ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
יא אָמַר הֶחָבֵר: אָמְנָם הָיִיתִי מְדַמֶּה אוֹתָם לְגֵרִים אֲשֶׁר לֹא קִבְּלוּ כֹּל עַנְפֵי הַמִּצְווֹת אֶלָּא עִקְּרֵיהֶן, אִלְמָלֵא סְתִירַת מַעֲשֵׂיהֶם לְדִבְרֵיהֶם, וְשֶׁנְּתִינָתָם יִתְרוֹן לִמְקוֹם הַנְּבוּאָה הִיא בָּאֲמִירָה, וְעִם זֶה הֵם פּוֹנִים אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ לָאֱלִילִים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵרַע שֶׁהָיָה בָּהֶם הֲמוֹנָם, וְלֹא נִרְאָה בָּהֶם רשֶׁם אֱלֹהִי, וְעִם הַשְׁאִירָם חֻקּוֹת הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוּמוֹת וִימֵי חַגֵּיהֶם וַעֲלִיָּתָם אֲלֵיהֶם לָרֶגֶל, וְלֹא שִׁנּוּ אֶלָּא הַצּוּרוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם, מָחוּ אוֹתָן וְלֹא מָחוּ חֻקּוֹתֵיהֶן, עַד שֶׁכִּמְעַט אֹמַר שֶׁאָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן", וּשְׁנוֹתוֹ זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים, אָמְנָם הוּא רֶמֶז אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר מְרוֹמְמִים אֶת הָעֵץ וַאֲשֶׁר מְרוֹמְמִים אֶת הָאֶבֶן. וַאֲנַחְנוּ בִּרְבוֹת הַיָּמִים מִשְׁתַּנִּים אֲלֵיהֶם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ. אָכֵן אֱמוּנָתָם אֵינָהּ אֶלָּא לָאֱלוֹהַּ, כְּמוֹ עַם אֲבִימֶלֶך וְעַם נִינְוֵה, וּמִתְפַּלְסְפִים אוֹדוֹת הָאֵל. וּמַנְהִיג כֹּל אַחַת מִשְּׁתֵי הַכִּתּוֹת אָמַר שֶׁהוּא הִשִּׂיג הָאוֹרוֹת הָאֱלֹהִיִּים הָהֵם בִּמְקוֹרָם, רְצוֹנִי לוֹמַר: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁמִּשָּׁם הָעֳלָה לַשָּׁמַיִם וְצֻוָּה לְהַיְשִׁיר אַנְשֵׁי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְהָיוּ פּוֹנִים אֶל הָאָרֶץ הַהִיא, וְלֹא נִמְשַׁך הַדָּבָר אֶלָּא מְעַט עַד שֶׁהֵחֵלּוּ לִפְנוֹת אֶל מְקוֹם הֲמוֹנָם. הֲלֹא זֶה כְּמִי שֶׁרָצָה לְהַיְשִׁיר בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם אֶל מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ, אֲבָל הֵם כִּבְדֵי רְאִיָּה שֶׁאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לְכָך, וְאֵינָם יוֹדְעִים מַהֲלָכָהּ, וְנָשָׂא אוֹתָם אֶל קֹטֶב הַדָּרוֹם אוֹ הַצָּפוֹן וְאָמַר לָהֶם: כָּאן הַשֶּׁמֶשׁ, הַקְבִּילוּהָ, תִּרְאוּ אוֹתָהּ, וְלֹא יִרְאוּהָ.
וְהַמַּנְהִיג הָרִאשׁוֹן, משֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּבָר הֶעֱמִיד הֶהָמוֹן אֵצֶל הַר סִינַי לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר אֲשֶׁר רָאָהוּ הוּא אִלּוּ הָיְתָה לָהֶם יְכֹלֶת לְכָך כִּיכָלְתּוֹ, וְאַחַר כָּך קָרָא לְשִׁבְעִים הַזְּקֵנִים וְרָאוּהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", אַחַר כָּך אָסַף אֵת הַשִּׁבְעִים הַשְּׁנִיִּים, וְחָל עֲלֵיהֶם מֵאוֹר הַנְּבוּאָה מַה שֶּׁהָיָה מַתְאִים לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים", וּמְעִידִים קְצָתָם לִקְצָתָם בְּמַה שֶּׁהֵם רוֹאִים וּמַה שֶּׁהֵם שׁוֹמְעִים, וְיִשָּׁלְלוּ הַמַּחְשָׁבוֹת הָרָעוֹת מִן הָאֻמָּה, שֶׁתֵּחָשֵׁב הַנְּבוּאָה לְטַעֲנָה שֶׁל הַיְּחִידִים שֶׁטָּעֲנוּ אוֹתָהּ, כִּי לֹא תִּתָּכֵן הַהַסְכָּמָה בַּקְּהָלִים הָהֵם, כֹּל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר רַבּוּ, וְהָיוּ חֲבוּרוֹת, מִשְׁתַּוִּים עִם אֱלִישָׁע בִּידִיעַת יוֹם הֵעָלוֹת אֵלִיָּהוּ, כְּאָמְרָם לוֹ: "הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ". וְכֻלָּם עֵדִים לְמשֶׁה מְחַזְּקִים תּוֹרָתוֹ.
