ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- תפקידנו במהלך הגאולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
"נתת ליראך נס להתנוסס מפני קשט סלה".
פירש ה"שפת אמת":
הקב"ה נתן לנו נסים כדי לרומם אותנו, בחינת נס הרים. ואם נזכה להתרומם ולהכיר בניסים ולהודות לו עליהם, בחינת "קושט" - "דבר אמת" אזי התקיימו בידינו, כדבר אמת שקיים לעד, וזהו " מפני קושט סלה".
אנו מוצאים שהגלות באה על אי הכרה בניסים. כך בתוכחה של בחוקותיי נאמר:
"אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ... אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה. כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה",
היינו שבעוון בטול השמיטה גלו מארצם. מדוע מצות השמיטה חמורה כל כך, שבעוון בטולה נענשים בגלות? מפני שבארץ ישראל היינו צריכים להרגיש את השגחתו יתברך, ואין לך מצווה כמצות השמיטה להוכיח את אמונתנו בהשגחת ה', במצווה זו אנו מעידים שהארץ היא לה' וברצונו "שבתה הארץ שבת לה'", וכאשר מבטלים מצווה זו, שוכחים כי ה' משגיח עלינו, מידה כנגד מידה בא עונש של גלות, שהוא הסתר השגחתו יתברך. וכן אריכות הגלות באה כאשר אין מאמינים בהשגחתו יתברך עלינו " במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי", מעילה היא הוצאה מהקודש לחול, וההולך בקרי וחושב שהכל מקרה, מוציא את מעשה ה' לחולין.
וכך אנו מוצאים גם בפרשת ב"כי תבוא" לפני התוכחה מדברת התורה על מצוות הבכורים שהיא הכרת הטוב "על הארץ הטובה". התורה חוזרת ומדגישה את העובדה שהקב"ה נתן לנו את הארץ.
"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה ... אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נתן לך ... אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו... וייתן לנו את הארץ הזאת ... ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'... ואת האדמה אשר נתת לנו".
ואילו בתוכחה עצמה לא מוזכר שה' נתן לנו את הארץ כי שכחו שהארץ היא מתנת ה' "עד רדת חמתיך הגבוהות והבצורות אשר אתה בוטח בהן בכל ארצך".
וממילא מובן שההודאה בנסים אשר ה' עושה עמנו, והכרת הטובה שהביא עלינו היא יסוד גאולתנו, ולכן אם אנו רוצים שהישועות יתמידו עלינו להודות להקב"ה על נסיו עמנו, עלינו "להתנוסס מפני קשט סלה".
והנה במציאות של זמנינו ראינו נסים גדולים כיצד עמנו יצא מאפילה לאורה, משואה נוראה לתקומה שלא היה דומה לה מאז מלכות ישראל, "ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וכו' אין אנחנו מספיקין להודות".
מאידך גיסא, אנו עדים היום לתופעה שנראית כנסיגה לעומת מה שהיה במאבקנו על ארץ ישראל, הרבה מרגישים ששוב אנו במצב של "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים". מה עלינו לחשוב על גאולתנו עתה?
והנה הרמב"ן עומד על תופעה דומה בשתי התוכחות "בחוקתי" ו"כי תבוא" שאחרי שישראל מתוודים על עוונם וחוזרים בתשובה עדין יש מצב של הסתר פנים, שהוא אף קשה מקודמו, והדבר אומר דרשני, למה ומדוע!? ומפרש הרמב"ן: פרשת בחוקתי (כ"ו, מ"א):
"והנה אחר והתודו את עונם היה ראוי שיאמר וזכרתי את בריתי יעקב וגו'... ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויבהם... והוא רמז שיביאם אל הארץ, ולא נכבשה לפניהם וכו'",
כלומר תהיה גאולה וישובו לארץ, אלא שילך עמם קרי גם בארץ בהסתר פנים, ואז יהיה להם אתגר נוסף להכיר בגאולה שהיא בהשגחתו יתברך.
וכן כתוב בדברים (ל"א, י"ח) לאחר שיתוודו "הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" יהיה הסתר פנים "ואנכי הסתר אסתיר פני - מפרש הרמב"ן:
"כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלוקים ... היה ראוי לרוב רחמי ה' שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בע"ז ... יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתיר פנים הראשון... רק שיהיו בהסתר פני הגאולה וכו'".
אמרו חז"ל (במ"ר יא, ב):
"דומה דודי לצבי - מה צבי הזה נגלה ונכסה וחוזר ונכסה כך גואל ראשון נראה ונכסה ... וכגואל ראשון כך גואל אחרון".
אנו צריכים להיות מודעים לכך שהסתר הפנים היום הוא לא הסתר של גלות אלא הסתר בזמן של גאולה. נתרומם להכיר בחסדיו יתברך ונזכה לגאולה שלמה.
נראה שחלק ממצוות זכירת יציאת מצרים הוא להודות על הישועות המתרחשות עלינו בכל דור, וזה הפירוש "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", והוסיף רבא בגמ' שם וחייב לומר "ואותנו הוציא משם". מה הוסיף רבא על הנאמר לעיל? נראה שבא לומר שאין די בכך שיזכור את יציאת מצרים ויראה עצמו "כאילו" גם הוא היה שם, אלא לחשוב על יציאתו בעצמו בפועל ממש משם. הא כיצד? בכך שזוכר את גאולתו עתה וכוללה בגאולת יציאת מצרים.
