ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
וּבְפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא(שבת פט, א) : מַאי דִּכְתִיב(שמות לב, א) : וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה? אַל תִּקְרֵי בֹשֵׁשׁ, אֶלָּא בָּאוּ שֵׁשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, אָמַר לָהֶם: לְסוֹף אַרְבָּעִים בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בָּא הַשָּׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: מֹשֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לַמָּרוֹם. אָמַר לָהֶם: בָּא שֵׁשׁ, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. מֵת, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. הֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ. וְהַיְנוּ דְּאָמְרִי לֵיהּ לְאַהֲרֹן: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, עַד כָּאן.
הִנֵּה בֵּאֲרוּ כִּי הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה מַעֲשֵׂה שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרַע, אֲשֶׁר הָיָה מְגָרֶה בְּמַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּה בָּא הַהֲטָעָה לָהֶם. וּתְחִלַּת הַהֲטָעָה, שֶׁאָמַר לָהֶם כְּבָר בָּא שֵׁשׁ וְהָיָה לוֹ לָבוֹא, וּבְוַדַּאי הוּא מֵת. כָּךְ הָיָה תְּחִלַּת הַהֲטָעָה שֶׁלָּהֶם. וְעַל כָּל זֶה הָיָה גּוֹבֵר הַשֵּׂכֶל1 , וְלֹא הִשְׁגִּיחַ הַשֵּׂכֶל בָּזֶה. וְאַחַר כָּךְ הָיָה הַהֲטָעָה מִצַּד הַשָּׂטָן כִּי מֵת מֹשֶׁה, וְגַם עַל זֶה לֹא הִשְׁגִּיחַ הַשֵּׂכֶל, עַד שֶׁהֶרְאָה לָהֶם מִטָּתוֹ. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כְּשֶׁאֵין הַדָּבָר פָּשׁוּט אֵצֶל הָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה מַשִּׂיג הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ, רַק מִתְחַיֵּב מִדָּבָר2 , נִקְרָא שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ3 . וּמִתְּחִלָּה לֹא הָיָה הַדָּבָר נִרְאֶה פָּשׁוּט כָּל כָּךְ, רַק הָיוּ מְחַיְּבִים דָּבָר זֶה מִדָּבָר4 , וּלְכָךְ דָּבָר זֶה נִקְרָא שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁהוּא מֵת. שֶׁהֲרֵי כַּאֲשֶׁר הָיָה מִתְחַיֵּב מִדָּבָר אַחֵר, שֶׁאֵין הַדָּבָר כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, הָיוּ גּוֹבְרִים עַל זֶה, וְלֹא קִבְּלוּ הַטָּעוּת. אֲבָל אַחַר כָּךְ, הָיָה הַטָּעוּת לָהֶם כְּמוֹ מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן5 *, וְדָבָר זֶה נִקְרָא שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ, מִבְּלִי שׁוּם אֶמְצָעִי. כְּלַל הַדָּבָר, כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר רָחוֹק אֵצֶל הָאָדָם, וּמַשִּׂיג אוֹתוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, נִקְרָא זֶה שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ וְכָך. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר קָרוֹב בְּהַשָּׂגַת הָאָדָם, וְהוּא אֵלָיו מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן, נִקְרָא זֶה שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר. וְאָז קִבְּלוּ הַטָּעוּת, עַל יְדֵי דָבָר שֶׁנִּקְרָא רְאִיָּה, שֶׁרָאוּ בְּעַצְמָם. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה דָּבָר אֶחָד אֶל הָאָדָם, יֹאמַר רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ, כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר הוּא קָרוֹב לְקַבֵּל. וְזֶה שֶׁאָמַר: שֶׁהֶרְאָה לָהֶם אֶת מִטָּתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם הִתְבָּאֵר לְךָ, כִּי הַחֵטְא הַזֶּה הָיָה פּוֹעֵל הַשָּׂטָן, הוּא הַיֵּצֶר הָרַע. וּמִצַּד עַצְמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה זֶה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר. רַק בִּשְׁבִיל גֹּדֶל מַדְרֵגָתָם, הָיָה מְגָרֶה בָּהֶם הַשָּׂטָן.
___________________________________
בפרק רבי עקיבא אמרו: מהו הביאור לנאמר: וירא העם כי בושש משה? אל תקרא בושש אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להם: בסוף ארבעים יום בתחילת שעה ששית אני חוזר. בסוף ארבעים יום בא השטן וערבב את העולם. אמר להם: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו עלה למרום. אמר להם הגיע שעה ששית, ולא השגיחו בו. אמר להם משה מת ולא השגיחו בו. הראה להם השטן דמות מיטתו, על זה נאמר שאמרו לאהרן: כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו.
