להיזהר מאכילה יתרה

השנה אנו זוכים לשלושה ימים קדושים רצופים, וזוהזדמנות נפלאה להעמקה והתעלות. אמנם לשם כך צריך להיזהר מאכילה יתרה, כדי שאפשריהיה להתרכז בתפילה ולהרבות בלימוד תורה.

היתר רחצה ביום טוב ושבת

מותר להתרחץ במים חמים שהתחממו בערב יום טוב, או במיםחמים שהתחממו ביום טוב על ידי דוד שמש או שעון שבת. וזה ההבדל שבין שבת ליום טוב,שבשבת מותר לרחוץ במים פושרים אבל לא בחמים, ואילו ביום טוב מותר לרחוץ גם במיםחמים (עיין פניני הלכה שבת יד, ח).

ואמנם יש מחמירים וסוברים שדין יום טוב כדין שבת, וגםביום טוב מותר להתרחץ בפושרים בלבד. ויש מחמירים וסוברים שאף בפושרים אסור להתרחץבשבת ויום טוב, וכך נוהגים חלק מיוצאי אשכנז. אולם למעשה, העיקר כדעת רוב הפוסקים,שמקילים לרחוץ ביום טוב במים חמים. וכאשר הדבר גורם צער, כגון בראש השנה שנמשךיומיים, או ביום טוב שסמוך לשבת, ראוי לנהוג כדעת המקילים, כדי לכבד את החגולהתענג בו.

וכן בשבת, כאשר אדם סובל מכך שלא התרחץ, רשאי להתרחץבמים פושרים, היינו מים שאין נהנים מחמימותם אבל מנגד אין סובלים מהיותם קרים.

המים החמים

מי שיש לו דוד שמש, יכול להתרחץ במים שהתחממו בו במשךהחג. ומי שאין לו דוד שמש, יכול להפעיל את דוד המים החשמלי לפני החג. וכדי שלאיבזבז חשמל לריק, יחבר את הדוד לשעון שבת ויפעיל אותו למשך הזמן הנדרש בלבד.

שלא כמו בשבת, ביום טוב מותר לפתוח את ברז המים החמיםגם כאשר המים שבדוד רותחים, וגם בשעה שגוף החימום החשמלי דולק, מפני שאין איסורבישול ביום טוב. אבל אסור להדליק ביום טוב את דוד המים החשמלי, מפני שהדלקתו נחשבתכהבערת אש מחודשת שאסורה ביום טוב (פניני הלכה מועדים ה, י).

הרחצה הסבון והמרכך

מותר להשתמש בשבת וביום טוב בסבון נוזלי. אבל בסבוןקשה או סמיך, רבים נהגו להחמיר (פנה"ל שבת יד, ו).

מותר לחפוף ברכות את שיער הראש, וכן מותר להשתמש בשמפוומרכך (נוזלי). וצריך להיזהר לחפוף ברכות, כדי שלא לתלוש שערות. וכאשר ברורשהחפיפה תתלוש אפילו שערה אחת - הרי היא אסורה. אבל אם אין ודאות שהחפיפה תתלוששערות, אין בה איסור. וגם כאשר מוצאים שערות תלושות במקלחת, כל זמן שחופפים ברכותרבה, עדיין אין ודאות שתלשו שערות, מפני שייתכן שהשערות הללו ניתקו ממקורן לפניכן, ועתה הן נשטפו במים.

אישה שיש לה שיער ארוך והיא רגילה לסרקו תמיד לאחרהרחצה, נכון שלא תשטוף את שערה בשבת או ביום טוב, כדי שלא תיכשל אחר כך באיסורתורה של סירוק (פנה"ל שבת יד, ג). ומי שנצרכת מאוד לחפוף את ראשה, ויודעתבוודאות שלא תיכשל אחר החפיפה בסירוק, תוכל גם ביום טוב לחפוף את שערותיה. והעצהלכך להשתמש בעדינות במרכך.

עוד צריך להיזהר במשך חפיפת הראש והזקן שלא לסחוט אתהשיער, שסחיטה זו אסורה משום דש, משום שהיא מוציאה מהשיער מים וסבון שניתן להשתמשבהם להמשך הרחצה. אבל מותר לנגב את השיער במגבת, שהואיל ואין מעוניינים להשתמש במיםשיוצאים מהשיער ונבלעים במגבת, אין בזה איסור סחיטה (פנה"ל שבת יד, ח).

