסף רבי שמעון בן לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל נאמר כאן קול גדול ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם". הרי לנו שיש יכולת בכח הסברא לחדש חדוש הלכתי שמקורו מסיני, ועל זה נאמר חכם עדיף מנביא.
^ 2 תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: +תהלים צ'+ ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול. אמר אביי: תדע, דאמר גברא רבה מילת', ומתאמר' משמיה דגברא רבה אחרינא כוותי'… אלא אמר רב אשי: תדע, דאמר גברא רבה מילתא, ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה. ודלמא כסומא בארובה! ולאו טעם יהיב?
^ 3 מובא בגמ' (מנחות כ"ט:) "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו". לכאורה למה חלשה דעתו של משה, וכי הוא קנא בו, הלא משה היה הענו מכל אדם, ואמר "מי יתן והיה כל עם ה' נביאים"? אלא כאשר ראה שר"ע משיג את כל התורה וטעמיה בדעתו ושכלו, חשש שמא התורה היא בדרגה אנושית הניתנת להשגת בשר ודם?! עד ששמע את ר"ע שהגיע לנקודה שגם הוא לא ידע ואמר "הלכה למשה מסיני" ונחה דעתו.
^ 4 תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף ע עמוד ד "ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא קול גדול ולא יסף רבי שמעון בן לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל נאמר כאן קול גדול ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם". הרי לנו שיש יכולת בכח הסברא לחדש חדוש הלכתי שמקורו מסיני, ועל זה נאמר חכם עדיף מנביא.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.










