קדושת המקדש | הרב בניהו ברונר | בית המדרש

מדורים
מגד ירחים

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
מעלת המקדש

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

3 דק' קריאה

מציאות קדושת המקום, שבתכלית המעלה הוא נמצא במקום המקדש, שמשם יצאה האורה לעולם, נשגבה היא מהשקפת בינת אדם. (עולת ראיה א רלו)

מקומו של בית המקדש הוא המקום הקדוש ביותר בירושלים ובארץ ישראל, ולכן הוא מבטא את ערך קדושת המקום. קדושת מקום הוא מושג קשה להבנה, שהרי "מלוא כל הארץ כבודו", ה' נמצא בכל מקום, ולכן "השקפת בינת האדם" מתקשה להבין כיצד קיים מושג של קדושת המקום, אם קיימת קדושה בכל דבר נברא, הקדושה צריכה להיות בכל מקום בעולם ולא להתמקד במקום אחד. הרב מסביר שקדושת המקום המוגבלת מיועדת לבני אדם, ההתרכזות של בני אדם סביב מקום המקדש משפיעה עליהם קדושה, וה' שברא את האדם ויודע את טבעו ייעד למין האנושי מרכז זה: "אמנם כאשר התייחדות קדושת המקום פועלת, להיות בני-אדם מתרכזים לתכלית המעלה והקדושה וכבוד שמים, שמזה בא יסוד ההדרכה השלמה האנושית בכללה, הרי אנו רואים את גודל הטובה הנמשכת ממנה, שהיא נקבעה לכך מהשי"ת היודע מראשית אחרית ותוכן רוח האדם".
קדושת המקום הגשמי קשורה לכוח הדמיון של האדם, הפועל דרך עצמים פיזיים. הרב מסביר שיופיו של המקדש וכליו, בגדי כהונה, טהרת הגוף שהיא תנאי בסיסי לעבודה במקדש כל אלו מגלים את ערכו הנעלה של כוח הדמיון שבתוכו טמונה קדושה אלוקית, ההופעה החיצונית היא כלי או לבוש של אורה אלוקית החבויה בתוכה: "ההוד והתפארת של נויו של עולם שבבית המקדש, הדר בגדי כהונה, קדושת הגוף וטהרתו לכל אחד ואחד לפי ערכו, כל אלה הסתעפות מצד הערך הגדול שיש לכוח הדמיון הבריא והחזק, העומד בגדרו, ועושה את תפקידו בעולם, בתור לבוש מתוקן להאורה האלהית העליונה, המופיעה על האורה הנשמתית והשכלית שבאדם ובעולם בהדר גאון עוזה" (אורות הקודש ג' עמ' ר'). החיים בעולם גשמי עלולים להסתיר מעינינו את האורה האלוקית הנמצאת בצדדים הפנימיים של המציאות, ובית המקדש מלמד אותנו שבפנימיות של המציאות הגלויה חבויה אורה אלוקית נשגבה.
פיתוח כח הדמיון אפשרי רק אחרי טיפול בכוח המחשבתי והמעשי של בני האדם: "העליוניות הזאת של שכלול כח הדמיון, בכלל ובפרט, היא עטרת תפארת, שאינה הולמת כי אם לפי אותו הערך שהשכלולים המעשיים והשכליים כבר מיוסדים. אי אפשר לצייר תכונה שלמה של עושר הדמיון, כשהבערות שולטת והרשעה המעשית מתגברת, רק בהתרוממות רוחנית ומעשית חשובה וקבועה אפשר להשיב את בנין בית המקדש למקומו, והשכלולים המוקדמים הולכים הם ליסד את בית הזבול, את נוה אפריון, שהדר אל שם שורה" (אורות הקדש שם).
מאז שחרב בית מקדשנו כוח הדמיון שלנו נחלש, הוא עכור ואינו מזוקק, ולכן הוא לרוב מטעה אותנו, אנו מתמודדים עם צווי התורה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", והצלחותינו מועטות. מציאות זו גורמת לנו צער גדול וגם הקב"ה מצטער עמנו: "התביעה לשלמות היופי המפואר, ושכלול הדמיון בכל איתניותו, עם כל מה שלפניו וכל מה שלאחריו, עם כל מה שלמעלה וכל מה שלמטה ממנו, זהו היסוד האיתן של תביעת החיים, התוכן המחולל בחסרונו את הצעקה הנוראה, שיושב הקב"ה ושואג כארי, אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין האומות, שנאמר ד' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאג ישאג על נוהו" (שם).
בנין המקדש וחידוש עבודת הקרבנות אמורים לחבר את כל חלקי העולם הזה לשרשם הרוחני, אדם ובהמה, צומח ודומם, מחשבותיו הגבוהות של האדם וחומריותה של הבהמה מתאחדים במקום המקדש. המחשבה היא חלק מרכזי בהקרבת קרבנות, מחשבת פיגול פוסלת את הקרבן, ובמקומם יש לחשוב מחשבות חיוביות בעת הקרבת הקרבן: "לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אשים, לשם ריח, לשם ניחוח, והחטאת והאשם - לשם חטא".(זבחים פרק ד'). ולעומת המחשבה הרוחנית עיקרו של הקרבן הוא זריקת דם הבהמה על גבי המזבח ואכילת בשר באותם קדשים הנאכלים, החיבור בין שתי הקצוות מאחד את רבדיו של העולם הזה. וכך מלמד אותנו הרב: "הצפייה לבנין המקדש ולעבודת הקרבנות היא השאיפה היותר אצילית ויותר עליונה מכל מה שכל רוח עדין וכל נשמה שירית עליונה יכולה לצייר. עילוי החיים בפועל, עילוי העולמים, התקשרות כל החיים באור חי העולמים, בחיים האלהיים ההולכים ושופעים, המחיים כל חי, השולחים אורם מרום גובהם עד שפל תחתיות ארץ, המתפשטים על אדם ועל בהמה יחד. וכל האדם וכל החי אחוז הוא בחוברת. נפש הבהמה בנפש האדם היא קשורה. כשמשתחררת נפש הבהמה מאסור גוייתה על ידי המחשבה האנושית, בקרבן לד', מתאחדת היא עם רוחניות מחשבה אצילית, מרוממת עימה סכום עליון ועשיר מאד מכחות החיים, והעולם מתנועע למעלה למעלה" (ערפילי טוהר עמ' י).
על חסרון הופעה אחדותית זו אנו מתאבלים בימי בין המיצרים, ובשיאם בצום תשעה באב. יהי רצון שנזכה לבניינו של המקדש השלישי במהרה, וכל העולם יתאחד סביבו ויתחבר לשרשו האלוקי.

מעלת המקדש

מגד ירחים