ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- ארבעת המינים והלכותיהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
דבר אחר, פְּרִי עֵץ הָדָר, אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו ריח ויש בו טעם, כך ישראל יש בהם בני אדם שהם בעלי תורה ובעלי מעשים טובים. כַּפֹּת תְּמָרִים, אלו ישראל, מה תמרה יש בה טעם ואין בה ריח, כך, ישראל יש בהן בעלי תורה ואין בהם מעשים טובים. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אלו ישראל, מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בידיהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וְעַרְבֵי נָחַל, אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח, כך ישראל יש בהן בני אדם שאינן בעלי תורה ולא מעשים טובים. אמר הקדוש ברוך הוא לאבדן אי אפשר אלא יעשו אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
ומדוע דווקא בחג הסוכות יש צורך לאגוד את כל הסוגים השונים הקיימים בעם ישראל ולא עושים זאת בשאר הרגלים או החגים. אלא חג הסוכות שבו נוטלים את ארבעת המינים שהינם בקשה ותפילה על המים, דבר שכלל האנושות זקוק לו, וכדי שאומות העולם יזכו בגשמים עליהם למלא את יעודם שהוא לעזור לישראל במילוי תפקידם. וככל שישראל שלמים יותר אומות העולם עוזרים להם יותר ובכך זכותם של האומות מתגברת. אגידת ארבעת המינים שהם כנגד ארבעת המינים שנחלקו בהם בני ישראל, רמז יש בה שאף הסוגים השונים שבישראל מתאגדים ובכך הם ממלאים את תפקידם ויעודם בעולם באופן שלם יותר, נמצאו אומות העולם מסייעים לישראל טובים יותר וממילא מתמלא יעודם יותר. אגידת ארבעת המינים אינה משפרת רק את הערבה שקולטת את ריחו הטוב של האתרוג, אלא גם האתרוג והתמר זקוקים לערבה כדי להשלימם. כך הוא הדבר בישראל, הערבה, שהם הפשוטים שבעם, נצרכים לחכמים ולעושי המצות לדבק בהם. וגם המעולים שבעם צריכים לשלמותם את הפשוטים שבהם כי כל המרכיבים יחד מהווים חטיבה אחת שהוא עם ישראל. כעין החלבונה שריחה רע וכשהיא מצטרפת לסממני הקטורת היא ממריצה ומחזקת את ריחם הטוב, כידוע.
והנה זקיפת הערבה מסביב למזבח או הקפה ברגל עם הערבה מסביב למזבח, פעם אחת ביום, בששת הימים הראשונים של החג, וביום השביעי שבע פעמים, באה לעורר את הצד של הערבה, שאין בו טעם ואין בו ריח, הקיים בכל אחד מישראל, להתעלות ולהסמיכו למזבח, מרכז עבודת ה' ופסגתה. אך מצווה זו שהיא הלכה למשה מסיני, קיימת במקדש, שם המקום, בו, גם פשוטי העם יכולים לשאוב רוח של קדושה וגדולה ואף לזכות לרוח הקודש. ובעיקר בחג הסוכות זמן שמחתנו שבו התקיימה שמחה מיוחדת במקדש (בעיקר מסביב לשאיבת המים, כמבואר במסכת סוכה). ולפיכך מועד זה הינו הזדמנות המאפשרת לערבה שבישראל להתעלות ולהתקרב למינים האחרים שהם מעולים יותר. לאחר החורבן כאשר המקדש שמם והיכולת לעבוד את ה' בצורה עילאית אינה ניתנת. תיקנו נביאים אחרונים של עם ישראל, לחבוט הערבה ביום שביעי של סוכות. מפני שבעוד שבמקדש אין צורך לחבוט ערבה, אלא בזקיפתה על גבי המזבח, או שמקיפים בה את המזבח, כי ההמצאות במקום עבודת ה' - בית הבחירה - היא עצמה עוזרת להתעלות. אך בריחוק מקום מהשארת השכינה יש צורך בטלטול חזק יותר כדי לרומם את הערבה. על כן הנהיגו בשלהי פסיקת הנבואה מישראל את חביטת הערבה. הבאה לעורר את הערבה מתרדמתה להתעלות.
כאשר ישראל חוגגים את שבעת הימים הראשונים עם ארבעת המינים המחוברים והמשפיעים אחד על השני, ולאחר שהערבה זקפה את קומתה מעל גבי המזבח, או השירה את עליה בחבטה, ראויים ומוכשרים הם בני יעקב, להיכנס לשמחת עצרת, היום השמיני. וכך אמרו בפסיקתא (פסקא ל):
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, יודע אני בניי שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקים בקרבנות של אומות העולם, ועכשיו אני ואתם נשמח יחד. ואיני מטריח עליכם הרבה, אלא פר אחד ואיל אחד. וכיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקדוש ברוך הוא ואומרים (תהלים קיח, כד) זֶה הַיּוֹם עֶשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. אמר ר' אבין, אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקדוש ברוך הוא. בא שלמה ופירש, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ (שיר השירים א, ד) בך בתורתך, בך בישועתך. אמר ר' יצחק, בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך.
