ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו". אנו חוגגים היום מלאות שישים שנה למדינה. "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו". ההודאה אינה רק על העבר וההווה אלא גם על העתיד, "כי לעולם חסדו", כי החסד שריבונו של עולם עושה הוא נצחי, כל חסד הוא לעולם.
כך השמחה הגדולה על תקומת המדינה גם היא על עצם הטובה בהווה - על היציאה משעבוד לחרות, מארצות הניכר לארץ הקודש, וגם ובעיקר על כל העתיד הגדול העומד לצמוח מתקומת המדינה. כמו השמחה על לידת ילד שהיא על עצם החיים המתחדשים. למרות שהילד הזה עדיין לא יודע לעשות כלום, רק לאכול ולפלוט וצריך כל הזמן לטפל בו, השמחה היא על העתיד והתקווה היא שהילד הזה יגדל ויפרח ויהיה חכם ונבון וישמח לב אלוקים ואנשים. כך שמחתנו על תקומת המדינה, על הלידה המבטיחה את העתיד הגדול של עם ישראל שיהיה לנס וירומם את כל העולם לעבודת ד'. וכעת שמלאו שישים למדינה, ובחיי עם שישים שנה הם כשש שנים בחיי היחיד, אפילו פחות מזה, ומדינת ישראל כבר כמעט לא תלויה במדינות אחרות אלא היא הולכת ונעשית עומדת ברשות עצמה - הכלכלה מתפתחת בקצב מואץ, הדולר יורד והשקל יציב, אפשר לומר שהילד בן שש, כבר מגיע לחינוך, הוא כבר קיבל חוגים המכינים אותו לבית הספר והפתיחות ללימוד התורה מתרבה. ובמדינה כיום יש תשעים אלף לומדי תורה שתורתם אומנותם. ומי שמסתכל בעיניים הרואות למרחוק רואה את העתיד הגדול המקווה מתקרב ובא.
חז"ל אומרים: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל, ב). אפשר להבין שכוונת דברי חז"ל הם שלאדם המתאבל על ירושלים מגיע שכר, ומכיוון שהוא הצטער על חורבן ירושלים הוא זוכה ורואה בשמחתה, אך אפשר להסביר שדברי חז"ל הם לא מתכוונים לשכר אלא לתוצאה טבעית. מי שמרגיש את חסרונה של ירושלים שמח כשירושלים נבנית, ומי שלא מרגיש את החיסרון וחושב שאפשר להסתדר גם בלי ירושלים וארץ ישראל, ואומר: אלפיים שנה היינו בלי ארץ ישראל ועדיין למדנו ועסקנו בתורה ולכן נסתדר גם הלאה בלי ארץ ישראל, מי שלא מרגיש את חסרונה של ארץ ישראל, לא שמח גם כשהקב"ה נותן לנו את ארץ ישראל. מי שעומד בצד ומתנכר לכל השאיפה לחזור לארץ ישראל מסיבות כאלה ואחרות, ולא משנה מה הן, מי שלא מרגיש שותף בכל התהליך הזה, אי אפשר לצפות שהוא ישמח, הוא לא ציפה לשוב לארץ והארץ לא הייתה חסרה לו, הוא חשב שהתהליך של החזרה לארץ הוא חיצוני ושטחי גם אם הוא קשור לארץ ישראל שהיא ארץ הקודש. זה דבר טבעי, מי שלא מבין לא יכול לשמוח. לעומת זאת, מי שהבין את גדולת ארץ ישראל ומעלתה, מי שהבין שבכל מהלך שמקרב אותנו לארץ ישראל יש צדדים גדולים של קדושה, אדם כזה יתמלא שמחה בזמן שהקב"ה מסייע בידינו בזמן שהתהליך יגיע לסופו ונקבל עצמאות. מי ששמח על תקומת המדינה שמח גם על הצלחותיה מכאן ולהבא, על כל שלב ושלב שמתקדמים ומצליחים הוא שמח. מי שעומד בצד ומסויג מסיבות כאלו ואחרות, לא ירגיש שום שמחה מיוחדת בכל ההתפתחות של קיבוץ הגלויות, הוא לא ירגיש את ההתקדמות של יישוב ארץ ישראל. מי שזוכה להתאבל על ירושלים, מי שמרגיש את החיסרון של הפיזור והחיסרון בגלות כשאין את ארץ ישראל, מי שמבין את ערכה וגדולתה של ארץ ישראל, הוא ישמח. ככל שהוא מבין יותר הוא ישמח שמחה גדולה יותר.
