ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- הלכות יום הכיפורים
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
כתוב בברייתא, ב-פא: שמוסיפים מחול על הקודש לפני ואחרי יו"כ, כלומר שצריך לקבל על עצמו שלגביו ינהג כבר יו"כ על כל דיניו עוד לפני שחל מדאורייתא, וכן בסוף יו"כ צריך להמשיך ולהתנהג עוד זמן מה כאילו עדין יום כיפור, כדי להוסיף מהחול על הקודש. אותו דין נוהג בכל שבת ויו"ט, וזה נלמד מהפסוק "מערב עד ערב וגו'". כתוב בברייתא בדף פ"א. , שלמרות שיש חיוב מהתורה בתוספות הללו, מ"מ לא נענשים על חילול שבת או יו"ט בזמן התוספת; לא כרת ולא מלקות. זה נלמד מהפסוק: "בעצם היום הזה" – על עיצומו של יום ענוש, אך על התוספת לא ענוש. מהברייתא הזו, שאומרת שלא ענוש על תוספת, אפשר ללמוד גם על עצם הדין של תוספת, כי אם הפסוק ממעט את זמן התוספת מעונש, רואים כמובן שיש כזה מושג בכלל. ולכן, מי שסובר את הברייתא הזו, לא ידרוש את הפס' "מערב עד ערב" ללמד על דין תוספת, כי כבר יש פסוק שמלמד על עצם הדין של תוספת. אלא הוא ידרוש זאת ללמד על מצוות אכילה בתשיעי, שמי שאוכל בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
נראה שיש מחלוקת תנאים בשאלה האם יש דין תוספת בשבת ויו"ט. לפי הברייתא של מ"ערב עד ערב", הייתור של "תשבתו שבתכם" בא ללמד על שבת ויו"ט, ולפי הברייתא של "בעצם היום הזה" אין לכך מקור.
אלא שברי"ף כתוב שהברייתות לא סותרות, ובאמת תמיד יש דין תוספת לכו"ע, ואין עונש.
השיטות להלכה
הרמב"ם חולק וסובר שדין התוספת זה רק לגבי הענוי ביו"כ, כפשט הפסוק. הרב המגיד אומר שאין לפי הרמב"ם דין תוספת מלאכה, לא ביו"כ ולא בשאר מועדים ושבתות. והכס"מ אומר שאפילו לא מדבנן (ברב המגיד אפשר היה לומר שרק מדאורייתא אין אך מדרבנן יש). וקשה על הרמב"ם, שאפילו הברייתא בפא, דיברה גם על תוספת מלאכה, אז המקור לרמב"ם שיש דין תוספת רק לענוי יו"כ ולא למלאכה? הטור אומר שיש תוספת גם בעינוי וגם במלאכה, אך הזכיר זאת רק ביו"כ ולא בשבתות יו"ט, הט"ז מסביר שהטור לומד מהברייתא בפא, שלא הזכירה שבתות ויו"ט הב"י תמה למה הטור לא פרש כרא"ש (ורי"ף) שיש דין תוספת גם בשבתות ויו"ט?! יוצא שחוץ מרמב"ם וטור יש הרבה שפוסקים שיש דין תוספת שבת. השו"ע בסימן רסא' מביא זאת בתור י"א שיש תוספת, וממה שכותב השו"ע לגבי יציאת שבת משמע שכך סובר הוא להלכה.
חקירה במהות זמן התוספת
לפי הרמב"ם איסור עשיית מלאכה במוצאי שבת זה בגלל שהוא לפני מצוות הבדלה, אך לפי השו"ע זה בגלל שעדיין שבת לא יצאה, ונ"מ אם יגיד ברוך המבדיל בין קודש לחול על הכוס שלרמב"ם עדיין יהיה אסור ולשו"ע בכה"ג יהיה מותר. והרמ"א מביא שיטה שמלאכות קטנות מותר, וזה ודאי שמא לא יבדיל רואים פה שהרמב"ם לשיטתו, שאין דין תוספת, והשו"ע לשיטתו שיש תוספת.