מי שהצום מסכן את חייו אסור לו לצום

חולה שהצום ביום הכיפורים עלול לגרום למותו, מצווהשישתה ויאכל כפי צורכו, מפני שפיקוח נפש דוחה את מצוות התענית (יומא פה, ב).והנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לשתות ולאכול - חוטא, מפני שעבר על מצוותהתורה לשמור את נפשו.

ואין הכוונה רק לסכנה כזו שבעטיה אחוז ניכר מהחוליםמתים, אלא כל שישנו סיכוי שהצום יגרום למותו של החולה, או יחליש את יכולתו להתמודדעם מחלתו המסוכנת - מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו. גם חולה הנוטה למות, כל זמןשהצום עלול לקרב את מותו, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו, מפני שגם בעבור הצלת חיישעה מותר לשתות ולאכול ביום הכיפורים.

אין להפריז בחששנות

מאידך אין להפריז בחששות רחוקים, שכן אם נחשוש בכלמחלה רגילה לסכנת נפשות, הרי שביטלנו את ההלכה שקבעה שחולה חייב לצום ביוםהכיפורים.

ולא זו בלבד, אלא שאם נפריז ונחשוש לסכנות רחוקותמאוד, נצטרך לאשפז בבית חולים את כל החולים, ונצטרך גם לאסור נסיעות מיותרותבמכונית, מחשש לתאונות דרכים. וכמובן שנצטרך לאסור יציאה לטיולים וכל כיוצא בזה.

אלא כך הוא הכלל: כל סכנה שאנשים רגילים לטפל בהבדחיפות תוך השקעת זמן ומשאבים, כמו החשת החולה לבית חולים, נחשבת כסכנת נפשות,וכדי למונעה מצווה לחלל שבת ולשתות ולאכול ביום הכיפורים. אבל סכנה שאין מזדרזיםלטפל בה תוך השקעת זמן ומשאבים, אינה נחשבת כסכנת נפשות.

הטעות הגדולה בדין אכילה ושתייה לשיעורים

רופאים וחולים רבים סבורים בטעות שההצעה לשתותלשיעורים היא מעין דרך ביניים, שמתאימה לחולים שהצום אינו מסכן את חייהם. אולםהאמת, שהואיל ואין נשקפת סכנה לחייהם, גם שתייה לשיעורים ואפילו שתייה כלשהי אסורהעליהם מהתורה.

אלא העניין הוא שכאשר חולה מסוכן חייב לאכול ולשתותביום הכיפורים, לדעת הרמב"ן עדיף שיאכל וישתה לשיעורים. שכן למדנו לענייןהעונש, שהאוכל ביום הכיפורים באיסור, אם אכל כשיעור במזיד חייב כרת, ובשוגג חייבחטאת, ואם אכל פחות מכשיעור, למרות שעבר באיסור תורה, אינו נענש בכרת או בחטאת.ועל כן לדעת הרמב"ן, למרות שמותר לחולה מסוכן לאכול ולשתות, עדיף שיאכל וישתהפחות מכשיעור.

ואמנם רוב הראשונים ובכללם הרי"ף והרמב"ם לאהזכירו הדרכה זו, מפני שלדעתם חולה מסוכן רשאי לשתות ולאכול לכתחילה בלי שום הגבלה,וכן כתבו כמה אחרונים (נצי"ב, אור שמח ועוד). מכל מקום השולחן ערוך כתב שאםאפשר, עדיף שישתה ויאכל פחות מכשיעור (תריח, ז-ח).

אולם בדור האחרון מתברר שהחומרה של הרמב"ןוהשו"ע גרמה לפרצה חמורה, שרבים טועים לחשוב שגם לחולה שהצום אינו מסכן אתחייו מותר לאכול ולשתות פחות מכשיעור.

מעוברות ומיניקות

ויש שבאים מתוך כך להקל שלא כדין אפילו במעוברותומיניקות. אולם הלכה ברורה היא שמעוברות ומיניקות חייבות לצום ביום הכיפורים(פסחים נד, ב; שו"ע תריז, א). ואפילו בתשעה באב מעוברות ומיניקות חייבותלצום, קל וחומר ביום הכיפורים שחיובו מהתורה.

