ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- פרה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פרשת פרה אדומה נקראת חוקה, דהיינו מצוה שאין אנו מבינים את סודה, ויתרה מזאת, פרשה זו היא סמל לכל חוקי התורה, ולכן התורה אומרת באופן כללי "זאת חוקת התורה" שהיא חוקת החוקות. ועל זה בפרט כתב רש"י במדבר פרק יט פסוק ב "זאת חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה".
למרות שפרשת פרה היא חוקה, שאין טעמה נגלה, למשה רבינו גילה הקב"ה סוד טעם פרה אדומה. וכך אמרו חז"ל בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ד ד"ה [ז] "ויקחו אליך פרה (שם /במדבר י"ט/). לולינס בר טיבריס בשם ר' יצחק קאטריקו, ר' עזריה א' לה ר' יצחק ור' יוסה בר חנינה, א' /אמר/ לו הקב"ה, משה לך אני מגלה עסקי פרה אבל לאחרים חוקה".
וצריך להבין, מדוע למשה דוקא גילה סוד פרה אדומה?
ועוד קשה, מדוע משה לא גילה את הסוד הזה לישראל, כדרכו תמיד להיות טוב עין, ולמסור לישראל גם דברי תורה שהקב"ה מסר לו בלבד, כמו שאמרו בגמ' (נדרים לח.) על פלפולא דאורייתא, וז"ל: "אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא".
ואין לומר שלא גילה לישראל טעם פרה, מפני שהם לא היו יכולים להבין את עומק הדבר, הלא נאמר על שלמה שהיה החכם מכל אדם, ומשמע אף חכם ממשה, אלא שמשה היה אדון הנביאים, ולא קם כמשה עוד בנביאים, אבל במלכים קם, היינו, ששלמה המלך שהשיג בחכמתו מה שהשיג משה בנבואתו! ושלמה העיד על עצמו שעיין בכל מקצועות התורה, ועמד על חקר את כולם, וכשהגיע לפרשת פרה אדומה אמר "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". וכן מובא בילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשנט "זאת חקת התורה, רבי יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, אמר שלמה על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה כיון שהייתי מגיע בה הייתי דורש בה חוקר בה ושואל בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", וא"כ מדוע לא השיג את הטעם של פרה אדומה כמשה?
והנה חז"ל מציינים שגם למשה לא גילה הקב"ה מיד סוד פרה אדומה, וז"ל שם: "מי כהחכם, זה משה דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם וגו', יודע פשר דבר, שפירש התורה לישראל, חכמת אדם תאיר פניו, רבי מני דשאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר על כל דבר ודבר שיצא מפי הקב"ה, כשהיה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים אמר לפניו רבש"ע ואם נטמא במה היא טהרתו, ולא השיבו, באותה שעה נתכרכמו פניו של משה שנאמר ועוז פניו ישונא, כיון שהגיע לפרשה זו של פרה, אמר ליה הקב"ה משה אותה האמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים, ואמרת לי אם נטמא במה היא טהרתו ולא השבתיך, זו היא טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת".
וצריך להבין מדוע לא גילה לו מיד טעם פרה? נראה לומר, שטעם פרה אדומה שהשיג משה לא היה הטעם המושג על פי כללי הניתוח ההגיוני, שהשגת משה בסוד פרה אדומה, היה לפי מדרגתו כאדון הנביאים, אשר זכה לראות את השכינה בדרגה גבוהה יותר מכולם, וכך מצא "טעם" בפרה אדומה, וה"טעם" שמצא היה בכך שהרגיש במוחש איך שבקיום רצונו יתברך נפעל הכל "חוקה חקקתי וגזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר עליו", ואין לך טעם אמיתי וגדול מזה, שכל הטעמים השכליים כלולים בסופו של דבר בחוק שהקב"ה קבע בעולמו.
וזה הפירוש לדברי חז"ל (ברכות ז.) על הפסוק "ויסתר משה פניו מהביט "דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בשכר שלש זכה לשלש: בשכר +שמות ג'+ ויסתר משה פניו - זכה לקלסתר פנים. בשכר כי ירא - זכה +שמות ל"ד+ לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט - זכה +במדבר י"ב+ לותמנת ה' יביט". היינו בשכר זה שמשה השיג שאי אפשר לראות את פני ה' והסתיר פניו מראות, זכה להשגה זו להביט ולהשיג סוד הנעלם כמו סוד פרה אדומה.
