^ 1.) ביסודה רשת האינטרנט נוצרה בעקבות הצורך לקשר בין המחשבים השונים של צבא ארה"ב שהיו מפוזרים בכוונה במקומות שונים מחשש למתקפה גרעינית של רוסיה (עידן המחשב ולקחיו עמ' 60, להרב יואל שוורץ). אולם כידוע, היום רשת האינטרנט מתוחה על פני ד' קצוות תבל וערוכה לשימוש פרטי של כל אדם על פני הגלובוס.
בד בבד עם היתרונות הגדולים שיש ברשת האינטרנט (עזרה רפואית, צרכנות, זמני אוטובוסים, 144, פעולות בנקאיות ואפשרויות תשלום ללא תור, ועוד) לשימוש ברשת יש גם חסרונות רבים. הסכנה הגדולה באינטרנט היא הזמינות הקלה שיש לגולש להגיע למכשול בעבירות החמורות ביותר. בעבר היה קשה הרבה יותר להגיע לידי מכשול, וחז"ל הורו כיצד יתנהג מי שיצרו מתגבר עליו (קידושין מ' ע"א):
"אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא".
אולם בעידן האינטרנט אין עוד צורך ללבוש שחורים או לטרוח ללכת למקומות רחוקים או קרובים, ניתן לספק את היצר בתוך הבית ובאופן מיידי. הורים המניחים בביתם אינטרנט ללא שירות סינון אתרים על פי פיקוח רבני, דומים למשל הבא המובא בגמרא (ברכות לב ע"ב):
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל, לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?".
והנמשל ברור. מכאן החובה ההלכתית להתחבר לאינטרנט דרך חברה הנותנת שירות סינון כמו אינטרנט רימון או נתיב מבית סיימן טכנולוגיות.
^ 2.) הרב מאיר בראלי, במאמרו "תוכנת סינון לאינטרנט – עצה טובה או חובה?" (תחומין לא, שנת תשע"א). בהמשך דבריו כתב:"כך כתב ה"ר יצחק הוטנר (כמובא בספר הזיכרון למרן בעל ה'פחד יצחק' עמוד ערב), שביאר את ההלכה (יו"ד ריד, א) ש"מי שקבל עצמו ענין חומרה של פרישות אין לו התרה", זהו משום שאין זה נדר, אלא קיום של חובת "עשו משמרת למשמרתי", ששייכת על כל אחד ואחד, ולאו דווקא על בית דין. כראיה הוא מביא תשובה של חכם אחד שהורה לתלמיד שהחמיר לעצמו בעניין נידות שאשתו מחוייבת בברכה על טבילתה. ואילו היה מחוייב בחומרה שהחמיר על עצמו משום נדר, לא היה מקום לברכה. וכן כתב הגר"א קוטלר ('משנת ר' אהרון' ימים נוראים ח"ב עמוד רב): "הציווי של... משמרת למשמרתי שייך לכל אדם. אלא שחכמים תיקנו מה שנוגע לכל אדם ובכל זמן... אבל לעולם מוטל על כל יחיד בעניינים שלו להתרחק מכל מכשול אפשרי. וחיוב זה הוא אפילו גדול יותר, כי הגדרים הכלליים הרי הן רק מאפשרות מכשול, ולא שייכא ברוב אישי ישראל, וגם למיעוט הוא בגדר אפשרות רחוקה... מה שאין כן בגדרים הפרטיים הרי קרוב לוודאי, ויותר מזה ודאי ממש, שיבוא לידי מכשולים גדולים במעשיו התמידיים... נמצא דמלבד החיוב של "עשו משמרת למשמרתי", אף נוגע בוודאי לגופי תורה ולכל מצבו הרוחני".
^ 3.) הרב מאיר בראלי שם. כמו כן הביא את הכתוב בספר חסידים (סימן שמט): "ואתה אל בינתך אל תישען – זה המביא עצמו לידי נסיון". ברור שדוד המלך סבר שלא יכשל, ומשמע שגם אדם שסבור שאינו מועד לכישלון, אינו רשאי להביא עצמו לידי נסיון. והוסיף "ובוודאי שכך בעניינים הנוגעים לעריות, שהרי עריות נפשו של אדם מחמדתן ואין אפוטרופוס לעריות "אפילו חסיד שבחסידים" (ירושלמי כתובות פ"א ה"ח)".
