ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תלמוד תורה
- רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שְׁלִישִׁיקניין תורה | |
גדולת הלימוד | |
א1 בִּשְׁלשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל: כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת. כֶּתֶר כְּהֻנָּה - זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" (במדבר כה,יג). כֶּתֶר מַלְכוּת - זָכָה בּוֹ דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה, וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי" (תהילים פט,לז). כֶּתֶר תּוֹרָה - הֲרֵי הוּא מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג,ד); כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה - יָבוֹא וְיִטֹּל. | |
א2 שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוֹתָן הַכְּתָרִים גְּדוֹלִים מִכֶּתֶר תּוֹרָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק, בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ" (משלי ח,טו-טז); הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה גָּדוֹל מִכֶּתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת. ב אָמְרוּ חֲכָמִים: מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (שם ג,טו) - יְקָרָה הִיא מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי לִפְנִים. | א2 בִּי - בתורה. רֹזְנִים - שופטים או מלכים. יָשֹׂרוּ - ישלטו. ב מַמְזֵר - "זה הבא [הנולד] מערווה מן העריות, חוץ מן הנידה" (איסורי ביאה טו,א). תַּלְמִיד חֲכָמִים - ראה ביאור דעות ד,כג. מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם וכו' - לפרנס אותו או לפדות אותו מן השבי וכדומה (מתנות עניים ח,יז-יח; סנהדרין כא,ד ועוד). עַם הָאָרֶץ - "מי שיש בו דרך ארץ ואין בו תורה... כלומר שהוא ראוי ליישוב הארץ וקיבוצי הערים, לפי שיש בו מידות שתיטב בהם חברותו עם זולתו" (פה"מ אבות ה,ו). לִפְנַי לִפְנִים - לקודש הקודשים. |
ג אֵין לְךָ מִצְוָה בְּכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה, אֶלָּא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, לְפִיכָךְ הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה בְּכָל מָקוֹם. ד הָיָה לְפָנָיו עֲשִׂיַּת מִצְוָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לְהֵעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים - לֹא יַפְסִיק תַּלְמוּדוֹ; וְאִם לָאו - יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה וְיַחֲזֹר לְתוֹרָתוֹ. | ג בְּכָל מָקוֹם - בכל מצב. שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה - לעולם הלימוד צריך להביא לידי מעשה, בין שהוא מכוון להלכות מעשיות בין שהוא בענייני הכרת ה' ודרכי הנהגתו את העולם, כפי שהרמב"ם אומר בסוף ספר "מורה הנבוכים": "שלמות האדם אשר בה יתפאר באמת היא מי שהגיע להשגתו יתעלה כפי יכולתו, וידע השגחתו על ברואיו בהמצאתם והנהגתם היאך היא, והיו הליכות אותו האדם אחר אותה ההשגה, מתכוון בהן תמיד, חסד צדקה ומשפט - להתדמות במעשיו יתעלה". כי אם לא ילמד האדם, איך ידע מה לעשות, שהרי כבר נאמר ש"התלמוד מביא לידי מעשה, ואין המעשה מביא לידי תלמוד" (לעיל א,ג). וגדול תלמוד תורה אף יותר מכיבוד אב ואם (ממרים ו,יב-יג). |
תלמוד תורה כראוי | |
ו מִי שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ כָּרָאוּי לָהּ וְלִהְיוֹת מֻכְתָּר בְּכִתְרָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה - לֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, וְלֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה תּוֹרָה עִם הָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד כְּאֶחָד. כָּךְ הוּא דַּרְכָּהּ שֶׁלַּתּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, וְלֹא עָלֶיךָ כָּל הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חֹרִין לִבָּטֵל. אֲבָל אִם הִרְבֵּיתָ תּוֹרָה - הִרְבֵּיתָ שָׂכָר. וְהַשָּׂכָר לְפִי הַצַּעַר. | ו כָּרָאוּי לָהּ - כראוי לתורה, שהיא הכל ובה תלוי הכל, ובלעדיה אין מאומה, "לשמה" (ק'). יָשִׂים עַל לִבּוֹ - יחשוב. כָּךְ הוּא דַּרְכָּהּ שֶׁלַּתּוֹרָה - אין הכוונה שכך דרכה שלתורה לכתחילה, שהרי התורה מבטיחה להיטיב את תנאי האדם כדי שילמד תורה (להלן יג3; תשובה פרק ט), אלא שגם בשעת מצוקה, האדם חייב ללמוד תורה. וְלֹא עָלֶיךָ כָּל הַמְּלָאכָה לִגְמֹר - אינך חייב לסיים ללמוד את כל התורה. הִרְבֵּיתָ שָׂכָר - אתה בעצמך הרבית את השכר לעצמך ועשית את נפשך שלמה יותר. לְפִי הַצַּעַר - לפי המאמץ בכל מובניו. |
