ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- הלכות ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1.האם מותר לישון בראש השנה ביום?
רמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפג :
וגם נוהגים (ט) ו שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי), ומנהג נכון הוא.
2. מה כתוב בירושלמי?
ט"ז סימן תקפ"ג (סק"ג):
שלא לישן דאיתא [יש] בירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה"
3. האם הירושלמי הזה נמצא בהוצאות הדפוס של היום?
ספר 'ברוך שאמר' לרב ברוך הלוי עפשטיין (מחבר פירוש תורה תמימה על התורה):
בשו"ע או"ח הלכות רה"ש סוף סימן תקפ"ג כתב הרמ"א בזה הלשון "יש נוהגים שלא לישון ברה"ש ביום", עכ"ל. והראו מקור לזה מירושלמי "האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה". ובירושלמי שלפנינו ליתא, ולא לפלא הוא, כי הרבה מאוד ענינים ומסכתות שלמות מירושלמי שהיו לפני הראשונים חסרים אצלנו מסבת גלותנו הארוך והנדודים והטלטולים הקשים.
שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן פ ד"ה ובהורמנא דמר:
נלפענ"ד בדיוק לשון ריש שתא הנה זה כמה שנים שדקדקתי במה דאיתא בירושלמי והובא ברמ"א א"ח סי' תקפ"ג ס"ב וגם נוהגין שלא לישן ביום ר"ה (ירושלמי) ומנהג נכון הוא ע"כ. ובט"ז שם (סק"ג) שלא לישן דאיתא [יש] בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה ע"כ. והנראה מלשון הירושלמי כפי שהעתיקה רבינו הט"ז (הגם כי לפי ראות עיני האחרונים לא מצאו הלשון והירושלמי מ"מ נאמנים עלינו הרמ"א והבאים אחריו שראו כן בירושלמי)
4. מה המקור הקדום ביותר לירושלמי שהובא בפוסקים?
דרשות ר"י אבן שועיב (מהדורת הרב זאב מצגר, ירושלים תשנ"ב) דרשה לראש השנה ד"ה וזה הענין:
ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בערך בשנים מ'-ק' (1280-1340). היה תלמיד הרשב"א, חברו של הריטב"א ורבו של ר' מנחם בן זרח. ספר הדרשות שלו הוא חיבור דרשני שלם לפי סדר פרשות השבוע והמועדים, והוא כולל ענייני הלכה ואגדה, פירושים לתלמוד ולמדרשים, דברי מוסר וחכמה, קבלה ופילוסופיה.
והרמב"ם ז"ל כתב כי בתקיעת השופר יש רמז לדין כמו עורו ישנים מתרדמתכם. רוצה לומר כי השינה צריכה הערה, כמו שנ' אם יתקע שופר בעיר וגו'. ומכאן כתבו בירו' שאסור לאדם שישן בראש השנה כדאמרינן התם הך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקין בדיניה לעיל שהוא מורה עצלה דכתיב מה לך נרדם.
(דברי ר"י אבן שועיב הובאו בב"ח על הטור בסי' ' תקצ"ז ,אבל עם טעויות דפוס אחדות. יש לשים לב גם לשינויים שבין הנוסח שהביא הט"ז לנוסח ר"י אבן שועיב.)
5. איך התייחסו האחרונים לדברי הרמ"א?
א.משנה ברורה לשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפג סעיף ב:
(ט) שלא לישן וכו' - משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות וב"ח [סי' תקצ"ז] כתב שהר"מ [היה ישן בר"ה. ויושב בטל כישן דמי ועיין בח"א שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם א"א לו בלא זה ויש נוהגים לגמור כל התהילים:
(כלומר יש מתירים לעת הצורך לאחר חצות)
ב. הב"ח על הטור סי' תקפ"ג:
ומהר"מ (כנראה שמהר"מ הוא מהר"מ מרוטנברג) היה רגיל לישון כמו באר יום טוב.
ג.ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קלט סעיף יא:
לאחר התפלה, אוכלים ושותים ושמחים, לא שמחה של הוללות, אלא שמחה של מצוה. ואין מתענין בר"ה ולא בשבת תשובה. ואמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניו כל היום, ויזכור תמיד שתלוי בדין הוא וכל העולם. ולכן יש נמנעים מלאכול בר"ה מאכל שחביב להם מאוד (תקצ"ז). ולאחר האכילה, יקבע עצמו ללמוד. ואם ראשו כבד עליו, יישן מעט אם א"א לו בלא זה.