^ 4.) שם בשם הגר"מ פיינשטיין (דברות-משה שבת סי' כו הע' ל): "ובכך ביאר את דברי התוספות (שבת כג ע"ב ד"ה גזרה) שהקשו הכיצד גזרו חז"ל שלא להדליק בחלב מהותך שמא יבוא להדליק בחלב שאינו מהותך, הרי גם איסור ההדלקה בחלב שאינו מהותך הוא משום גזירה (שמא יטה), ואם כן זוהי גזירה לגזירה, ותירצו: "הא לא חשיב גזירה לגזירה, דשכאינו מהותך ודאי יטה לפי שאינו נמשך אחר הפתילה". הקשה על כך הגרמ"פ: הרי "ברור שרובא דרובא לא ישכחו שהוא שבת, ובמזיד ודאי לא חשידי אינשי שיעברו על איסור סקילה?". ותירץ: שהאיסור הוא שאדם מכניס עצמו לידי נסיון, שעושה מעשיו בחושך ועלול להטות את הנר, "ומסתבר שהוא איסור דאורייתא, שלכן שייך לגזור בשביל איסור זה עצמו, וממילא הוא רק חדא גזירה".
^ 5.) זו לשון ספר החינוך:
"והרבה דברים אסרו זכרונם לברכה כדי להישמר מן הנזקים ומן המקרים הרעים, שאין ראוי לו לאדם שיש בו דעה לסכן בנפשו ועל כן ראוי שיתן לבו לכל הדברים שאפשר להגיע לו נזק בהם". ועיין גם מצוה רל"ט "לא תעמוד על דם רעך". ועיין עוד בכל זה בקונטרס האינטרנט בהלכה סימן א' ענף א'.
^ 6.) את גודל האחריות הישירה של ההורים על ילדיהם ניתן ללמוד מן הגמרא במסכת סוטה. לפי דין התורה אם אשה נסתרה לאחר שבעלה קינא לה, בעלה צריך להשקותה מים מרים כדי שיבדקו האם קלקלה. המשנה (שם מז ע"א) מלמדת שהיה שלב בו ר' יוחנן בן זכאי ביטל את בדיקת המים, ואומרת כך:
"משרבו המנאפים - פסקו המים המרים, ורבי יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר: (הושע פרק ד') לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וכו'".
הגמרא (שם ע"ב) מבארת שהתנאי לכך שהמים יבדקו את האשה האם היא נקיה מעוון, הוא שהבעל עצמו שעורך את הבדיקה יהיה נקי מעוון. דבר זה נלמד בברייתא מפסוק:
"תנו רבנן: (במדבר ה) ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון - המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו".
באיזה אופן נחשב שיש לבעל עוון?
ממשיכה הגמרא ואומרת: "ואומר: (הושע ד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה כו'. מאי ואומר? וכי תימא, עוון דידיה אין, דבניה ודבנתיה לא, תא שמע: לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה... אמר רבי אלעזר, אמר להם נביא לישראל: אם אתם מקפידין על עצמכם - מים בודקין נשותיכם, ואם לאו - אין המים בודקין נשותיכם".
כלומר, הגמרא באה ואומרת חידוש נורא, שאפילו אם הבעל בעצמו הוא צדיק יסוד עולם, אך בניו ובנותיו שקועים בעוון הניאוף, הרי שעוון הניאוף מתייחס לאבא ולכן הוא אינו נקי מעוון והמים לא יבדקו את אשתו. העולה מן הדברים שמי שלא משגיח על ילדיו בענייני הצניעות נחשב הדבר כאילו הוא בעצמו נואף ח"ו, ומדובר דווקא כשיודע ואינו מוחה (תוספות רא"ש שם).