יש לחקור האם לאחר שקיבל תוספת שבת הזמן הזה נחשב לשבת עצמה או שזה זמן שעומד בפני עצמו ויש לו רק דין של שבת לעניין הלכות מסויימות?
הטור אומר שמי שמפסיק לאכול ומקבל תענית - התחילה התענית – אך מביא רמב"ן שאומר שאין חלוקת של קבלה בסתם תעניות (חוץ מיו"כ). והב"י מסביר את הרמב"ן שהתורה קבעה תוספת כלשהי, והאדם על ידי קבלתו רק מרחיב את החלות של התורה. אך בשאר תעניות, יום שהתחיל לאכול בו לא יהפך לתענית ואין חלוקת של תוספת – ונראה שמחלוקתם תלויה בזה אם התוספת היא חלק מהיום הקדוש עצמו- צודק הרמב"ן, אך אם לא – צודק הטור, כי לפי זה הקבלה היא רק נדר.
דעת הט"ז בנ"ל
הט"ז (בסוף רצא ס"ק ו') אומר שאפשר לאכול את כל סעודת השבת בזמן של התוספת, אך מביא את דעת המהרש"ל שאומר שצריך לאכול בלילה לפחות כזית ושוב, זו אותה מחלוקת, האם זה שבת ממש או לא.
המנחת יצחק אומר שזה תלוי בלימודים אם נלמד מהברייתא של "בעצם היום" – משמע שעונש אין, אך לכל דבר זה שווה. אך הלימוד מערב עד ערב מלמד על תוספת שלא שווה ליום עצמו.
הט"ז מביא דעה שלשבת בסוכה ולברך עליה, וגם לעשות קידוש של שמיני עצרת, בזמן התוספת של שמיני עצרת – זה תרתי דסתרי ולכן אין לאכול עד חשכה. אך הט"ז עצמו חולק, ואומר שבזמן התוספת של שמיני עצרת האדם נכנס לשמיני עצרת לגמרי מדאורייתא, ופטור מלברך על הסוכה. הרמ"א אומר (בסימן רסג') שמי שקיבל שבת יכול לומר לחבירו לעשות לו מלאכה וכך במוצאי שבת הט"ז מביא לבוש שאומר שלדעת הרמ"א, האדם מקבל על עצמו תוספת למחצה – שהוא אסור במלאכה אך חברו יוכל לעשות לו. אך הט"ז עצמו אומר שמה שמותר לאחרים, מותר לומר לאחר לעשות לו, גם אם לו עצמו, אסור לגמרי, ולכן רק מצד שמלאכת אחר לא קיבל על עצמו ואם כן צודק הרמ"א ואין לחלק בין ע"ש למוצאי שבת. והט"ז לכן לשיטתו שזה לא נדר אלא דין, והשבת ממש מתפשטת על ידי הקבלה עוד זמן.
קבלת יו"כ שחל בשבת
ביו"כ שחל בשבת, יש מחלוקת מה יקבל קודם שבת או יו"כ. היעב"ץ אומר שקודם יקבל שבת והמטה אפשרים אומר שקודם יקבל יו"כ, והחלקת יואב אומר שיקבל קודם שבת כי אם יקבל יו"כ קודם לא יוכל לקבל שבת, כי אין איסור חל על איסור, לעומת יו"כ שהוא איסור רחב יותר משבת ויחול עליה, אך לדברינו בכל מקרה יוכל לקבל יו"כ קודם, כי אם זה יום ארוך מדאורייתא ולא חלק אחר הרי ששני הדברים (גם שבת וגם יו"כ) יחולו ביחד, כי שניהם – המשמעות שלהם שיבוא הערב כבר ביום ואם זה נדר יכול לעשות נדר לחצאין.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