ונראה שאף שלמה המלך השיג סוד פרה אדומה בדרכו שלו ע"י החכמה, שחקר בשכלו להבין את התורה, עד שלבסוף הבין שאי אפשר לרדת לסוף סודה, וזהו אומרו "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", ובכך הגיע לשיא החכמה, כפי שכתב הרמב"ם "תכלית הידיעה שלא נדע", היינו להבין שלא נדע את הכל, ועלינו לשאוף לדעת מתוך ענוה לגדלות המדע שנובע מן הקב"ה, שלתבונתו אין חקר.
החוקה שבכל חכמת התורה
מובא בגמ' (מנחות כט:) "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו".
וצריך להבין במאמר מופלא זה:
1.קשה איך לא ידע משה מה שר"ע אמר, הרי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני?
2. מדוע משה רבינו הענו מכל אדם אשר על פני האדמה, תשש כוחו כשראה שאינו מבין את תורתו של ר"ע?
3. ומדוע כששמע שר"ע אמר שאינו יודע אלא "הלכה למשה מסיני", נתיישבה דעתו?
נראה שר"ע חידש בשכלו ובהבנתו את כל מה שאמר הקב"ה בסיני למשה, אלא שהדרך להגיע לכך היתה דרך שונה משל משה, שמשה השיג זאת בכח הנבואה, ור"ע השיג זאת בכח החכמה, והדרך של ר"ע היתה זרה למשה, ועל זה חלשה דעתו, שאפשר לכוון בכח השכל לכל מה שהקב"ה אמר בסיני, ושמא זה מראה על פחיתות התורה שבשר ודם יכול לכוון לסוד דרכה?! וכששמע שגם ר"ע לא היה יכול להשיג את הכל והיה נזקק להלכה למשה מסיני, הרי זה מראה שהתורה היא אלוקית, וכן שר"ע בטל דעתו לדעת התורה וכך יכל לכוון לטעמיה.
וכך אפשר לומר על כל חידוש של תורה, שיש בו סוד נעלם שאותו אי אפשר לפרש בפה, ונשאר בתחושת הלב פנימה. מובא במדרש תנחומא (בובר) פרשת חקת סימן יט
"גוי אחד ראה את ר' יודה ב"ר אלעאי דהוי אפוי נהירין, אמר הדין גברא חדא מן תלת מילין אית ביה, או מוזיף בריביתא, או מגדל חזירים, או חמר הוא שותה, שמע קליה ר' יהודה ב"ר אלעאי, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, דכל חדא מנהון לית בי, לא מוזיף בריביתא אנא, דכתיב לא תשיך לאחיך (דברים כג כ), ולא מרבה חזירים אנא, דאסיר לבר ישראל למרבי חזירים, דתנינן תמן, לא יגדל אדם חזירים בכל מקום, ולא שקויי דחמר אנא, דארבעת כסי דפסחא דאנא שתי בפסחא, חזיק ראשי מן פסחא לעצרתא, ר' מני חזיק ראשיה מפסחא לחגא, אמר ליה ועל מה אפך נהירין, א"ל אורייתא היא דמנהרא לי אפוי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו".
הפנים המסבירות מגלות טפח מפנימיות הלב, דבר שאי אפשר לפרש בפה, וכך הסביר רבי את ידיעתו בתורה (עירובין יג:) "אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. דכתיב +ישעיהו ל'+ והיו עיניך ראות את מוריך", היינו שראית פני הרב מפרשת את ידעתו הפנימית שלא הצליח לפרש בפה.
וכך אפשר להסביר את קרון עור פני משה, שהם ראו בפניו את הוד סודה של תורה שלא גילה להם בפיו, ואלמלא חטא העגל כולם היו במדרגה עליונה של נבואה וראית פני ה' והיה גלוי להם אותו סוד של משה, וכיון שחטאו לקח משה את הסוד הזה עמו, הוא סוד הבטול לקב"ה, והשגת חוקת הפרה, וחטא העגל הוא כחטא עץ הדעת, לרצות להבין כל דבר בלא בטול לקב"ה.
ולפי זה יובן המדרש הבא (דברים רבה (וילנא) פרשה ג) "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו אימתי בדברו אתו אמר ר"ל בשעה שכתב את התורה נטל משה זיו הפנים כיצד אמר ר"ל התורה שנתנה למשה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש ועם שכותב קינח את הקולמוס בשערו ומשם נטל זיו הפנים", היינו מהדיו שנשתייר בקולמוסו של משה קינח את פניו וקרנו! ולכאורה למה נשתייר דיו בקולמוס שלא השתמש בו? נראה שבא לרמז לתורה שאי אפשר לכתוב, מפני שלא נתנת לפרוש בכתוב אלא בעומק הבנת הלב, ומזה קרנו פניו, ולפעמים נשאר הדבר סוד נעלם, ובגדר חוקה חקקתי, וכיון שקבלה באמונה ולא הרהר אחריה, זכה להשיגה, וזה סוד קרון פני משה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