כלומר, השמחה של שבעת ימי החג היא במצות פרטיות, והיא המחלקת את עם ישראל למעמדות. כי מבחינה מעשית ישנן דרגות שונות בקיום התורה בפועל. דבר זה עצמו הינו כנגד אומות העולם כי בזה גם עם ישראל הוא חלק מאומות העולם שיש ביניהם דרגות שונות, כמו שאמרו במסכת אבות (ג), חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעה להם לישראל שניתן להם כלי חמדה. ישנה דרגה של אדם, וישנה דרגה גבוהה יותר, שניתן להם כלי חמדה, שהיא התורה. וכאשר משווים בין ישראל והאומות יש גם השוואה בין ישראל בינם לבין עצמם. לא כן כאשר הקדוש ברוך הוא אומר נשמח אני ואתה שאז השמחה היא בכ"ב אותיות שבתורה. לא במצות הפרטיות שבתורה אלא בתורה בכללותה מצד היותה תורת ה' שניתנה לעם ה'. ולפיכך באותו יום אומר הקדוש ברוך הוא איני מטריח עליכם הרבה כי לא המצות המעשיות הן הגורמות לשמחה. ולפיכך אין זו שמחת היום שמשמעה מצות היום השמיני. אלא שמחת הקדוש ברוך הוא ישראל ואורייתא חד.
התעלות עליונה זו באה לאחר חביטת הערבה ואגידתה עם שאר המינים המעלים את היחידים שבישראל להיות חטיבה אחת. ומכאן נובע המנהג שמסיימים התורה בשמיני עצרת ומצרפים את שמחת החג עם שמחת התורה.
יש עוד להוסיף, אמרו במסכת סוכה (לד, א):
"תנו רבנן, עַרְבֵי נָחַל, הגדלות על הנחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים. אמר ר' זירא, מאי קראה, )יחזקאל, יז, ה( קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שְׁמוֹ, וגו'. אמר ר' אבהו, אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי שיהיו ישראל לפני כקח על מים רבים, ומאי ניהו ערבה. והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים. פרש"י, קח על מים רבים צפצפה שמו, כדמפרש ליה ר' אבהו אותו שנשרש ואחוז על מים רבים, נעשה צפצפה, אלמא גריעותא היא דבתוכחה נאמר ביחזקאל.
תנו רבנן, איזהו ערבה ואיזהו צפצפה, ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. פרש"י, קנה שלה, עץ שלה. ופיה חלק, חודן של עלין חלק ואינו עשוי פגימות פגימות".
תנו רבנן, איזהו ערבה ואיזהו צפצפה, ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. פרש"י, קנה שלה, עץ שלה. ופיה חלק, חודן של עלין חלק ואינו עשוי פגימות פגימות".
שהנה הנביא מדמה את ישראל במצבם הרצוי כערבה הנשרשת במים רבים ולמעשה הם נעשו כצפצפה בין ההרים שאינה גדילה על מים. ויש להבין מה נפקא מינה אם גדילה על מים או בין ההרים הואיל וסוף סוף היא גדילה. ולנו נדמה שגדלה בין ההרים ומסתפקת במעט מים עדיפה על הגדלה דווקא על המים. ומדוע, לערבה יש סימנים, שעצה אדום, העלים חלקים ומשוכים בעוד הצפצפה עצה לבן והעלה עגול ומלא פגימות כמגל. וכי מקרה הוא. אלא, ערבה, כפי שאמרנו, מורה על הפשטות של ישראל, ולפיכך היא גדילה על מים רבים שהם משל לתורה. לפי שכל זמן שאדם יודע שהוא חסר, הוא שואף להשלים עצמו. שכך היא ערבה, גדלה ויונקת מהמים ולפיכך עלה שלה אדום המורה על חיות, כאדם שפניו אדומות המשקפות חיות בריאה.
לעומת הצפצפה שגדילה בהרים שאינה שואפת לשאוב מים ומסתפקת במעט מים השקועים בקרקע ההר. כך החושב את עצמו למושלם שוב אין לו מה להוסיף חכמה ודעת, ולפיכך עצה לבן המורה חוסר חיות כמת. עלה הערבה משוך וחלק כי יש לו ראש ויש לו סוף, לעומת העלה העגול של הצפצפה ומלא פגימות, עגול אין לו ראש ואין לו סוף בכל מקום הוא שווה, לכך הוא פגום. כי תמיד צריך לדעת שיש יותר מושלם ויש פחות, ועבודתו של האדם להתקדם עוד. כאשר ישראל נוקטים בגישה זו הם באמת שלמים כעלה הערבה שהוא חלק. אך כאשר נדמה להם שהם מושלמים ואין להם לשאוף הלאה, כעין העיגול שאין בו חשוב יותר וחשוב פחות, הם נסוגים. זוהי תוכחתו של הנביא. נמצא שיש פן נוסף לערבה בחג הסוכות המורה על הצורך לינוק עוד תורה ועל ידי כך להגדיל את חיותנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
