ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
- מדורים
- דפי עבודה / הנחיה ללימוד עצמי
- אליבא דהלכתא ברכות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
מה נקודת המחלוקת לפי מסקנת הגמרא בדף יג עמוד ב?
__________________________________________________________________________________________________________
ב. כיצד מגדיר רש"י הפסקה באמצע ק"ש 'מפני היראה'?
__________________________________________________________________________________________________________
ג. מה מקשה עליו הרא"ש וכיצד הוא מסביר 'מפני היראה'?
"פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. ונראה דאביו ואמו ורבו חשיב מפני היראה דכתיב איש אמו ואביו תיראו ותנן מורא רבך כמורא שמים" [רא"ש מסכת ברכות פרק ב סימן ה].
__________________________________________________________________________________________________________
ד. כיצד מיישב הרש"ש את קושיית הרא"ש על רש"י?
"ולעניות דעתי כוונת רש"י שהוא אדם שיש בידו כוח להרגו, אבל לא שייראו מפני שלא יתן לו שלום יהרגנו"
__________________________________________________________________________________________________________
ה. מה שאל הט"ז על פירוש הרא"ש ומה תירץ?
ועל פי' הרא"ש ק"ל ממה שמצינו גבי יעקב כשבא אליו יוסף לא הפסיק בק"ש כמ"ש רש"י בחומש והרי מצינו במקום אחר שחלק לו כבוד בשביל המלכות כדכתיב ויתחזק ישראל ופרש"י מכאן שחולקין כבוד למלכו' וא"כ למה לא הפסיק בשמע בשבילו וי"ל דבפסוק הראשון הי' עוסק ובו אין מפסיקין [ט"ז סימן סו סעיף קטן א]
__________________________________________________________________________________________________________
ו. כיצד פסק השולחן ערוך , כרש"י או כרא"ש?
שולחן ערוך הלכות קריאת שמע סימן סו סעיף א
בין הפרקים, שואל בשלום אדם נכבד, ומשיב שלום לכל אדם. ובאמצע, שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון: אביו או רבו, או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכ"ש מלך או אנס, ומשיב שלום לאדם נכבד ואפילו ג באמצע הפסוק, חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל, אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו
__________________________________________________________________________________________________________
ז. האם בימינו נוהג דין זה של לשאול בשלום אדם או להשיב שלום לאדם באמצע קריאת שמע?
ענה לפי לפי המשנה ברורה בסימן סו.
בספר החינוך כתב דמי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפילו בין הפרקים. על כן לפי מנהגנו כהיום שאין אנו נוהגין לשאול בשלום בבהכ"נ בעת התפלה חלילה לשאול או להשיב אפילו ד"ת לא בין הפרקים ולא בפסוקי דזמרה
__________________________________________________________________________________________________________
ח. אדם שקורא קריאת שמע וברכותיה ועובר לפניו אדם גדול בתורה שיש לקום מפניו בדרך כלל, האם צריך לקום?
עיין בתשובה הבאה של הציץ אליעזר חלק יד' סימן י' -
י' ניסן תשל"ח. על דבר אם יש מקום לפטור למי שעומד באמצע ק"ש שלא יצטרך להדר ולקום אז מפני תלמיד חכם שעובר לפניו, מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה...
והתבוננתי שדבר זה יהא תלוי בטעמו של דבר, מדוע לא פטרינן עוסק בתורה מלעמוד מפני תלמיד חכם משום 'עוסק במצוה פטור מן המצוה'. דבשו"ע לא כתוב טעמו של דבר.
דהנה בערוך השלחן ביורה דעה שם בסעיף ז' ראיתי שמסביר טעמו של דבר, וכותב, דאף על פי שמפסיק קצת לימודו, מכל מקום, צריך לעמוד, כמו כל המצוות שמפסיק מתלמוד תורה לעשות מצוות, בהיות דזו מצוה עוברת. וא"כ לפי"ז אין כל סתירה להנחתנו שגבי קורא ק"ש יש לפטור מלעמוד משום עוסק במצוה פטור מן המצוה, דשם בתלמוד תורה שאני שהקלו להפסיק לזה מפני דבתלמוד תורה לא פטרינן משום עוסק במצוה גבי מצוה עוברת.
