ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
כלומר, אנשי הארץ חזקים הערים בצורות וקשה לכובשן, והם חזקים, כביכול, ממוציאם ממצרים, מבורא עולם שעשה להם את כל הניסים עד שיצאו ממצרים ואחר כך בבקיעת ים סוף, מן, שליו, באר מים, ענני כבוד, ועוד. אתמהה, גדולי ישראל יאמרו דברים בטלים כאלה ועדת ישראל ישמעו ויקבלו?
כדי להבין זאת יש להקדים דברי רבנו בחיי שכתב בפתיחה לפרשתנו, שיש לאדם להשתדל במעשיו בעולם הזה ועליו לעשות פעולות הנצרכות בדרך הטבע למען השיג מה שירצה. כגון, היוצא למלחמה, עליו להכין כלי זיין וכל הנצרך לעשיית המלחמה. ואם לא יעשה זאת ויסמוך על הנס יימסר ביד אויביו. וכן החולה, עליו לאכול מאכלים ולסעוד גופו בהתאם לנצרך בדרך הטבעית. וכן כיוצא בו בכל ענייני העולם. ואחר שיעשה הנצרך מדרך הטבע אין ראוי לו לבטוח אלא בה' שיעזרו להינצל מכף אויביו או ממחלתו ומכל אשר תשאל נפשו. כי ההכנות הטבעיות אינן ערובה כל שהיא שיצליח במעשיו. כי יש המכין עצמו למלחמה ולבסוף נופל לפני אויביו שחלשים יותר ממנו, ויש שעושה החולה כל הנצרך להתרפאות ולבסוף מת, ויש שלא עשה וחי. כמו שאמר שלמה המלך )משלי, כא, לא(, סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה. וסיים וזה לשונו, ומטעם זה ציוה הקדוש ברוך הוא לנח מעשה התיבה וכו'. והוא הטעם בעצמו במרגלים ששלח משה רבנו עליו השלום במדבר פארן שהקדוש ברוך הוא ציווהו בכך. וזה שכתוב, שלח לך אנשים ויתורו. עכ"ל. דהיינו, שליחת המרגלים הייתה נצרכת כדי לפעול לפי אמות מדה שהעולם מתנהג בהן, כי כך דרכם של יוצאי המלחמה, לפני צאתם לקרב לשלוח מרגלים לחפור הארץ, והנהגה זו נגזרת מההכרח שלא לסמוך על הנס. ולפי זה לא מובנים המשך דברי רבנו בחיי שכתב לבאר מדוע נאמר בתורה שלח לך ולא נאמר שלח סתם, שהביא (גם) דברי רש"י שפירש, שלח לך לדעתך אני איני מצווה לך. )הוסיף רבנו בחיי( כוון הרב לומר, אף על פי ששליחות המרגלים על פי ה' ומצוותו, לא הייתה המצווה ברצונו אלא כדי להשלים רצון ישראל שהיו חפצים בכך. וכו'. עכ"ל. וכיון שפירש רבנו בחיי שכך היה צריך לעשות מדרכי הטבע, מדוע הקדוש ברוך הוא בעצמו לא ציוה על כך. ואם ישראל עשו זאת מפני שכך ראוי לנהוג הרי שזה דבר חיובי ולא נקרא הדבר שמשה שלח מרגלים לך. ולפיכך באמת לא מצאנו שהיה פסול בשליחת המרגלים על ידי יהושע, שלשים ותשע שנים יותר מאוחר. ואכן שליחותו לא גרמה לתקלה.
