ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק אַחַד עָשָׂרברכות המצוות | |
סוגי הברכות | |
א כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן - פּוֹתֵחַ בָּהֶן בְּ'בָרוּךְ' וְחוֹתֵם בָּהֶן בְּ'בָרוּךְ', חוּץ מִבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלִּקְרִיַּת שְׁמַע, וּבְרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, וּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת וְהַדּוֹמֶה לָהּ, וּבִרְכַּת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, וְאֵלּוּ הַבְּרָכוֹת שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בְּ'בָרוּךְ' וְאֵינוֹ חוֹתֵם, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהוּא חוֹתֵם בְּ'בָרוּךְ' וְאֵינוֹ פּוֹתֵחַ; אֶלָּא מְעַט מִבִּרְכוֹת הַמִּצְווֹת, כְּגוֹן בִּרְכַּת סֵפֶר תּוֹרָה, וּכְגוֹן רוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵלּוּ שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה. אֲבָל שְׁאָר בִּרְכוֹת הַמִּצְווֹת כֻּלָּן - פּוֹתֵחַ בָּהֶן בְּ'בָרוּךְ' וְאֵינוֹ חוֹתֵם. | א בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלִּקְרִיַּת שְׁמַע - 'אמת ויציב' או 'אמת אמונה' (סדר התפילות הלכות י, יג), שאינה פותחת במילת 'ברוך'. בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ - ראה לעיל ביאור א,ה. בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת - "ברוך אתה ה'... בורא פרי העץ/האדמה", שיש בה רק 'ברוך' אחד. בִּרְכַּת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת - "ברוך אתה ה'... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". בִּרְכַּת סֵפֶר תּוֹרָה - שיש בה פתיחה בברוך וחתימה בברוך: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה', נותן התורה"; "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר נתן לנו תורת אמת, חיי עולם נטעה בתוכנו. ברוך אתה ה', נותן התורה" (תפילה יב,ה). רוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל - ראה לעיל י,י. |
ב יֵשׁ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאָדָם חַיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִרְדֹּף עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ, כְּגוֹן תְּפִלִּין וְסֻכָּה וְלוּלָב וְשׁוֹפָר, וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין 'חוֹבָה', לְפִי שֶׁאָדָם חַיָּב עַל כָּל פָּנִים לַעֲשׂוֹתָן. וְיֵשׁ מִצְווֹת שֶׁאֵינָן חוֹבָה, אֶלָּא דּוֹמִין לִרְשׁוּת, כְּגוֹן מְזוּזָה וּמַעֲקֶה; שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב לִשְׁכֹּן בְּבַיִת הַחַיָּב בַּמְּזוּזָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מְזוּזָה, אֶלָּא אִם רָצָה לִשְׁכֹּן כָּל יָמָיו בְּאֹהֶל אוֹ בִּסְפִינָה - יֵשֵׁב; וְכֵן אֵינוֹ חַיָּב לִבְנוֹת בַּיִת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבֵּין אָדָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בֵּין מִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבָה בֵּין מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה - מְבָרֵךְ עָלֶיהָ קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָהּ. | ב וּמַעֲקֶה - לגג, שלא ייפול אדם ממנו (עשה פד; רוצח יא,א). מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבֵּין אָדָם לְהַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא - כך כונו המצוות שאינן בין אדם לחברו, אלא לאדם עצמו, להביאו לשלמות (מו"נ ג,לה), שהיא קרבת ה'. |
ברכה על מצוות חכמים | |