אבל בלבוש ביו"ד שם בסעיף י"א ראיתי שמבליע בלשונו דטעמא דצריך לעמוד לפני זקן או חכם בשעה שעובר לפניו אפילו בשעה שהוא עוסק בתורה, מפני: שאינו מבטל בזה תורתו. זאת אומרת שלכן חייבוהו לעמוד אפילו בשעה שהוא עוסק בתורה מפני שבדרך כלל אין בזה ביטול תורה, וזה וזה מתקיימים בידו... וכן ראיתי גם במקנה...
וא"כ לפי דבריהם של הלבוש והמקנה יוצא לנו לנידוננו שאם הקימה לא תבטל אותו מכוונתו בק"ש, אזי כן צריך לקום גם בק"ש בהיות ויכול לקיים שניהם, ורק אם זה יפריע לו מכוונותיו שמכוין בק"ש לפי השגתו אזי אין צריך לקום אז. ובכה"ג הדברים עוד ק"ו דאם לגבי ת"ת שבדרך כלל מפסיקין לקיום מצוה, בכל זאת לגבי קימה לא מפסיקין כשיש בזה ביטול תורה, והיינו מפני דתורה חשיבה בזה מלומדיה, א"כ מכש"כ דאין מפסיקין בכה"ג לגבי מצות ק"ש...
ומצאתי... תשובה בכתב יד לאחד קדוש זלה"ה שהאריך בזה והעלה עוד ביותר ממה שהעלנו, והוא דבשעת תפלה אין לקום מפני ת"ח דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, ומהקרבנות עד עלינו לשבח צורך גבוה הם על דרך האמת, והראיה מיעקב אבינו.
1. הציץ אליעזר בהתחלה רוצה לומר ש צריך / לא צריך לעמוד מפני ת"ח בק"ש מטעם
לאחר מכן הוא תולה שאלה זו בשאלה אחרת שהיא
2. ______________________________________________________________
3. לפי ערוך השולחן הטעם שצריך לעמוד מפני ת"ח בזמן לימוד תורה הוא
______________________________________________
ולפי טעם זה לעמוד מפני ת"ח בזמן ק"ש הדין הוא ש
________________________________________________________________
3. אך לפי דברי הלבוש והמקנה הטעם שצריך לעמוד מפני ת"ח בזמן לימוד תורה הוא
4. _____________________________________
ולפי טעם זה לעמוד מפני ת"ח בזמן ק"ש הדין הוא ש
________________________________________________________________
5. מסקנתו של הציץ אליעזר היא ש ______________ משום ש
________________________________________________________
ט. עניין מרכזי נוסף בו עסקו הראשונים בסוגייתנו הוא הפסקות בקריאת שמע לא כדי לשאול או להשיב בשלום אדם, אלא להפסיק כדי לענות דבר שבקדושה. יהודי נמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה בכותל המערבי, כאשר המניין שלידו אומר קדיש או ברכו, האם עליו לענות? האם זה דומה ל'שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'?
ראה תוספות יג עמוד ב ד"ה 'שואל מפני היראה'.
1. לפי תוספות מותר / אסור לענות דבר שבקדושה באמצע קריאת שמע, משום שזה דומה ל שואל מפני היראה / משיב מפני הכבוד.
2. האחרונים הסבירו שהנימוק של התוספות 'דאין לך מפני הכבוד גדול מזה' מבוסס על קל וחומר, מהו הקל וחומר?