^ 7.) טענה הנשמעת לעיתים קרובות היא "אני חייב אינטרנט לצורכי העבודה, אין לי ברירה אחרת". חז"ל (בבא בתרא נז ע"ב) דנים במקרה שאדם חייב לעבור בדרך מסוימת, ויש בה מראות שאינם צנועים:
"ועוצם עיניו מראות ברע – אמר רבי חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא, רשע הוא! אי דליכא דרכא אחריתא, אנוס הוא! לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה".
הגמרא עוסקת באדם שצריך ללכת למקום מסוים, ובדרכו עשוי לחלוף על פני מקום בו עומדות נשים ומכבסות את הכביסה בנהר, ולצורך עבודתן בנהר לעיתים מתגלה שוקן. אומרת הגמרא שאם אין לו דרך אחרת חוץ מזו הרי שהוא בגדר 'אנוס', ומותר לו לעבור שם ובלבד שיאנוס עצמו ויעצום את עיניו או יטה מבטו לצד האחר. אולם, אם ישנה דרך אחרת שבה אין מראות אסורים בוודאי שחייב ללכת בה, ואם בכל זאת הולך בדרך שבה יש מראות לא צנועים נקרא "רשע" אף על פי שעוצם עיניו, וכדברי הרשב"ם שם: "רשע הוא - ואף על פי שעוצם עיניו שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה דקיימא לן חולין (דף מד:) הרחק מן הכיעור".
לענייננו נלמד, כי גם מי שזקוק לאינטרנט לצרכי פרנסה וכדומה, צריך לבחור ב'דרך האחרת' – הדרך בה אין מראות אסורים, ולכן עליו חובה להתקין סינון אתרים כהלכה, ואם לא עושה כן הרי שהוא בבחינת "רשע".
^ 8.) אם יקשה המקשן מה התועלת באפשרות הסיסמא, הרי כל קוד סופו לפיצוח וכל סיסמא סופה להתגלות, וכיצד אהיה בטוח שילדי אינם גולשים לאתרים שאינם מורשים?
התשובה היא שלהיות בטוח באופן מוחלט באמת אי אפשר, אך אין זה פוטר אותנו מן החובה לעשות כל מה שביכולתנו. בנוסף לכך, עצם הערמת המכשולים עשויה למנוע את החוטא, וכפי הסיפור הבא שמופיע בגמרא (מנחות מד ע"א):
"תניא, אמר רבי נתן: אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה, שאין מתן שכרה בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה, צא ולמד ממצות ציצית; מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח... עלה לישב ערום כנגדה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה (במדבר ט"ו) אני ה' אלהיכם שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה: לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעוה"ז, ולעוה"ב איני יודע כמה". ועיין בספר ודרשת וחקרת לפר' שלח לך עמ' תצט, שכתב שבאמת האינטרנט יותר חמור מאותו מעשה, משום שאין צורך להוריד את הטלית קטן קודם מעשה העבירה, וניתן לישב עם טלית קטן ולראות מראות האסורים, ואין הציצית טופחת על פניהם.
לסיום נושא 'הסינון', נצטט תשובה בכ"י של הגר"ש וואזנר בעל שבט הלוי (תשובה זו מופיעה בשלימותה בשו"ת ושב ורפא ח"ב סימן ט):
"זה זמן שעוררתי ברבים בכמה הזדמנויות על שלאחרונה נתפשט בעולם המסחר האינטרנט, המשמש לידיעות בענייני מסחר ומשמש גם כן לחקור ידיעות בכל קשרי שטחי החיים. אבל דא עקא, שיכולים לבוא על ידי זה למקור משחת של עבירות ואיסורים הכי חמורים. ועל כן טוב ומועיל לעשות אינטרנט כזה שיהיה מועיל לכל המותר ונקי מכל מיני פגם ואיסורים. ובוודאי על עניין כזה צריך פיקוח הדוק ומדוקדק, שח"ו לא יתערב זר בתוכם. ועל כן צריך שיהיו רבנים חשובים ואחראים ממונים על זה שאנשים מטעמם יבדקו כל פרט ופרט הנכנס לאינטרנט זה. ואנחנו סומכים את ידינו על הרבנים הגאונים המפורסמים הרב יהודה סילמן והרב משה שאול קליין שליט"א, שיעשו הכל לפי הצורך על פי התורה ודרכי החינוך. ויהי רצון שלא יצא מכשול מתחת ידם וחפץ ה' בידם יצליח להרחיק את הכיעור מבתי ישראל ולהרבות כבוד שמים על ידם. המצפה לישועת ה', שמואל הלוי וואזנר".