ג וְכֵן כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, בֵּין מִצְווֹת שֶׁהֵן חוֹבָה מִדִּבְרֵיהֶם, כְּגוֹן מִקְרָא מְגִלָּה וְהַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, בֵּין מִצְווֹת שֶׁאֵינָן חוֹבָה, כְּגוֹן עֵרוּב וּנְטִילַת יָדַיִם - מְבָרֵךְ עַל הַכֹּל קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָן 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת'. וְהֵיכָן צִוָּנוּ? בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ: "אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה" (דברים יז,יא). נִמְצָא עִנְיַן הַדְּבָרִים וְהֶסֵּעָן כָּךְ הוּא: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו שֶׁצִּוָּה בָּהֶן לִשְׁמֹעַ מֵאֵלּוּ שֶׁצִּוּוּ לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה אוֹ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁלַּחֲנֻכָּה, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים. | ג מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים - מתקנת חכמים, מדרבנן. מִקְרָא מְגִלָּה - בפורים. עֵרוּב - שם משותף לעניינים שחובתם מדברי סופרים. עירוב חצרות - שיתוף במאכל בין שכנים, כדי שייחשב מקום המגורים כרשות היחיד לעניין טלטול בשבת (עירובין פרקים א ה; לברכתו ראה א,טז); עירוב תחומין - הנחת מאכל במקום מסוים כסמל לכוונת האדם לשבות באותו מקום, כדי שיוכל המערב ללכת בשבת אלפיים אמה ממקום הנחת העירוב לכל כיוון (עירובין פרקים ו ח; לברכתו ראה ו,כד); עירוב תבשילין - תקנה ליום טוב שחל ביום שישי. העירוב מאפשר להכין אוכל מיום טוב לשבת (יום טוב ו,א יד; לברכתו ראה ו,ח). מִצְווֹת שֶׁאֵינָן חוֹבָה כְּגוֹן עֵרוּב וּנְטִילַת יָדַיִם - כי אם למשל אינו רוצה לטלטל בחצרו בשבת, אינו צריך לערב עירוב חצרות (עירובין א,ב); ואם אינו רוצה לאכול לחם, אינו צריך ליטול את ידיו (לעיל ו,ג). הֶסֵּעָן - סידור הדברים והסברם. שֶׁצִּוָּה בָּהֶן לִשְׁמֹעַ מֵאֵלּוּ - זהו הציווי הכללי מן התורה, ואילו פרטי הציווי מתקנת חכמים (ק'). |
ברכה ועשייה | |
ה הָעוֹשֶׂה מִצְוָה וְלֹא בֵּרֵךְ: אִם מִצְוָה שֶׁעֲדַיִן עֲשִׂיָּתָהּ קַיֶּמֶת - מְבָרֵךְ אַחַר עֲשִׂיָּה; וְאִם דָּבָר שֶׁעָבַר הוּא - אֵינוֹ מְבָרֵךְ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁנִּתְעַטֵּף בַּצִּיצִית אוֹ שֶׁלָּבַשׁ תְּפִלִּין אוֹ שֶׁיָּשַׁב בַּסֻּכָּה וְלֹא בֵּרֵךְ תְּחִלָּה - חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ אַחַר שֶׁנִּתְעַטֵּף 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית', וְכֵן מְבָרֵךְ אַחַר שֶׁלָּבַשׁ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין', וְאַחַר שֶׁיָּשַׁב 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. | ה לְהַנִּיחַ - מסורת אחרת: "לְהָנִיחַ". שֶׁיָּשַׁב בַּסֻּכָּה - שהה בסוכה, ולאו דווקא ישב. |
ו אֲבָל אִם שָׁחַט בְּלֹא בְּרָכָה - אֵינוֹ חוֹזֵר אַחַר שְׁחִיטָה וּמְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה'. וְכֵן אִם כִּסָּה הַדָּם בְּלֹא בְּרָכָה, אוֹ הִפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת אוֹ שֶׁטָּבַל וְלֹא בֵּרֵךְ - אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ אַחַר עֲשִׂיָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלוּ. | ו כִּסָּה הַדָּם - מצוה לכסות דם שחיטת חיה ועוף (עשה מז; שחיטה יד,א). שֶׁטָּבַל - במקווה לטהרתו. |
