ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלום בן חיים ע"ה וסעידה בת יפת ע"ה
אֲבָל דָּבָר זֶה הוּא שְׁאֵלָה. אַחַר שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רְאוּיָה אֶל זֶרַע אַבְרָהָם, לָמָּה לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְאַבְרָהָם עַצְמוֹ? וְיוֹתֵר מִזֶּה, אַחַר שֶׁנִּתְּנָה לְאַבְרָהָם מִצְוַת מִילָה, וְגִיד הַנָּשֶׁה לְיַעֲקֹב*, לָמָּה לֹא נִתַּן לָהֶם הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת?
וּבַמִּדְרָשׁ(שמו"ר ל, ט) : מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו וגו'(תהלים קמז, יט) , אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס נָאֶה, וְהָיָה נוֹטֵעַ כָּל מִינֵי אִילָנוֹת, וְלֹא הָיָה נִכְנָס לְתוֹכוֹ אֶלָּא הוּא, שֶׁהָיָה מְשַׁמְּרוֹ. מִשֶּׁעָמְדוּ בָּנָיו עַל פִּרְקָן, אָמַר לָהֶם: בָּנַי, הַפַּרְדֵּס הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ, וְלֹא הִנַּחְתִּי לְאָדָם לִכְנֹס בּוֹ, עַכְשָׁו אַתֶּם תִּהְיוּ מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתִי הָעוֹלָם בָּרָאתִי הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר(משלי ח, ל) : וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן. מַהוּ אָמוֹן? אוֹמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר(במדבר יא, יב) : כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק. וְלֹא נְתַתִּיהָ לְאֶחָד מִן הָאֻמּוֹת, אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי וְאָמְרוּ(שמות יט, ח) : כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' נַעֲשֶׂה, מִיָּד נִתְּנָה לָהֶם. הֱוֵי אוֹמֵר, מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב וגו' לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וגו', לְמִי? לְיַעֲקֹב, שֶׁבְּחָרוֹ מִכֹּל, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא מִקְצָת. נָתַן לָאָדָם שֵׁשׁ, לְנֹחַ שֶׁבַע, לְאַבְרָהָם שְׁמֹנֶה, לְיַעֲקֹב תִּשְׁעָה, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן הַכֹּל. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ. נִכְנַס עַבְדּוֹ נָתַן לוֹ חֲתִיכָה, שֵׁנִי נָתַן לוֹ בֵּיצָה, שְׁלִישִׁי נָתַן לוֹ יָרֵךְ, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִכְנַס בְּנוֹ, נָתַן כָּל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו. אָמַר אֵלָיו: לְאֵלּוּ נָתַתִּי מָנָה מָנָה, אֲבָל אַתָּה, הַכֹּל נָתַתִּי בִּרְשׁוּתְךָ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא נָתַן לָהֶם רַק מִקְצָת מִצְוֹת, וּכְשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל, נָתַן לָהֶם כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים קמז, יט) : לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַמִּלְחָמָה, וְהָיוּ הַלִּגְיוֹנוֹת1 עִמּוֹ. וְהָיָה שׁוֹחֵט בְּהֵמָה, וְהָיָה מְחַלֵּק לָהֶם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ2 . בָּא בְּנוֹ וְאָמַר: מָה אַתָּה נוֹתֵן לִי? אָמַר לוֹ: מִמַּה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְעַצְמִי. וּלְפִיכָךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְאֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מִצְוֹת גְּלוּמוֹת3 , שֶׁיִּגְּעוּ בָּהֶן, וְלֹא הִפְרִישׁ בָּהֶם בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה. בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּפֵרֵשׁ לָהֶם הַמִּצְוֹת כָּל אַחַת וְאַחַת עָנְשָׁהּ וּמַתָּן שְׂכָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר(שיר השירים א, ב) : יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל וגו', עַד כָּאן.
___________________________________
אומנם יש לשאול, אם התורה ראויה להינתן לעם ישראל שהם זרע אברהם, מדוע לא ניתנה התורה לאברהם עצמו? ויותר מזה, הרי האבות קבלו מצוות שלא היו מצווים בהם בני נח, אברהם נצטווה על המילה ויעקב במצוות גיד הנשה, אם כן למה לא ניתנה להם התורה בשלימות?
אמרו חכמים במדרש: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו וגו', אמר רבי אבהו, אמר רבי יוסי בר חנינא: משל למלך שהיה לו פרדס נאה, והיה נוטע כל מיני אילנות, ולא היה נכנס לתוכו אלא הוא, שהיה משמרו. משעמדו בניו על פרקן, אמר להם: בני, הפרדס הזה אני הייתי משמרו, ולא הנחתי לאדם לכנוס בו, עכשיו אתם תהיו משמרים אותו, כדרך שאני הייתי משמרו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: עד שלא בראתי העולם בראתי התורה, שנאמר: ואהיה אצלו אמון. מהו אמון? אומן, שנאמר: כאשר ישא האומן את היונק. ולא נתתיה לאחת מן האומות, אלא לישראל. שכיון שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה, מיד נתנה להם. הוי אומר, מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו', למי? ליעקב, שבחרו מכל, ולא נתן להם אלא מקצת. נתן לאדם שש, לנח שבע, לאברהם שמנה, ליעקב תשע, אבל לישראל נתן הכל. אמר ר' סימון בשם ר' חנינא: משל למלך שהיה לפניו שלחן ערוך. נכנס עבדו נתן לו חתיכה, שני נתן לו ביצה, שלישי נתן לו ירך, וכן לכל אחד ואחד. נכנס בנו, נתן כל השולחן לפניו. אמר אליו: לאלו נתתי מנה מנה, אבל אתה, הכל נתתי ברשותך. כך הקדוש ברוך הוא, לא נתן להם רק מקצת מצוות, וכשעמדו ישראל, נתן להם כל התורה, שנאמר: לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. אמר רבי אלעזר: משל למלך שיצא למלחמה, והיו הלגיונות 1 [גדודי חייליו] עמו. והיה שוחט בהמה, והיה מחלק להם לכל אחד ואחד 2 כדי שיתייגע [בטורח הכנת הבשר]. בא בנו ואמר: מה אתה נותן לי? אמר לו: ממה שהתקנתי לעצמי. ולפיכך, הקדוש ברוך הוא נתן לאומות עכו"ם מצוות גלומות 3 [בכלליות בלא פירושיהן ופרטיהן ושכרן], שיתייגעו בהן, ולא הבדיל בהם בין טומאה לטהרה. באו ישראל ופירש להם המצוות כל אחת ואחת עונשה ומתן שכרה, שנאמר: ישקני מנשיקות פיהו. לכך נאמר חוקיו ומשפטיו לישראל וגו'.