___________________________
לאבותיהם – אברהם יצחק ויעקב. מדמה אותם וכו' – לשִבחם, אבל יש לגנותם בגלל סתירת מעשיהם. באמירה – באמירה בלבד ללא מעשה. שהיה בהם המונם – שבמקרה נמצאו בקרבת המקום רבים מבני הכת. מרוממים את העץ, מרוממים את האבן – הנוצרים (עץ הצלוב), והמוסלמים (האבן שבמכה) [הערת הרב שילת]. משתנים אליהם – ראה מהדורת שילת הערה 92. לאלוה – באחדות ה'. ומתפלספים – אמונת הדתות קרובה לאמונת הפילוסוף. מקום המונם – בו נמצאים רבים מהמאמינים. המחשבות הרעות – החשד מתרמית. משתוים וכו' – נקט דוגמה להמחיש.
ביאורים
בסוף הפסקה הקודמת חוזר החבר על העיקרון שהזכיר כבר [מאמר שני יד] שארץ ישראל היא המקום המיוחד לנבואה. אדם פשוט לא יכול לחוש את קדושתה של ארץ ישראל אך הנביא שהתעלה למדרגות גבוהות, יש בכוחו לחוש את ייחודם של הזמן והמקום. מהעובדה שהנביאים התנבאו דווקא בארץ ישראל או בעבורה, אנו מסיקים שיש מעלה מיוחדת לארץ ישראל. כחיזוק לדבריו של החבר, ריה"ל מביא ראיה מדתות הנצרות והאסלאם שגם הם ייחדו את ארץ ישראל משאר הארצות.
בעקבות דבריו של מלך הכוזרים, ריה"ל עוסק מעט באמונתם של הנצרות והאסלאם. אף שמאמיני דתות אלו אומרים שיש מעלה מיוחדת בארץ ישראל, הם סותרים זאת במעשיהם. המוסלמים מתפללים לכיוון האבן שבמכה כהמשך לעבודה זרה קדומה שהייתה נהוגה במקומם, והנוצרים לא מבטאים במעשיהם את קדושתה של הארץ.
הנצרות והאסלאם רוממו את העולם שהיה שרוי בעבודת אלילים, לאמונה באל אחד, כהכנה לביאת המשיח (עיין רמב"ם הלכות מלכים יא ד). על אף שהם מאמינים באל אחד, הם עדיין רחוקים מלהיות עובדי ה'. במקום להיפגש עם דבר ה' המאיר כאש והשמש – "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' " [ירמיה כג, כט], הם הולכו שולל על ידי נביאים שהורו להם דרך מוטעת שיש בה רק מעט אמת המשולה ל"קוטב" שרוב ימות השנה חשוך שם וגם כשיש אור, אלו רק קרני אור מועטים.
שונים הם עם ישראל, שעמדו כולם בהר סיני ונפגשו עם האור האלוהי הגדול "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" [מכות כד.]. לא כל העם היה במדרגת נבואה, אך כל אחד ספג את האור כפי יכולתו. בשונה מיש"ו ומוחמד - משה רבנו לא היה הנביא היחיד, אלא היו נביאים רבים בעם ישראל בימי משה רבנו ואחריו. וכולם העידו "משה אמת ותורתו אמת".
הרחבות
* הפער שבין הנצרות והאלילות לאמונת ישראל
וְשֶׁנְּתִינָתָם יִתְרוֹן לִמְקוֹם הַנְּבוּאָה הִיא בָּאֲמִירָה, וְעִם זֶה הֵם פּוֹנִים אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ לָאֱלִילִים . לפי דברי ריה"ל הללו, למרות שהדתות השונות מייחסות חשיבות לארץ ישראל, עדיין הן עומדות בניגוד גמור לאמונת ישראל, ולכן באופן מעשי עיקר פנייתם היא למקומות השייכים רק לאלילות.
הרב קוק, מתייחס לקשר שבין הנצרות לאלילות ולהתנגדותם לישראל: "האלילות הרגישה בישראל, ביהדות, את אויבתה היותר גדולה, את הכח, אשר לפי מדת הגלותו יצר לה העולם, ותצא שנאה אינסטינקטיבית עזה לישראל מכל הגויים. המינות, אף-על-פי שהשתדלה להנזר מן האליליות הרשמית, מכל מקום נוסדה על בסיסים קרובים לאליליים. לא היתה יכולה להתפלש בתוך אומות אליליות, אשר האליליות חדרה בתוכיות נשמתן, דמן ובשרן, כי אם בקחתה לה סגנון אלילי לרפידתה והשטחת סגנונה. יודעת היא יפה, שאם באפס יד יתמסמס ויכלה הסגנון האלילי, הרפוד לה, לא תמצא עוד מעמד בחיים למטבעה המיחדת ותוכרח להבלע בליעה רוחנית ביהדות, מקורה, על כן עומדת היא גם כן על נפשה, ותמלא שנאת מות ליהדות ולישראל מחזיקיה" [אורות התחיה א, ב].
שאלות לדיון
מדוע יהודים רבים לא עולים לארץ? אפילו הגויים מודים בקדושתה!
כשאומרים לכם שיש מי שמבין ויודע ומכוון אתכם, איך אתם מגיבים? "זה תלוי", במה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