ח כָּל מִצְוָה שֶׁעֲשִׂיָּתָהּ הוּא גְּמַר חִיּוּבָהּ - מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה. וְכָל מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ אַחַר עֲשִׂיָּתָהּ צִוּוּי אַחֵר - אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה הַצִּוּוּי הָאַחֲרוֹן. כֵּיצַד? הָעוֹשֶׂה סֻכָּה אוֹ לוּלָב אוֹ שׁוֹפָר אוֹ צִיצִית אוֹ תְּפִלִּין אוֹ מְזוּזָה - אֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכָּה' אוֹ 'לִכְתֹּב תְּפִלִּין', מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ אַחַר עֲשִׂיָּתָן צִוּוּי אַחֵר. וְאֵמָתַי מְבָרֵךְ? בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשֵׁב בַּסֻּכָּה אוֹ כְּשֶׁיְּנַעֲנֵעַ הַלּוּלָב אוֹ כְּשֶׁיִּשְׁמַע קוֹל הַשּׁוֹפָר אוֹ כְּשֶׁיִּתְעַטֵּף בַּצִּיצִית וּבִשְׁעַת לְבִישַׁת תְּפִלִּין וּבִשְׁעַת קְבִיעַת מְזוּזָה. אֲבָל אִם עָשָׂה מַעֲקֶה - מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. | |
ט כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא מִזְּמַן לִזְמַן, כְּגוֹן שׁוֹפָר וְסֻכָּה וְלוּלָב וּמִקְרָא מְגִלָּה וְנֵר חֲנֻכָּה, וְכֵן כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא קִנְיָן לוֹ, כְּגוֹן צִיצִית וּתְפִלִּין וּמְזוּזָה וּמַעֲקֶה, וְכֵן מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְּדִירָה וְאֵינָהּ מְצוּיָה בְּכָל עֵת, שֶׁהֲרֵי הִיא דּוֹמָה לְמִצְוָה שֶׁהִיא מִזְּמַן לִזְמַן, כְּגוֹן מִילַת בְּנוֹ וּפִדְיוֹן בְּנוֹ - מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה 'שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ'. וְאִם לֹא בֵּרֵךְ עַל סֻכָּה וְלוּלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה - מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' בְּשָׁעָה שֶׁיֵּצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. | ט לוּלָב - שם כולל לארבעת המינים. |
נוסח הברכה | |
יא כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה חוֹבָה עָלָיו בֵּין שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה: אִם עָשָׂה אוֹתָהּ לְעַצְמוֹ - מְבָרֵךְ 'לַעֲשׂוֹת'; עָשָׂה אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים - מְבָרֵךְ 'עַל הָעֲשִׂיָּה'. | |
ברכה על מנהג | |
טז כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִנְהָג - אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְהַג נְבִיאִים הוּא, כְּגוֹן נְטִילַת עֲרָבָה בִּשְׁבִיעִי שֶׁלֶּחָג, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִנְהַג חֲכָמִים, כְּגוֹן קְרִיאַת הַלֵּל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁלַּפֶּסַח, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁיִּסְתַּפֵּק לְךָ אִם טָעוּן בְּרָכָה אִם לָאו - עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּלֹא בְּרָכָה. וּלְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם מִבְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, וְיַרְבֶּה בַּבְּרָכוֹת הַצְּרִיכוֹת. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: "בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד" (תהילים קמה,ב). | טז נְטִילַת עֲרָבָה בִּשְׁבִיעִי שֶׁלֶּחָג - מנהג חביטת ערבה ביום שביעי של חג הסוכות בזמן הזה, כשאין מקדש: "כיצד עושה? לוקח בד [=ענף] אחד או בדין הרבה חוץ מערבה שבלולב [=שבארבעת המינים], וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש בלא ברכה, שדבר זה מנהג נביאים הוא" (לולב ז,כב). וּבְחֻלּוֹ שֶׁלַּפֶּסַח - חול המועד של פסח. בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה - ראה חומרתה לעיל א,טו. וְיַרְבֶּה בַּבְּרָכוֹת הַצְּרִיכוֹת - ויכול להתכוון לברך רק על פרי מסוים בלבד ולאכלו ולברך שוב על אותו הפרי (ק' בתפילה ז,טז). |
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן ( ( ( |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
9 - הלכות ברכות ט'
10 - הלכות ברכות י'
11 - הלכות ברכות י"א
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