__________________________________________________________________________________________________________
3. האם מותר לענות קדיש וקדושה באמצע תפילת שמונה עשרה לפי תוספות? __________. ומה הדין לכרוע במודים? ___________
4. האם רבינו תם בסוף התוספות חולק על הדברים שנאמרו לפניו? הסבר
_______________________________________________
י. עיין ברא"ש על אתר (פרק ב סימן ה) שהביא את דעת התוספות הנ"ל והביא דעה חולקת:
והא דאמר באמצע שואל מפני היראה נחלקו בו רבותינו. בענין הפסקה בק"ש ובברכות לקדיש ולקדושה וברכו אם פוסק אם לאו. יש מי שאומר שאע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אפילו הכי אינו פוסק לקדיש ולקדושה. דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר. ורוב המפרשים הסכימו שפוסק אפילו באמצע הפרק דלא גרע ממה שמפסיק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד.
1. מה הנימוק של הדעה שאומרת לא להפסיק באמצע ק"ש לקדיש וקדושה?
2. ____________________________________________
3. ומה הנימוק של הדעה האומרת להפסיק?
4. ______________________________________________________________________
[למעיינים: שימו לב להבדל הדק שיש בין הנימוק בתוספות לנימוק ברא"ש]
יא. כיצד פסק השולחן ערוך במחלוקת זו? כמו התוספות או כמו הדעה הראשונה ברא"ש?
_________________________________
שולחן ערוך הלכות קריאת שמע סימן סו סעיף ג
לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפסוק, וכן למודים, אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד. הגה: וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח כו'. וי"א דאמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בק"ש, וכן עיקר.
יב. הראשונים, תוספות ורא"ש, עסקו באדם הקורא ק"ש, ושומע מהצד קדיש, קדושה, ברכו ומודים. אך מה הדין בציבור הקורא ק"ש ופתאום נשמע רעם. האם גם כאן יש להפסיק ולברך 'שכוחו וגבורתו מלא עולם'?
בשאלה זו נחלקו האחרונים. רבי עקיבא איגר והמגן אברהם . ומה שמדהים הוא, ששניהם הוכיחו את טענותיהם המנוגדות זו לזו מאותו תוספות אצלנו! רעק"א דייק ממנו שלא מפסיקים לברכת הרעם, והמגן אברהם דייק ממנו שכן מפסיקים.
עיין בדבריהם הבאים וכתוב את נימוקו של כל אחד [למעיינים: נסו למצוא את שורש מחלוקתם]
מגן אברהם: דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם ק"ו מפני כבוד הקדוש ברוך הוא ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך:
רבי עקיבא אייגר: 'דאין לך מפני הכבוד גדול מזה'. רצונם כיון דכל הציבור עוסקים באמירת קדושה הוי כמו משיב מפני הכבוד. ועל כן דקדקו בלשונם 'דאין לך מפני הכבוד', משמע דמדמו זה למשיב מפני הכבוד. ולפי זה בשמע קול רעמים דכל הצבור עוסקים בק"ש אפשר לא הוי כמשיב מפני הכבוד, ואין לו להפסיק כי אם בין הפרקים דגם שואל מפני הכבוד.
__________________________________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________________________________
יג. מעשה היה בפראג בירת צ'כיה, עירו של הנודע ביהודה , שבשנה חורפית במיוחד לא ראו את הלבנה מתחילת חודש אדר עד פורים. ופתאום באמצע קריאת המגילה, התפזרו העננים ונראתה הלבנה. באו לפני הנודע ביהודה ושאלו האם יש להפסיק באמצע המגילה כדי לקדש את הלבנה, והנו"ב (אורח חיים מהדורא קמא תשובה מא) טען שגם המגן אברהם שהחמיר לא להפסיק באמצע ק"ש לברכת הרעם, יודה שצריך להפסיק לברכת הלבנה! הסבר את נימוקו.