^ 9.) בעיה נוספת היא היחשפות לתרבות המערבית האוכלת בנו בכל פה. לא מדובר אך ורק בענייני צניעות וטומאה, אלא אף ברעיונות ודרך חיים של כפירה המחלחלת לתודעת צורכי התרבות הזו בכל אמצעי התקשורת, שהם גרועים כעבודה זרה ממש. למרות ששומר תורה ומצוות הינו מאמין בה' ובהשגחתו הפרטית, הנה באים הסרטים ("ועליהם יש להמליץ את הפסוק בפרשת קדושים (ויקרא יט, כח) ושרט לנפש, כי הסרט גורם שריטה ופגימה לנפש", שו"ע המקוצר ח"ו (אה"ע א') לרב יצחק רצאבי סימן רד סעיף ט הערה צ'), התוכניות, משחקים לסוגיהם, אתרי החדשות, וכו' ומכרסמים לאט לאט באמונה הטהורה על ידי שטיפת מוח יומיומית. במקום שישדרו בכל אתר ואתר את העובדה ש"אין עוד מלבדו", הרי שתרבות המערב מכריזה שאינו קיים כלל. הכרזת הכפירה אינה בריש גלי, אלא בצורה עקיפה, שמדברים ומתנהגים כרגיל, רק שמתעלמים ממציאותו של ה' יתברך, ובמקום שיהיה "לית אתר פנוי מיניה", מקיימים 'לית אתר דאיתא מיניה', וההתעלמות השקטה יוצרת מצב שכביכול חלילה אין בורא ומנהיג לעולם אלא אני וחלדי עוד.
ועניין זה נקשר לפסוק "לא תביא תועבה אל ביתך", וכן אל הפסוק האוסר ישיבת גויים בארץ ישראל "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי". כשם שישיבת גויים עובדי ע"ז בא"י היא אסורה שמא נלמד ממעשיהם הרעים, כל שכן שיש איסור להכניס את תרבות הגויים לתוך הבית (כך כותב הרב יצחק ברלנד במאמרו "זעקת השביעית", ומוסיף: "ומתוך כלים אלה יורים חיצים ארסיים ומקולקלים לתוך העין והשכל והלב, שהורסין את נשמת המסתכל בהם, ומקלקלין את מידותיו, וזה גורם אחר כך לעבירות גדולות. ואפשר לתלות שזה אחד מן הדברים שהקב"ה מגלגל בגלל זה, שהגוי הגשמי יורה עלינו". לדעתו, האינטרנט הוא בחינה של ע"ז וגילוי עריות הגורמים לגלות בתוך ארץ ישראל גופא, עיין עוד שם).
לכן, הפיתרון היחיד הוא סינון אתרים, ופיקוח צמוד של ההורים על עצמם ועל ילדיהם.
^ 10.ׂׂׂׂ) גם אם גולשים באתרים 'כשרים' בלבד, עדיין עלינו לשאול את עצמנו האם אנו גולשים משום שיש לנו צורך מסוים או שמא הגלישה היא גלישה שאינה לצורך. ניתן להבין את הצורך בגלישה לשם התעדכנות בחדשות פעם או פעמיים ביום, בדיקת מייל בתחילת היום או בסופו, התאווררות ארעית וכדומה. אולם, בילוי זמן ליד המחשב מעבר לכך, הוא בזבוז זמן המהווה ביטול תורה. כל אחד ישער בעצמו כמה זמן היה יכול לנצל ללימוד, ובמקום זאת השחית את זמנו היקר ליד המחשב. הדבר הוא בנפשנו.
הלא חיי האדם קצובים הם, הלוואי וה' יתן לכולנו חיים בבריאות עד מאה ועשרים שנה, אבל לעולם אין לדעת מתי ניקרא לבית דין של מעלה. יהודי צריך למלא את זמנו הפנוי בעשיית מצוות ולימוד תורה או שאר דברים המועילים לעם ישראל.