ט דִּבְרֵי תּוֹרָה נִמְשְׁלוּ בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיה נה,א) - לוֹמַר לְךָ: מָה הַמַּיִם אֵין מִתְכַּנְּסִין בִּמְקוֹם מִדְרוֹן, אֶלָּא נִזְחָלִין מֵעָלָיו וּמִתְקַבְּצִין בִּמְקוֹם אֶשְׁבֹּרֶן, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵינָן נִמְצָאִין בְּגַסֵּי הָרוּחַ, וְלֹא בְּלֵב כָּל גְּבַהּ לֵב, אֶלָּא בְּדַכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, שֶׁמִּתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי הַחֲכָמִים וּמֵסִיר הַתַּאֲווֹת וְתַעֲנוּגֵי הַזְּמַן מִלִּבּוֹ, וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּכָל יוֹם מְעַט כְּדֵי חַיָּיו אִם לֹא הָיָה לוֹ מַה יֹּאכַל, וּשְׁאָר יוֹמוֹ וְלֵילוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. | ט כָּל צָמֵא - לפי ההקשר שם, הכוונה לצמא לדבר ה'. אֶשְׁבֹּרֶן - שקע באדמה לאגירת נוזלים (פה"מ אהלות ג,ג). דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ - עניו מאוד. שֶׁמִּתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי הַחֲכָמִים - יושב לפני החכמים, אפילו על העפר ומתכסה באבק שלרגליהם, כדי לשמוע תורה מפיהם. וְתַעֲנוּגֵי הַזְּמַן - תאווה הבאה עקב הנהייה אחר עניינים חומריים. |
תורה ומלאכה | |
י1 כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה - הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא, לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. | י1 כָּל הַמֵּשִׂים וכו' - דברי הרמב"ם כאן נוקבים מאוד, וכבר האריך בהם במקום אחר: "כבר חשבתי שלא לדבר בצוואה זו, מפני שהיא ברורה, וגם מפני שאני יודע שדבריי בה לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה, ואולי אף כולם, אבל אומר ולא אשים לב למי שקדם ולא לנמצאים" (פה"מ אבות ד,ו. עיין שם). ושם דיבר על מי ש"קבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התורניים לחוקי מוכסים", אבל החכמים "לא התירו לעצמם את זה, והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן, ותזדלזל בעיניהם". אמנם מותר ואף רצוי לסייע לפרנסת תלמיד חכמים בדרך שנעשית גם למי שאינו חכם בחכמת התורה, וכך התורה התירה לחכם שאדם אחר ינהל את כספו ויעביר לו את הרווח ממנו, והוא הנקרא "מטיל מלאי לתלמידי חכמים", ונתנה לו זכות למכור את סחורתו תחילה (פה"מ שם, וכן להלן ו,י). פרט לזה, תלמידי חכמים פטורים מלשלם מסים, גם אם הם עשירים. ועוד: "כל הדברים שצריכין לשמירת העיר [לשמור עליה מפני הגנבים וכדומה] - לוקחין מכל אנשי העיר, ואפילו מן היתומים, חוץ מתלמידי חכמים, לפי שאין תלמידי החכמים צריכין שמירה, התורה שומרתן. אבל לתיקון הדרכים והרחובות, אפילו מן החכמים. ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן, לא יֵצאו תלמידי חכמים עמהן, שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל בפני עמי הארץ" (שכנים ו,ו). אולם במלחמת מצוה הכל יוצאים למלחמה (להרחבה ראה ביאורנו במלכים ז,ח). הרמב"ם עצמו התפרנס בהיתר מעיסוקו של אחיו דוד בכספו שלו, כמו שהוא מעיד: "ובידו ממון רב לי ולו ולאחרים" (איגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, עמ' רכט), עד שטבע אחיו בים, ואז כנראה פנה הרמב"ם להתפרנס כרופא מומחה. אין מניעה שמי שמתבטל מלימודו הפרטי ומשקיע את זמנו בהוראה לציבור או בצרכי הציבור, יטול את שכרו, וכגון מה שכתב רבנו "תלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים, והמלמדים להם הלכות קמיצה... - כולם נוטלין שכרם מתרומת הלשכה" (שקלים ד,ד). וכן כתב (שם, ז) לגבי דיינים שדנין את הגזלנים בירושלים. מתוך כך נראה שבזמנינו יהיה מוסכם על הרמב"ם להתיר מימון לימודים לתלמידים במשך זמן קצוב, בדומה למימון ממשלתי של לימודים באוניברסיטה, כיון שמימון זה קיים גם בתחומים אחרים ולאו דווקא בתורה, ואינו צדקה (וראה ק'). לדרכם של גדולי חכמי ישראל בעניין זה ראה לעיל א,ט. רבים חלקו על הרמב"ם והתירו לתלמידי חכמים לקבל את פרנסתם מהציבור. |