אומר אני דגם המג"א מודה בברכת לבנה שאין להפסיק דבשלמא ברכת רעמים השעה עוברת בודאי שכבר נתחייב לברך על רעם הזה ואף אם יהיה רעם פעם אחרת ויברך אז מ"מ אין זאת הברכה חלה למפרע על הרעם שעבר ואף אם יברך על רעם זה שוב לא יברך על השני כל זמן שלא נתפזרו העבים משום דברכה זו פוטרת להשניה אבל אין הברכה שלאחר זמן פוטרת הרעם שכבר עבר. נמצא שברכת הרעם הוא דבר שזמנו בהול ברגע הרעם ואם לא יברך יפסיד ברכה זו ולכן דעת המג"א שיפסיק אבל ברכת הלבנה אין הדבר ודאי שאחר קריאת המגילה תתכסה בעבים והרי עוד הלילה גדול גם לאחר קריאת המגילה ויוכל לקיים אז קידוש הלבנה ולא יפסיק באמצע הקריאה ומשום ספק שמא יתקשרו שמים בעבים אין להפסיק בקריאת המגילה.
__________________________________________________________________________________________________________
יד. נסיים בדובדבן שבקצפת. הרב עובדיה זצ"ל דן באדם המהרהר באמצע קריאת שמע בדברי תורה האם חשיב הפסק, והוא מביא ראיה מסיפור על הגר"א שהרהר בדברי תורה באמצע תפילת שמונה עשרה. עיין בדברים הנפלאים.
שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן ח ד"ה ודע כי
כמ"ש הגר"ח מוולוזין בהקדמת ספרא דצניעותא, שסיפר לו רבו הגר"א, פעם אחת נתקשתי בהבנת דברי הזוה"ק, ובעמדי באמצע תפלת שחרית של ר"ח, נפל במחשבתי לפרש המאמר בשבעה אופנים, (ופנה להגר"ח מוולוז'ין:) מה היה לי לעשות אז? (וענהו הגר"ח:) - אפשר לשהות מעט לסדרם במחשבה, וכי גם זה חשיב הפסק? א"ל הגר"א, באמת כן עשיתי, שהיתי כרבע דקה וסדרתים במחשבתי, ושוב חזרתי לסיים תפלתי. אך כשסיימתי נשכחו לגמרי ממני, ונצטערתי מאד ע"ז, וכשעמדתי להתפלל מוסף נפלו כל ז' האופנים במחשבתי, ושוב לא פניתי מתפלתי כלל ולא הרהרתי בהם, וכשסיימתי תפלתי נמצאו ערוכים לפני כל ז' הפירושים לאמתתם. עכת"ד. (ויש להשוות לזה ד' הספר חסידים (סי' תקמו) וז"ל, וכן בתוך תפלתך אם תסיר ד"ת מלבך בעוד שאתה מתפלל, או כשאתה במקום שאסור להרהר בד"ת, הקדוש ברוך הוא ישלם לך תחת אחד ששכחת תזכור כמה וכמה. דכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך עת תפלה ועת מצוה וכו'. ע"ש) הא קמן דהגר"ח מוולוזין פשיטא ליה שע"פ הדין אין בזה איסור הפסק, והסכים לו הגר"א עצמו. ודלא כהבנין עולם. וה"ז דומה למאי דקי"ל (בס"ס קד) שאם שומע קדיש וקדושה באמצע תפלה ישתוק ויכוין והוי כעונה. ולא חיישינן להפוסקים דס"ל דהוי הפסק. וכ"כ בב"י (סי' כה). ע"ש. ומה שלא רצה הגר"א להרהר בהם במוסף, הוא לפי גודל קדושתו וטהרת מחשבתו בתפלה, ולכן כבר נתנסה בשכחת פירושיו לרגע קט, וכשעמד בנסיון בתפלת מוסף החזירו אבדה לבעליה. אבל פשוט שאין בזה שום איסור. ומכ"ש באמצע ברכות ק"ש דקילי טפי בכמה ענינים.
לסיכום, לאור מה שלמדנו, כתוב את הדין האם מותר להפסיק בק"ש וברכותיה לדברים הבאים:
1. לשאול בשלום אביו או רבו–
2. לקום מפני תלמיד חכם –
3. לענות לקדיש קדושה וברכו –
4. לברך ברכת הרעם –
5. לקדש את הלבנה –
6. להרהר בדברי תורה -
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