בארו במאמר זה שחטא העגל היה מעשה שטן, כלומר היצר הרע, שהתגרה בישראל והטעה אותם. תחילת ההטעיה באומרו בא שש וכבר היה צריך משה לבא ולא בא. 1 על טענת הטעיה זו התגברו בשכלם, ולא קבלו בשכלם טענה זו. המשך ההטעיה היתה הטענה שמשה מת. גם על טענה זו התגברו בכח שכלם, עד שהראה להם מיטתו. כוונת הדברים, כאשר דבר אינו ברור לאדם אלא 2 הוא מסקנה מדבר אחר, 3 מכנים זאת חז"ל בלשון: אמר להם. בתחילה לא היה ברור להם שמשה מת, 4 אלא הסיקו זאת ע"פ סימנים, לכן אמרו חז"ל שהשטן אמר להם שמשה מת. על טענה זו התגברו בשכלם, כי אין הדבר מבורר להם שהוא מת. 5 אבל אחר כך הראה להם דמות מיטתו, כלומר אין זו הסקה מנתון אחר אלא דבר הנראה כברור לחלוטין, כאילו רואים הדבר בעיניהם, במצב זה הם קבלו את הטעות. כללו של דבר, בלשון חכמים כאשר דבר קשה להשגה, והאדם משיג אותו על ידי אמצעים אחרים, נקרא הדבר אמר להם. אבל כאשר הדבר הוא ברור כמושכל ראשון נקרא שראו בעיניהם. בכמה מקומות מצאנו, שאמרו חכמים, רואה אני את דבריך, השתמשו בלשון ראיה על הבנה וקבלת הדברים. על זה אמרו חכמים: הראה להם דמות מיטתו. בכל אופן התבאר לך שהחטא הוא מפעולות היצר הרע ואינו ממהותם של ישראל, אלא אדרבא מפני גודל מעלתם התגרה בהם היצר.
ביאורים
בעולם שלנו ניתן מקום מרכזי מאד לראיית העין. האדם משתכנע ומתרגש מדברים הרבה יותר, אם הוא רואה אותם במו עיניו. כך הסביר רש"י את איסור התורה לתור אחרי הלב והעיניים: "הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העבירות" [במדבר ט"ו, ל"ט].
עם ישראל כשלעצמו לאחר מתן תורה, לא היה במדרגה המתאימה לחטא, כמו שהסביר המהר"ל לעיל, לכן כל עוד ניסה השטן לשכנעם באופן שִכלי לחטוא, בעזרת טענות האמורות להביא אותם למסקנה הגיונית שמשה מת, הוא לא הצליח. כדי להצליח בכל זאת להסיתם, היה צריך השטן להביא אותם למצב בו העובדה שמשה מת אינה סתם השגה רחוקה, אלא השגה הקרובה אליהם באופן הדומה ממש לראיית העיניים. באופן זה, הניסיון שלהם אינו רק ניסיון שכלי, אלא בלבול כללי המשפיע עליהם מאד, כנגד זה קשה יותר להתמודד, והכישלון קרוב יותר.
השטן בחר דווקא בשכנוע שמשה מת . משה ביטא עבור עם ישראל מדרגה של חיים בעולם הזה, שכולה חיי רוח, ולפתע, מראה להם השטן שאותה המדרגה אינה מחזיקה מעמד, היא 'מתה', ועוד באופן כה מוחשי שהעיניים כאילו רואות זאת, העובדות כבר אינן תיאורטיות אלא הופכות לחלק מהחוויה שלהם. זו הייתה השיטה של השטן שרק היא יכלה לגרום לדור כה גדול להגיע למצב של חטא.
הרחבות
*כיצד הפך ההלך לבעל בית?
אֲבָל אַחַר כָּךְ, הָיָה הַטָּעוּת לָהֶם כְּמוֹ מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן. מה השתנה בין ההתחלה להמשך שגרם לזה שבסוף השתכנעו שמשה מת? מסתבר שההתגרות החוזרת של היצר הרע התישה את כוח העמידה כנגדו עד שהתפתו והגיעו למצב שהטעות נראית להם כמושכל ראשון.
תהליך זה של השתלטות היצר הרע בהדרגה על האדם מתואר, על פי דרשת חז"ל, במשל כבשת הרש שנשא נתן הנביא בפני דוד המלך. הנביא ממשיל את היצר הרע לאדם שמגיע לביתו של איש עשיר: "וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו" [שמואל ב יב, ד]. חז"ל דייקו בלשון הנביא שמשנה את תואר היצר הרע: "בתחילה קראו הלך (עובר דרך עליו ואינו מתאכסן עמו [רש"י]) ולבסוף קראו אורח (אכסנאי [רש"י]) ולבסוף קראו איש (בעל הבית [רש"י])" [סוכה נב, ב].
למדנו מכאן שהשיג והשיח עם היצר הרע משפיע על האדם בלי שישים לב, עד שלבסוף הוא נופל חס ושלום בְּרִשְׁתּוֹ של היצר ומתפתה לחטוא.
שאלות לדיון
מה ההבדל אם החטא נבע מהיצר הרע או מעצמיותם של ישראל, הרי בסופו של דבר היצר הרע הוא הגורם לחטוא?
באילו דרכים נעשה האדם 'משיג את ידיעותיו'? איך ה'יצר הרע' משפיע על ידיעותינו?
לרפואת מנחם מנדל בן חנה רות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