ויש שרצו להתיר למעוברות לשתות לשיעורים בטענה שהנשיםנעשו כיום חלושות, והצום עלול לגרום להן שיפילו את עוברן. אולם ממחקרים שנעשו בארץובחוץ לארץ, התברר שהצום אינו מעלה את הסיכון להפלה. ורק לעתים נדירות הצום עלוללזרז לידה בחודש התשיעי, ומכל מקום אין בכך סכנת נפשות. גם אין שום סימוכין לטענהשכיום נעשינו חלושים יותר. להפך, אנשים כיום חיים בבריאות טובה מבעבר, הן בזכותשפע המזון המגוון והן בזכות ההתקדמות הרפואית, והדבר בא לידי ביטוי גם בכך שתוחלתהחיים עלתה בעשרות שנים. לפיכך אין מקום לשנות את ההלכה שמעוברות ומיניקות חייבותלצום, וכך נהגו בישראל מדורי דורות. ואילו היה בדבר סכנה, היו יודעים על כך ולאהיו קובעים שמעוברות ומיניקות חייבות בצום (ציץ אליעזר יז, כ, ד; נשמת אברהם תריז,א).

הלכה זו מסורה לרופאים יראי שמיים

ורק במקרים מיוחדים של סכנת נפשות אסור לצום, והרופאהוא שצריך לקבוע על פי המידע הרפואי שברשותו אם יש בצום סכנת נפשות. אולם הבעיה,שישנם רופאים רבים שמתוך חששנות יתר או מתוך זלזול במצווה - מורים תמיד לכל חולהלשתות ולאכול ביום הכיפורים. וכפי שלמדנו, יש מהם שסבורים בטעות שאם יגידו לחולהלשתות ולאכול לשיעורים, כבר אין בכך איסור. אבל באמת כל זמן שאין סכנת נפשות בצום,אסור מהתורה לשתות אפילו לשיעורים.

לפיכך על החולים לשאול בעניין זה רופא ירא שמיים. ואיןיראת השמיים תלויה בהכרח בכיפה, אלא העיקר הוא שהרופא יהיה ישר ומוסרי, ויכריעבאחריות מרבית הן כלפי קדושת הצום והן כלפי חיי אדם.

עצה לרופא ירא שמיים

מה יעשה רופא ירא שמיים שנשאל על ידי חולה או מעוברתאו מניקה, האם עליהם לצום ביום הכיפורים, והוא מתלבט בשאלה עד כמה עליו לחשושלסכנות רחוקות מאוד? ישקול בעצמו מה היה עושה אילו ביום הכיפורים היה נודע לועליהם שהם צמים: אם היה מוכן לנסוע עשר דקות כדי להורות להם לשתות ולאכול כדילהציל את חיי החולה או העובר או היונק, סימן שאכן יש כאן ספק סכנת נפשות, ועליולהורות להם לשתות ולאכול ביום הכיפורים. ואם למרות אחריותו כלפי חיי אדם לא היהמוכן לנסוע לשם כך ביום הכיפורים עשר דקות, סימן שאין כאן ספק סכנה, ועליו להורותשחובה לצום.

עצה זו מועילה לרוב רובם של הרופאים, שמצד אחד אינםעצלנים, ומאידך אינם אוהבים להתרוצץ בין חוליהם.

חולה שטעה ושאל רופא שאינו ירא שמיים

חולה שטעה ושאל רופא שאינו ירא שמיים והורה לו לשתותולאכול, כפי שבדרך כלל רופאים כאלה מורים, צריך להזדרז לשאול לפני יום הכיפוריםרופא ירא שמיים. ואם חטא ולא שאל ואין עוד ביכולתו לשאול רופא ירא שמיים, ישתהויאכל ביום הכיפורים, מפני שאף שיש לנו ספק אם הרופא השיב לו כהלכה, מכלל ספק לאיצאנו, ובכל מצב של ספק נפשות יש להחמיר לשתות ולאכול.

וכדי למנוע טעות זו הקדמתי לכתוב הלכות אלו עתה, כדישעוד יהיה זמן בידי החולים לשאול רופאים יראי שמיים.