מורי ורבותי, המדינה אינה שייכת לראש הממשלה וגם לא לשרים ולחברי הכנסת. המדינה אינה של הבג"צ והשב"כ המטכ"ל והמפכ"ל, הפרקליטות והתקשורת. המדינה היא של עם ישראל, ועם ישראל הוא של ריבונו של עולם. ממשלה באה וממשלה הולכת והמדינה ממשיכה, ומי ששייך יותר לריבונו של עולם יש לו חלק יותר גדול במדינה. ריבונו של עולם הוא "הממליך מלכים ולו המלוכה", "פלגי מים לב מלך ביד ד' על כל אשר יחפוץ יטנו" (משלי כא, א). ריבונו של עולם הוא המנהל את עולמו והוא המכוון את עמו במיוחד, ואם יש תקופה שריבונו של עולם ממנה מלכים שתפקידם לבנות את החול כדי שיהיה בסיס לקודש, נראה בכך את פועל ד' לטובה, וכדרכם של בנאים שלא מעניין אותם שום דבר חוץ מאשר עבודתם, והם מסוגלים לקלקל ולהזיק לסביבה, אך אין ברירה, כך עובדים הבנאים ואי אפשר לבנות בלעדיהם. בשעה שהבנאי עובד הוא "בעל הבית" ואין כניסה לזרים, אך הבניין בסופו של דבר ישרת את בעליו האמתיים, וגם אם בשעת עבודתם הם לא מרשים אפילו לבעל הבית להיכנס ולראות ולהתערב בעבודה, זה לא משנה, כי הבעלים שמחים שהבית נבנה בשבילם.
המאזן הכללי
כאשר מתבוננים במציאות שיש בה צדדים טובים וצדדים לא טובים, כמו בעסקים כאשר עסק אחד הצליח ועשה רווחים הרבה ועסק שני של אותו אדם הפסיד, יש לעשות מאזן כללי ואם הרווח עולה על ההפסד זו הצלחה. וכך כאן בעניינו. אם יש רווח בתחום אחד והפסד בתחום אחר, הסדר הוא להודות על הטובה ולהצטער על החיסרון, כמו שמת קרוב ומוריש ירושה מברכים שתי ברכות, על הטובה ועל הרעה (ברכות נט, ב), ואין הצער מבטל את ההודאה.
כאשר הקמנו את ערוץ 7, בשלבים הראשונים היו הרבה תקלות טכניות ואחרות, ואלו שעמדו מן הצד ולא היו שותפים לעשייה ביקרו אותנו ואמרו: זה לא רדיו, יש הרבה תקלות, יש שעות שלא שומעים כלל, יש מקומות שלא שומעים וגם התוכן והצורה לא מושלמים. ואנחנו שהקמנו את הרדיו שמחנו מאוד. אמנם יש תקלות ויש שעות שהרדיו דומם אך לפני שהיה ערוץ 7 לא שמעו בכלל תוכן כזה ועכשיו שומעים חלק גדול מהזמן, האם זה לא משמח? אמנם כמה פעמים הושמע שיר או נאמרו דברים שעדיף לא להשמיעם, אך בסך הכל בתשעים ושמונה אחוז מהזמן נאמרים דברים טובים משמחי לב אנשים ואלוקים. זו דוגמה לשמחה שצריכה להיות על הקמת המדינה. אמנם ישנם הרבה תקלות וחסרונות אבל לעומת מה שהיה קודם מצבו של עם ישראל, הרי הקמת המדינה עשתה שינוי עצום לטובה.
למה הם המנהיגים?
אנו חוגגים היום גם מלאות שלושים לישוב בית אל. אם נסקור את ההתמודדויות שעברנו, אפשר לומר שכמעט לא עברה שנה שלא התמודדנו עם צרות וקשיים. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם", אך במבט השלם המקיף באנו לכאן שש עשרה משפחות לפני שלושים שנה וכעת גדלנו פי שישים. ואם נדון לפי נפשות גדלנו פי מאה. הישוב פורח מלא תורה ועבודת ד', מספינות הדגל המובילות את ההתיישבות בשומרון וביהודה. ועל זה אנו מודים ועל זה אנו משבחים את ד' אלוקינו.
יש שואלים מדוע דרכם של רשעים צלחה, למה הם זכו להיות המנהיגים - לשאלה זו התייחס כבר ירמיהו הנביא (יב, א-ב): "צדיק אתה ד' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך: מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד, נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי". ומה תשובת ד' – שהרשעים מקבלים שכר כה גדול על מעשה טוב שעשו, ואם זהו שכרם של הרשעים קל וחומר כמה גדול הוא שכרם של הצדיקים (סנהדרין צו, א וראה ילקוט שמואל, רמז קכו). לאמור, לא צריך לקבל חלישות הדעת כשרואים את הצלחתם של רשעים אלא אדרבה שמחה גדולה כי מבינים כמה תהיה גדולה הצלחת הצדיקים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