אלא, הקו שהנחה את המרגלים היה, שכאשר ישראל במדבר בהנהגת משה רבנו הם מסובבים ניסים מיוחדים שלא נבראו מאז הוצק העולם. אבל בארץ ישראל, יש לנהוג על פי חוקי הטבע, ולפיכך ביקשו לשלוח מרגלים. וכאשר הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו שלח לך אנשים, הבינו שדרכם נכונה. אכן הקדוש ברוך הוא אמר למשה שלח לך לדעתך, אני אמרתי להם שהיא טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות (רש"י). לומר שלפי דעת המרגלים יש צורך במשלחת זו. אולם הקדוש ברוך הוא אינו מצווה על כך. ואין בדבר צורך כדלהלן. המרגלים ראו את הארץ ואנשיה, והניחו שבדרך הטבע אין לאנשים שיצאו ממצרים, שאינם מתורגלים במלחמה וחסרים אומץ הלב של בני חורין, כוח לנצח במלחמה זו, לפיכך אמרו כי חזק הוא ממנו, אין הכוונה, שחלילה הקדוש ברוך הוא אינו יכול לעשות, כי בודאי, הכול בא ממנו ובידו לעשות כרצונו ואין מי שיעמוד כנגדו. אלא, הקדוש ברוך הוא לא ישנה סידרי בראשית בשביל להנחילם את הארץ כפי שנהג במדבר. אכן גישתם נבעה מרצונם להישאר במדבר. אולם משה ואהרן וכלב, העמידום על טעותם כי אין ידו של הקדוש ברוך הוא קצרה להכניסם לארץ גם בדרך הטבע ובכל זאת לנצח במלחמה, ובלבד שירצו בארץ בכל לבבם ובכל נפשם, כפי שהקדוש ברוך הוא ציוה ויעד את ישראל לצאת מהמדבר ולהיכנס לארץ כי שם נתן ה' את הברכה לישראל עד העולם. ולכן לא היה כל צורך בשליחת המרגלים. ובעיקר כאשר משה נמצא אִתם ומנהיגם להיכנס לארץ. )וגם אם משה לבסוף לא יכנס לארץ, כפי שמביא רבנו בחיי לפי פירוש אחד, שמשה רבנו לא היה מעותד להיכנס לארץ, גם אם ישראל היו נכנסים מיד(. הוא המנהיג ועל פי דבריו צריך לפעול, ולא לבקשו דברים שאינו מצווה עליהם מעצמו. דורו של יהושע, לאחר שמשה נסתלק מעמם, שסדר הנהגת הקדוש ברוך הוא אִתם היה יותר טבעי, שלח מרגלים שמסרו נפשם על שליחותם לטובת האומה בלא כל נגיעה מצידם, עשו שליחותם כראוי והצליחו במעשיהם.
ביתר העמקה יש להוסיף, שבפרשתנו התורה משתמשת במושג לתור את הארץ כמגמה של שליחת האנשים, וגם בשובם, ואילו בפרשת דברים שהיא פרשת תוכחתו של משה לבני ישראל, נאמר, (שם, א, כד), וירגלו אותה. ואינה מזכירה את המושג לתור. נעמוד על הדבר, מעיון ברש"י. שמפרש בהמשך פרשתנו (טו, לט) את הנאמר על מצות ציצית, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וזה לשונו, כמו מתור הארץ, הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות. העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות. ע"כ. כלומר, מרגל, מלשון מרגיל, דהיינו, מתווך בין רצון האדם וחמדתו, וסיפוק רצון זה. מכאן מובן, שמרגל הבודק את השטח לאפשר לכובשו, מרגיל ונותן את האפשרות למימוש רצון הכובש.
אם כן ישנם שני סוגי מרגלים. האחד, שבא לאפשר לאחרים לממש את רצונם. והשני, שעושה לספק את רצון עצמו. וזו הייתה תוכחתו של משה רבנו, שהמרגלים הלכו לרגל את הארץ. כלומר, לראות שהארץ תתאים לעצמם. וכאשר ראו שאין חיי הארץ כחיי המדבר. (כמבואר בעזרת השם בהמשך) הוציאו דיבת הארץ רעה.
מעתה מובן יותר, מדוע, מצות ציצית נאמרה בסוף פרשתנו. כי יש במצווה זו, תיקון לחטא עַם ישראל, שנמשך אחר המרגלים, למלא רצון עצמם, במקום להרגיל הארץ להם לפי רצון הבורא. שכן, ציצית גורמת למתעטף בה, להיות דבק במצות ה'. שיראה את הדברים הנכונים ויעלים עיניו מדברים רעים, ולא יטה לבבו לדבוק בחומריות למלא חמדותיו. ועוד, ציצית מזכירה את ה' שהוציאנו ממצרים להיות לנו לאלוקים. יציאת מצרים מבררת שהקדוש ברוך הוא הינו בעל הכוח והשלטון על הבריאה, והוא יתברך, משנה את הטבע לפי צורכם של ישראל עַמּוֹ.
ועוד, שכתב אור החיים (שם) שחוטי הלבן בציצית מורים על החסד ואילו חוט התכלת מורה על הרחמים. וזאת, כי המתעטף בטלית מצוייצת מורה על עצמו שהוא עבד מלכו של עולם. ובגין כך, החסד, לגמול עמו לפנים משורת הדין. והרחמים, להתנהג עמו במידת הרחמים, גם כאשר הוא עומד לדין. נוהגים בו והוא ניצול מכל פגע, תקלה ותאונה. כאשר אדם שׂם אל לבו כל אלה, הוא יודע שיש ללכת אחרי ה' לכל אשר יצוונו ולא יסטה לבבו מקיום מצות התורה בשלמות. ובעצם זו גם מעלתה של ארץ ישראל שהדר בה שרוי בלא עוון והוא יכול להיות עובד ה' בשלמות שאינה ניתנת לביצוע בחוץ לארץ. המרגלים ששלח יהושע, נקראים מלכתחילה מרגלים חרש. שהלכו להרגיל עצמם לארץ, מתוך מצווה שלמה. לכן הצליחו בשליחותם, כמבואר לקמן.
------------------------
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758. או באמייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
