ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ראש השנה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(כב. במשנה – כב: במשנה)
חלק א – מי כשר לעדות החודש
א. אב ובנו –
ר"ש – כשר (וכן רב חנן בר אבא, שמואל),
מקור: שמות יב – "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים..." – עדות זו תהא כשרה בכם.
ת"ק – פסולים, אך בכל זאת ילכו להעיד (וכן רב הונא, רב).
ולגבי המקור – עדות זו תהא מסורה לכם.
הלכה –
- מעשה במשנה – רי"ס –
טוביה הרופא, בנו ועבדו -
בי"ד של הכהנים – קיבלו אותו ואת בנו – כר"ש, ופסלו את העבד.
בי"ד הרגיל – פסלו את בנו - כת"ק, וקיבלו את העבד.
- באמוראים –
כר"ש שכשר - ב חנן בר רבא, מר עוקבא-שמואל,
כת"ק שפסול – רב הונא (שהרי זה ר' יוסי מול ר"ש + מעשה), רב (אמר שהלכה כר"ש אך הפכו לו את השיטות).
ב. עבד –
במשנה השנייה – עבד כנעני – פסול.
עבד כנעני שהשתחרר (גר) –
בית הדין של הכהנים במשנה הראשונה – פסול (צריך מיוחס),
בית הדין הרגיל – כשר.
ג. משנה שנייה - שאר הפסולים לעדות מדרבנן פסולים גם כאן –
גזלנים:
מהתורה גזל ממש פסול – "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס" (שמות כג).
מדרבנן(גם אם זה איסור תורה, כל עוד זה לא "חמס" זה רק דרבנן (רש"י)) – גם המשחק בקוביא, ומלוי ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית.
אגב, הם פסולים לכל עדות שאישה פסולה בה, לכן להעיד שבעלה של עגונה מת – כשרים.
חלק ב – היקף חילול השבת
כל חילול שיעזור להם להגיע לפני צאת השבת – עושים: מחמר, הוצאה (מיטה להבאת העד הזקן, אוכל לדרך, מקלות להילחם עם שודדים).
הדרן עלך ארבעה ראשי שנים.
חלק ג – עדות אופי לעדי החודש
משנה –
בראשונה היו מקבלים מכל אדם,
אך משקלקלו הבייתוסים,
התקינו שיקבלו רק ממי שבי"ד מכירים אותו או שיש עדים שמעידים עליו, שמוכרים לבי"ד במקומו, ואותם עדים גם מחללים שבת.
דיונים:
א. כמה עדי אופי צריך?
פשט משנה – 1 - "משלחין עמו אחר להעידו"
דחייה – ברייתא – "שבא הוא ועדיו (2) עמו",
אלא במשנה הכוונה לזוג אחר (2).
קשה – מסופר על ר' נהוראי שהלך להעיד על עד אחר, ולא מוזכר עד נוסף.
תשובות: הי העד שני, אך הוא לא הוזכר כי:
- משום כבוד ר' נהוראי.
- חיכה לו באושא.
והחידוש - שאפילו שיש ספק אם יהיה עד אופי שני או שמא יחזור בו (ריטב"א) – מחללים שבת.
(כב: שליש)
ב. עד שמעיד שקידשו את החודש
כאן לא צריך עדי אופי אלא כל אחד נאמן,
ומספיק אחד – כי זה מילתא דעבידא לאגלויי (כפי שעולא העיד לבדו).
ולא חוששים לבייתוסים – כי הם ניסו להטעות את הבי"ד, ולא את ההודעה אח"כ.
ולא חוששים לצדוקים (שניסו להטעות את ההודעה במשואות (משנה הבא), כי ניסו להטעות בלי שידעו מי הם.
[אגב, בדף הקודם ראינו שיש נפקמ"נ אם זה עדות מפורשת או לא, כאן משמע שזו לא עדות מפורשת].
ג. ברייתא על קלקול הבייתוסים
שכרו עדי שקר שיעידו שראו ביום ה30, כדי להקדים את ניסן ביום וכך להקדים את העומר ליום ראשון ("ממחרת השבת").
אחד העדים היה משלנו, וגילה לחכמים,
ומאז תיקנו שלא מקבלים כל אחד.

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.