ראיה לדבר מהברייתא במסכת ברכות י"ב: מחלוקת בן זומא וחכמים אם מזכירים יציאת מצרים לעת"ל... אמרו לו חכמים: לא שתתבטל זכירת יציאת מצרים אלא שתהיה טפילה לגאולה העתידה. ואין זה אמור רק לימות המשיח! הרי הרמב"ן למד מפסוק זה "לא יאמר עוד חי ה' וגו'" שגאולת עזרא מבבל כבר נתקיים לא יאמר עוד, שיצי"מ נעשתה טפילה לגאולה האחרונה. משמע שבכל דור ודור יש לראות את גאולתו עיקר, וכך משמע מהגמ' שם שאומרת "צרות אחרונות משכחות ראשונות" (ובלשון רבים דבר!), וגאולת מצרים היא שורש הדבר ובאור לכל הגאולות ומבארת אותה. ועל דרך זה אפשר לומר שגאולתנו עקר וגאולת מצרים טפלה לה.
ונראה להסביר יותר לעומק מדוע גאולת עזרא מבבל האפילה על גאולת מצרים, ונעשתה עיקר יותר ממנה. וע"פ זה נבין גם מה שמוטל עלינו בגאולתנו עתה. המשך חכמה בפר' בשלח עומד על כך מדוע קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, וקדושה שנייה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. (ומבאר הרמב"ם שקדושה ראשונה מפני הכבוש, וכיון שבטל הכבוש בטלה הקדושה. וקדושה שנייה מפני החזקה, ולכן לא בטלה, והדברים צריכים עיון, הלא גם החזקה בטלה לה? ועוד גם בכבוש יש חזקה ולא התבטל?)
ובאר שם מפני שכבוש ראשון היה ע"י נסים, והשראת השכינה במקדש בכך שראו י' נסים במקדש, וכיון שנתבטלו הנסים והשראת השכינה בטלה הקדושה. אבל קדושה שנייה שבאה מכוחם של ישראל לא בטלה. והוסיף להסביר שם בטוב טעם ע"פ חידושי הרמב"ן מסכת שבת שבגלות הראשונה מסרו מודעה רבה לאורייתא שח"ו אינם מחויבים במצוות בגלות ולכן בטלה הקדושה. וכשחזרו וקבלו עליהם עול מצוות בגלות "הדור קבלוה בימי אחשורוש" וחזרו לארץ נתברר שהיא ארצם גם בגלותם ממנה. ולפי זה מבאר הפסוק:
"עד יעבור עמך ה'- בביאה ראשונה שהיה בא גלוי שמו יתברך, עד יעבור עם זו קנית- בביאה שניה שלא מוזכר בה שם ה'. ובביאה שלישית יתקיים "מקדש ה' כוננו ידיך"- מקדש שלישי שירד באש מן השמים.
וראיתי לבאר את הייחוד בביאה שלישית. זכו- עם ענני שמיא- בדרך נס, מקדש באש מן השמים. אבל לא זכו- עני ורוכב על חמור. -ביהמ"ק יבנה אז הדרך הטבע, אבל איך זה נרמז בפסוק "מקדש ה' כוננו ידיך" - הנה בגמ' כתובות ה. אומר "גדולים מעשה הצדיקים יותר ממעשה שמים וארץ". מעשה שמים וארץ מבינים שזה מעשה ה', והיינו מצפים שמעשה הצדיקים הם המעשים שלהם, מצוות ומעשים טובים, ובגמ' אמרו שזה המקדש שנאמר "כוננו ידיך". ולכאורה "ידיך" בפסוק מתייחס לקב"ה. ומפרש רש"י שמעשה הצדיקים הוא מעשה ידיו של הקב"ה. הם מתפללים והקב"ה מוריד גשם - והוא- נחשב למעשה הצדיקים. לפי זה מובן מדוע המקדש נבנה בשתי ידיים, מפני שהוא מעשה ידיהם של הצדיקים שפועלים דבר זה אצל הקב"ה, וביחד יש שתי ידיים. (עיין באבות דרבי נתן בסוף פרק ראשון, שבית המקדש נבנה בשתי ידיים, אולם הרשעים גורמים שיהיה רק יד אחת, ולפי דברינו לעיל, כאשר אין שיתוף בין האדם והקב"ה נשאר רק יד אחת של הקב"ה! ועיין עוד התוס' כתובות, "ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", שארץ ביד שמאל, ושמים ביד ימין, וזה מרמז לשני הידיים שהזכרנו). וא"כ עלינו להשרות השכינה במעשה ידינו עד שיחשב כאילו נעשה ע"י הקב"ה.
חידוש גאולה האחרונה שבה אנו נתבעים לבנות ארץ, ומלכות, ומשפט הכל בדרך התורה, ובתנאי חיים חדשים שלא היו אז אלא כבית שני שאין בו מלכות, ולהעביר את כל זאת למערכת החיים שלנו בדור של קליטת עליה. ואם נזכה להשרות שכינה במעשה ידינו נזכה שיתקיים בנו "מקדש ה' כוננו ידיך", אלו מעשה הצדיקים "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ" כאשר הכול בהתערותא דלעילא כאילו יש רק יד אחת, אבל כשיש גם התערותא דלתתא מתחברים שתי הידיים ומשתלבות הן ביחד.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.