יא מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו, וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא, וּבָזֶה זוֹכֶה לְכָל כָּבוֹד וְטוֹבָה שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים קכח,ב) - "אַשְׁרֶיךָ" בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וְטוֹב לָךְ" לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. | יא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו - תלמיד חכמים המתפרנס מיגיע כפיו עם לימוד התורה (לעיל א,ט). |
המאמץ | |
יב1 אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין בְּמִי שֶׁמְּרַפֶּה עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן, וְלֹא בְּאֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִין מִתּוֹךְ עִדּוּן וּמִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן וּמְצַעֵר גּוּפוֹ תָּמִיד, וְלֹא יִתֵּן שְׁנַת לְעֵינָיו, לְעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה. | יב1 מְרַפֶּה עַצְמוֹ - מתרשל. |
יב3 אָמְרוּ חֲכָמִים: בְּרִית כְּרוּתָה, שֶׁכָּל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת - לֹא בִּמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ; וְכָל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָה - מַחְכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה" (משלי יא,ב). וְכָל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּשְׁעַת תַּלְמוּדוֹ - תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ; אֲבָל הַקּוֹרֵא בְּלַחַשׁ - בִּמְהֵרָה הוּא שׁוֹכֵחַ. | יב3 הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ - שנעזר בחוש השמיעה, וכך הלימוד נקלט טוב יותר. |
לימוד בלילה | |
יג1 אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, אֵין אָדָם לָמֵד רֹב חָכְמָתוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁרָצָה לִזְכּוֹת בְּכֶתֶר הַתּוֹרָה - יִזָּהֵר בְּכָל לֵילוֹתָיו, וְלֹא יְאַבֵּד אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן בְּשֵׁנָה וַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשִׂיחָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֶלָּא בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְדִבְרֵי חָכְמָה. אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין גָּרְנָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה אֶלָּא לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה" (איכה ב,יט). וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה - חוּט שֶׁלְּחֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹמָם יְצַוֶּה יי חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי" (תהילים מב,ט). וְכָל בַּיִת שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה נִשְׁמָעִין בּוֹ בַּלַּיְלָה - אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ. | יג1 דִּבְרֵי חָכְמָה - ה'פרדס' (ק'). "לאמת השקפות התורה בעיון האמתי" (מו"נ ג,נד). גָּרְנָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה - אסיפתה וקיומה של התורה, כמו אסיפת התבואה אל הגורן. קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה - לשון דיבור ושירה, ונאמר בהמשך הפסוק: "נֹכַח פְּנֵי ה'". חוּט שֶׁלְּחֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם - שמעשיו ביום מושפעים לטובה מכוח לימודו בלילה. אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ - במריבות ובסכסוכים, "שאין דבר מגונה ולא מריבה בביתו שלתלמיד חכמים" (איסורי ביאה כא,לב). |
עוון הביטול ואחרית קיומה | |
יג2 "כִּי דְבַר יי בָּזָה" (במדבר טו,לא) - זֶה שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחַ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּל עִקָּר. וְכֵן כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, אוֹ שֶׁקָּרָא וְשָׁנָה וּפָרַשׁ לְהַבְלֵי עוֹלָם, וְהִנִּיחַ תַּלְמוּדוֹ וּזְנָחוֹ - הֲרֵי זֶה בִּכְלַל בּוֹזֶה דְּבַר יי. | יג2 שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחַ - זלזל. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה (7)
מפעל משנה תורה
2 - הלכות תלמוד תורה ב'
3 - הלכות תלמוד תורה ג'
4 - הלכות תלמוד תורה ד'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ד'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה א'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
