ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
ויש להבין, כיון שהדבר נלמד מהתורה מדוע יש צורך ללומדו גם מהנביאים והכתובים. אלא שלושה עניינים יש בקניין אישה לבעלה. האחד, אין אישה אלא לבנים. וכך אכן ברכו בני משפחתה את רבקה, אחותנו את היי לאלפי רבבה וגו'. מהתורה למדנו, שממי זוכה האדם להעמיד תולדות, מכוון מהקדוש ברוך הוא. עניין שני, הוא התועלת שמביאה האישה לאיש, כמו שנאמר, אעשה לו עזר כנגדו. דבר זה נלמד מן הנביאים, שהרי שמשון רצה בבת פלשתים, שעל ידה היה קל לו להכות בהם, והנביא מעיד עליו כי מה' היא. מכאן שהבורא קובע מי היא האישה שתהיה עזרה לאיש פלוני, להשלים רצונותיו. אמנם דבר שלישי יש כאשר איש נושא אישה, כמו שאמרו חכמים, (יבמות סג, א) שאין אדם נקרא אדם עד שישא אישה. שלמות זו היא רוחנית, שמסייעת לאדם למלא את רצון בוראו וכמו שאמרו מעשה בחסיד וחסידה שלא היו להם ילדים והתגרשו והלך החסיד ונשא רשעית והחסידה נשאה לרשע. לא עברו ימים רבים עד שהחסיד נעשה רשע כאשתו והרשע נעשה חסיד כאשתו החסידה, ללמדך שהכול מהאישה. גם אשתו של און בן פלת שהצלתו ואשתו של קרח שהכשלתו יוכיחו. נמצא שהאישה אינה רק עוזרתו הגשמית של האדם, אלא מסייעתו לבנות את עולמו הרוחני. וככל שהאישה משכלת יותר, כך עשוי בעלה להתפתח ולהתקרב לה' יותר. גם מעלה זו של האישה בתיקון ביתה באה לאיש מה', וזאת למדנו מהכתובים. הוא ששנינו (במסכת תענית כו, ב):
מה היו אומרות (בנות ירושלים שהיו חולות בכרמים בטו באב, וביום הכיפורים) בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תיתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אישה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא, ל) ואומר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ (שם).
שיש לעיין, שהמשנה אומרת, שא עיניך במשפחה, ומביאה פסוק המשבח את האישה יראת השם. ופסוק שני, המשבחה במעשיה הטובים. ואמנם המשנה אינה מביאה ראיה מפסוק (שאינה אומרת שנאמר) אלא מביאה את דברי הפסוק, נראה שכוונת המשנה לומר שיש דבר עדיף גם ממשפחה, שהיא יראת ה' ולכן אישה שהיא יראת ה' עדיפה על נוי ועל משפחה.
דהיינו, נאות אומרות שא עיניך בנוי (כמבואר שם לא, א) שמי שאשתו נאה בעלה נהנה ממנה כפליים שזה כנגד התועלת שיש באשה. המיוחסות אומרות, שא עיניך במשפחה, שיהיו בניך מיוחסים, שעיקר אישה לבנים. על זה מסכמת המשנה, שאישה שיש לה יראת שמים ומעשיה נאים, שזו אישה משכלת, עדיפה על כולן. והמשנה מסיימת:
וכן הוא אומר (שיר השירים ג, יא) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זה מתן תורה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו. שמכאן מוכיחים כי אישה יראת ה' היא המשובחת והנדרשת. כיצד, אלא, כיון, שהעטרה המפארת את המלך שלמה, שהוא השלם, הינה מעמד קבלת התורה ובנין המקדש. קבלת התורה מצד השכל ועבודת המקדש מצד המעשה משלימות את כל הוויית האדם להיות עובד ה' האמיתי. כך גם האישה, שמחוננת ביראת ה' שזה תיקון השכל, ופרי מעשיה, שהם פעולותיה לשם הקדוש ברוך הוא, שתיהן כאחת משלימות את הווייתה, להיות האישה הרצויה ביותר.
מעתה נבין, שהנה כתב הרמב"ם בתחילת הלכות אישות, שלפני מתן תורה היה איש פוגש אישה שרוצה בה לאישה, מביאה לתוך ביתו ובזה היא נעשית אשתו. ואם רצה הוא או היא להיפרד, הפרוד ביניהם, הוא הגירושין שלהם. משנתנה תורה, ציוה הקדוש ברוך הוא לקדש האישה תחילה, שזה האירוסין ורק אחר כך מביאה לביתו, שזה הנישואין. שיש לשאול מה נשתנה לאחר מתן תורה שנשתנה סדר נשיאת אישה, שלכאורה לפני מתן תורה ולאחריו מטרת הנישואין שווה. אלא שכבר ביארו תוספות בתחילת מסכת קידושין (ב, ב) שלשון קידושין באשה הוא מלשון הקדש. הווה אומר, שאיש המקדש אישה הוא מתפיס בה קדושה כמו קדושת הקדש של בית המקדש. קדושה זו נמשכת מקדושת האיש, ולכן אישה זו נאסרת לכל העולם מלבד לבעלה שקידשה. ומכאן נובע ההבדל בין קודם מתן תורה, לאחריו. שקודם מתן תורה שכל הישוב היו בני נח, שאינם מחוננים בקדושה זו, ואין באפשרותם לקדש אישה. כי אם בעולת בעל, הקשר נוצר על ידי קניין שהאיש קונה את האישה. ולכן אפשר לבטלו בפירוד אחד מהשני בלבד. ישראל שנתקדשו במעמד הר סיני, נצטוו להתחיל את הקשר בין איש ואישה, ביצירת קשר של קדושה ביניהם. ורק מתוכה נמשך הקניין הגופני ביניהם. נמצא שמהות הקשר בין איש לאישה באומות העולם הוא קשר של תועלת והמשכיות הישוב בעולם.
לעומת ישראל, שמקדים להם קשר נפשי אלוקי. כאשר האישה משכלת במעלותיה הנפשיות והרוחניות מתקיים בה, חכמת נשים בנתה ביתה שלא רק שיש לבעלה תועלת ממנה שהיא עוזרתו ומעמידה את צאצאיו להמשך הדורות, אלא היא בונה את בעלה להיות כלי קיבול לקדושה והתעלות. זה שאמר הכתוב ואירסתיך לי לעולם לא נאמר ונשאתיך לעולם אלא אירסתיך, שכאמור זהו קשר של קדושה ורוחניות, ולאו דווקא קשר של תועלת גופנית. השלמות האמיתית בין בעל ואישה היא, כאשר גם בחיי נישואיהם יש המשכיות לתקופת האירוסין ומעלותיה.
כאשר נעמיק בשלשת העניינים שיש בין איש ואישה, נראה שהם מתפשטים לשלשת המישורים מהם בנוי האדם. הראשון, עניינו הגופני. השני, מהותו הרוחנית העליונה. והשלישי, נפשיותו. ההנאה שיש לבני הזוג אחד מהשני שייך לעניין הגופני של האדם. העמדת הצאצאים שהם המשכיות החיים בעולם, מקורם בנפש האדם, שהיא כוח החיות באדם. ואילו אישה משכלת שמעלה את הבעל ושכתוצאה ממנה נוצרת קדושה בחייהם, היא התגברות הכוח הרוחני שבאדם. כאשר בני הזוג זוכים יש עילוי לכל הווייתם, הגופנית הרוחנית והנפשית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