עוד נשים לבנו לדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה...". לכן יהי רצון שנזכה למלא את חובתנו וזמננו בדברים המועילים באמת.
^ 11.) התמכרות לאינטרנט (Internet Addiction Disorder, ראשי תיבות: IAD) הוא מונח המתאר שימוש יתר באינטרנט, במידה המהווה הפרעה למהלך החיים היומיומי של האדם. המאפיינים של האינטרנט התורמים לכך הם מגוונים:
1. האינטרנט מכיל תכנים וירטואליים, מאפשר לאדם להתרחק מהיומיום המציאותי ולהתמכר לעולם מדומה.
2. האינטרנט מתעדכן כל הזמן. תמיד יכול המשתמש למצוא עניין באינטרנט מכיוון שתמיד יש בו חידוש.
3. האינטרנט חוקי (בניגוד לסמים לדוגמה) וכך מאפשר פורקן בלי חשש.
4. בניגוד להתמכרויות כמו סמים והימורים, לא ניכרת כלפי חוץ התרחקות חברתית, משום שהאדם יכול להתכתב באמצעות האינטרנט עם אנשים אחרים (טוקבקים, דואר אלקטרוני, מסנג'ר ועוד).
5. נגישות - החיבור לאינטרנט נמצא במחשב האישי ונגיש לאדם בקלות. בנוסף, האינטרנט יכול לשמש ככלי עבודה ומקור מידע ולפיכך נגיש עוד יותר בחיי היומיום של האדם.
6. האנונימיות שמאפשר האינטרנט מקילה על האדם להרגיש יותר בנוח להשתמש בו בחופשיות שימוש יתר למטרות שונות (כגון איסורי עריות), שלרוב לא היו מקבלות לגיטימציה בעולם המציאותי ללא מעטה האנונימיות.
סכנת 'התמכרות לאינטרנט' היא בעיקר משימוש מופרז בחדרי שיחה (CHAT). מחקרים העלו ששימוש כפייתי באינטרנט יכול לגרום לתוצאות שליליות משמעותיות בתחומי הזוגיות ושלום בית, הלימודים, החברה, הכספים והעבודה - בדומה לבעיות שתועדו כתוצאה מהתמכרויות "מוכרות" יותר, דוגמת הימורים כפייתיים, אכילה כפייתית או אלכוהוליזם. המכורים איבדו שליטה על יכולתם להגביל את כמות הזמן שהם הקדישו לשיטוט באינטרנט ודיווחו על בעיות משמעותיות בחייהם כתוצאה מכך. הסכנה נשקפת הן למבוגרים והן לילדים כאחד. (המידע בסעיף זה נלקח מתוך ויקפדיה).
^ 12.) לעיתים רבות השימוש באינטרנט כשלעצמו בא על חשבון זמן איכות של קשר הזוגיות ואין לבני הזוג פנאי לשוחח זה עם זה כראוי. הרגשת חוסר תשומת לב ההדדית הדרושה לבני הזוג מובילה במקרים רבים לגירושין.
רבני קהילות מספרים על מקרים קשים שהובילו לבגידות בעל או אשה בבן הזוג שלהם. על ידי האינטרנט נוצר קשר ראשוני עם אדם זר בצורה אנונימית, ועם הזמן הלך הקשר והתפתח למערכת יחסים של ממש.
^ 13.) בעידן האינטרנט ניתן להפיץ ברגע אחד לד' קצוות תבל ידיעה המכילה לשה"ר על פלוני, ועל ידי כן לגרום לו לנזק גדול. הסכנה מצויה ביותר בפורומים ובצ'אטים, שבהם אין צורך להזדהות, והגולשים מרשים לעצמם להשמיע באופן אנונימי לשון הרע והכפשות, ואף הוצאת דיבה. כידוע, לשון הרע הוא איסור הן על השומע והן על המשמיע, ולכן על בעלי האתרים לסנן את תגובות הגולשים ואת חלקי השיחות המכילות תוכן אסור.