ד.ספר מטה אפרים - סימן תקצח:
(א) אַחַר שֶׁגָּמַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְיֵשׁ שָׁהוּת לִישֹׁן מְעַט עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן וְיָחוּשׁ לְמַה שֶּׁאָמְרוּ, הַיָּשֵׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גַּם מַזָּלוֹ יָשֵׁן. וְאַף שֶׁדִּבְרֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בִּרְמִיזָה, שֶׁמִּי שֶׁיָּשֵׁן וְאֵין מוֹסִיף אֹמֶץ בִּתְפִלָּה גַּם מַזָּלוֹ, שֶׁהוּא הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם, הוּא אֵינוֹ מְלַמֵּד זְכוּת עָלָיו. וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ (קֹהֶלֶת ז, ב) כִּי עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' (תְּהִלִּים קיט, קכו) לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, וְכָל שֶׁכֵּן לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּבָטֵל שֶׁהוּא כְּיָשֵׁן וְגָרוּעַ מִמֶּנּוּ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, רֹאשׁוֹ נִמְלָא מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת.
ה. ספר השל"ה הקדוש - מסכת ראש השנה - פרק תורה אור (ב):
כי השופר מורה על התשובה, כענין שכתב הרמב"ם בשופר של ראש השנה פרק ג' מהלכות תשובה (ה"ד) זה לשונו, אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. ויהיו דברים אלה נמשכים למה שאמרו בירושלמי (דר"ה) וזה לשונו, הך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקים בדיניה לעיל מורה עצלה, דכתיב מה לך כי נרדם. ונראה דלאו דוקא ישן ממש, אלא אפילו ער ויושב בטל ואינו מבקש על נפשו בתפלה ובתחנונים ישן מקרי, ואדם מועד לעולם בין ער בין ישן, אם אינו עוסק בתורה ובמעשים טובים. התעוררות הזה יתעורר בכל יום מימי אלול בתקיעת השופר:
6. מתי אסור לישון ביום או בלילה?
שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן פ:
בירושלמי, דדמיך בריש שתא ולפום ריהטא הי' הכוונה על ליל ראשונה של ר"ה או בהכנסת ר"ה כלומר מי שהוא ישן מער"ה על הכנסת ר"ה בין השמשות ואחריו או בלילה הראשונה כלומר ליל ר"ה דזה משמעות לשון ריש שתא וכמו שדייק מעכ"ג וא"כ הי"ל לפסוק בש"ע להיות ניעור בליל ר"ה כמו שנעורים בליל שבועות או לכמה בליל יו"כ וכמו שנהגו לענין אכילת הסימנים.
אמנם המפרשים פירשוהו על יום ר"ה שלא לישן נמצא דס"ל דריש שתא משמעות היינו יום ר"ה ולא ליל ר"ה דוקא.
(כלומר השואל חשב שהכוונה גם על הלילה, ולכן השיב בעל משנה הלכות, שאם הכוונה שגם בלילה אין ישנים היה צריך להיות כתוב בשולחן ערוך שניעורים כל הלילה כמו בליל שבועות. וכראיה נוספת, מצאתי שאין הכוונה ללילה, מצאתי במדרש שרשב"י היה ישן בליל ראש השנה.)
ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצב:
רשב"י דמך ליה בליל ריש שתא וחזא בחלמיה דבנוי דאחתיה מתבעיין מן מלכותא שית מאה דינרין.
7. האם כולם הבינו שהעניין שכתוב בירושלמי על איסור שינה ממש?
ספר ברוך שאמר לרב ברוך הלוי עפשטיין (מחבר פירוש תורה תמימה על התורה):
בענין שינה בראש השנה, ביום ראיתי להעתיק לכאן בקיצור מספרי תוספת ברכה [בפרשת אמור]. מה שכתבתי שם ע"ד הנוהגים שלא לישון ביום רה"ש.. בשו"ע או"ח הלכות רה"ש סוף סימן תקפ"ג כתב הרמ"א בזה הלשון "יש נוהגים שלא לישון ברה"ש ביום", עכ"ל. והראו מקור לזה מירושלמי "האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה"... אך מה שקשה לי מה שהבינו בלשון "דמיך" עניין שינה, בעוד שבכל מקום שבא בירושלמי הלשון דמיך מורה על מיתה, ורבו מלספור המקומות, ורק כדי לאמת דברינו נביא איזה מהם. בפ"ג ה"א ממס' ע"ז, כד דמיך רב שמואל נפק בת קול ואמרה, וי דדמיך רב שמואל, כד דמיך רבי אחא אתחזו כוכבי ביממא... רבי תנחום דמיך בחנוכה, רבי דוסא דמיך בריש ירחא דניסן, ועוד. ובירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, כד דמיך רב הונא אסקינ' ריש גלותא לארץ ישראל, ועובדא זה באה בבבלי מו"ק (כ"ה ב') בלשון "כי נח נפשיה דרב הונא". ולכן נראה, דכוונת מאמר זה שהביאו מירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתת דמיך מזליה - מי שמת ברה"ש סימן הוא שכלה ואפס מזלו להגן עליו כמר בשאר בני אדם שמזלם מגין עליהם לחיות - ותו לא מידי. (כלומר לפי דעתו, הירולשמי אינו מדבר בכלל על מי שישן בראש השנה)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