ביאורים
שאלת המהר"ל מבוססת על ההנחה שעם ישראל אינו שונה במהותו מהאבות, אלא הוא בסך הכל ריבוי הצאצאים שיצאו מאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. על כן מתעוררת השאלה מדוע לא ניתנה התורה כבר לאברהם אבינו, שבו בחר ה' וקירבו אליו מכל מי שהיו לפניו [נצח ישראל פרק יא]?
בתשובה לכך מביא המהר"ל מדרש שאותו נראה היום, אך ביאורו יתפרס על פני הימים הקרובים. עניינו של המדרש לבאר שההופעה של עם ישראל כעם שונה באופן מהותי מאבותינו, למרות מעלתם וקדושתם.
רבי יוסי ברבי חנינא ממשיל את העניין לאדם שהיה לו פרדס והוא שמר עליו מכל משמר, ולא סמך על אף אחד אחר שישמור עליו. למקורביו הוא חילק קצת מפירות הפרדס, אבל את האחריות על הפרדס הוא השאיר אצלו. רק כשגדל בנו הוא ראה שהוא יכול למלא את מקומו בשמירה ונתן לו לשמור על הפרדס.
כך התורה הייתה בעולם כבר מראשית הבריאה, אך אף אחד לא היה ראוי לשמור עליה, ולכן הקב"ה השאיר אותה אצלו. עד שהגיעו עם ישראל והוא השאיר בידיהם את התורה.
ר' סימון המשיל את העניין לאדם שערוך לפניו שלחן עם סעודה. לעבדיו הוא מחלק רק מעט ממנה, אבל לבנו נותן את כולה. והנמשל הוא, שבני נח לא היו ראויים לקבל אלא מקצת מצוות, ורק ישראל ראויים לקבל את כל תרי"ג מצוות.
ר' אלעזר המשיל את העניין למלך שיצא למלחמה ולחייליו נתן אוכל שאינו מוכן, והם יצטרכו לטרוח ולהכין לעצמם, אך לבנו הוא נתן מהסעודה שהכין לעצמו. הנמשל הוא שהמצוות שקיבלו הגויים לא ניתנו להם מפורשות וברורות, והם צריכים להתייגע כדי לקיימן כראוי. אך לישראל הקב"ה נתן את המצוות ביחד עם התורה, שהיא החכמה שמבארת ומסבירה את המצוות.
הרחבות
*נקודות שיא בטומאה
לְאַבְרָהָם מִצְוַת מִילָה, וְגִיד הַנָּשֶׁה לְיַעֲקֹב. קיים עניין משותף הקושר את עניין המילה של אברהם ואת גיד הנשה אצל יעקב.
העורלה וגיד הנשה מבטאים חומריות מופרזת המרחיקה את האדם מהקדושה. האדם נולד שלם בגופו יחד עם הערלה אך מצב זה מהווה חסרון לנשמתו. כאשר ענייני הגוף ממלאים את החיים, הרצונות הינם שפלים ואגואיסטים, והאדם טרוד בעיקר בשאלות 'מה טוב לי' ו'מה נעים לי', בעוד השאיפות העדינות לרוחניות נדחקות ומוזנחות. הגוף עומד כחוצץ בפני הקדושה.
ברית המילה באה לתקן את הגוף. אמנם בהסרת הערלה נעשה חסרון בגוף, אבל חסרון זה מביא לשלמות יותר גדולה ואמיתית. ההשתחררות מהעיסוק המתמיד בגוף ובהנאות פותח את הנפש לעולם הנשמתי. אחרי התיקון שבברית המילה הגוף אינו מתנגד לקדושה אלא משמש לה כלי נאמן (ועיין לעיל פרק ב).
הירך, שבו נמצא גיד הנשה, מבטא את הצד הנמוך שבאדם. לכן דווקא שם הייתה לשרו של עשיו אחיזה ביעקב. כל עוד החומריות הגסה אחוזה בגוף, היא מונעת מהקדושה לחול בו. עיקר המאבק בנקודות אלו הוא לברר את הקדושה החבויה בעולם הזה [טללי חיים בראשית עמוד רמ"ט].
שאלות לדיון
אברהם אבינו קיים את תרי"ג המצוות אף על פי שלא קיבל את התורה. מה אנו לומדים מכך על הקשר שלנו למצוות?
במדרש שלפנינו כתוב שה' פירש את מתן שכרה של כל אחת מהמצוות. מאידך, אנו הרי יודעים שמתן שכרן של מצוות לא נודע. הכיצד?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
