ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב
ואם בכל החגים עסקינן, הרי שבתחום החינוך נוטל לו חג הפסח חלק בראש. במרכז ליל ה'סדר' עומד ה'מגיד' - סיפור יציאת מצרים, ויסודה של המצווה בציווי: "והגדת לבנך", מכאן ששורש המצווה בסיפור לילדים, ומשם התרחבה למצוות הסיפור לכולם (חינוך מצווה כא).
ואכן חז"ל תקנו שורת תקנות שמגמתן לחבר את הילדים, ובמיוחד את הילדים הקטנים, לסדר: נהגו לחלק קליות ואגוזים ('ממתקים' בימינו) בתחילת הסדר, כדי לעורר את התינוקות. רבי עקיבא היה שולח בערב פסח את תלמידיו לבתיהם, כדי שידאגו שהתינוקות ינוחו בערב הפסח, ויהיו ערניים בסדר. עניין זה היה כה חשוב לו, עד שהגמרא (פסחים קט) מציינת שרבי עקיבא היה מעמיד את תלמידיו מבית המדרש רק בערב יום כיפור ובערב פסח.
יתר על כן, הצורך לשתף ולעניין את הילדים הקטנים, משפיע ממש על מהלך הסדר. בתחילת הסדר אנו מטבילים את ה'כרפס' במי מלח. כולם מכירים את הרמז היפה על כך, ש- 'כרפס' אותיות ס' פרך, ובכך רומזים אנו ל- 60 ריבוא שעבדו במצריים בפרך. אכן רמז יפה, אך הטעם ההלכתי לכרפס הוא "כדי להתמיה את התינוקות, שיראו שינוי שאוכלין הירקות בטיבול, שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה, וישאלו על שינוי זה. שאמירת ההגדה מצוותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו, שנאמר כי ישאלך בנך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' (משנה ברורה תעג, כא).
מיד לאחר הכרפס, מסלקים את הקערה. כיום, אנשים מכסים או מזיזים מעט את הקערה. אולם, מי שמתבונן בהנחיה ההלכתית המקורית ובטעמיה רואה שהמטרה היא לתת לילדים את התחושה שהסעודה הסתיימה. כביכול, מקפלים את הכול והולכים לישון, וכך הילדים מתעוררים לשאול שאלות.
פעם, באחד מלילות הסדר, אבי מורי נטל את הקערה מהשולחן, ואמר בקול – זהו, סיימנו, הולכים לישון! אחד הילדים הקטנים, קפץ ממקומו ושאל בתמימות – אבל למה? אבי מורי חייך ואמר – השנה זכינו ל'מה נשתנה' אמיתי!
מי שיתבונן בעיני ילד קטן, הפוגש לראשונה בחייו את ליל הסדר, בלי שהכינו אותו אליו מראש בגן או בבית הספר, יגלה שתחילת הסדר בנויה כך שתיצור תמיהה בלב הילד. הילד רגיל לסעודת שבת. ואכן, המשפחה מתיישבת בצוותא לשולחן, מקדשים על היין, הולכים ליטול ידיים. עד כאן – הכל כרגיל. והנה, לפתע, אוכלים כרפס במקום לבצוע על הלחם, מסלקים את השולחן, והסעודה מסתיימת (כביכול).
כמובן, הילד יקפוץ ממקומו ויתחיל לשאול שאלות. ובאמת – בדיוק במקום זה, שואלים – 'מה נשתנה', וכל הסדר אחר כך מ'עבדים היינו' ואילך, מהווה תשובה לשאלת הילד.
וכך כותב המשנה ברורה (תעב, נ) – "דעיקר המצווה הוא התשובה על שאלת בנו, וכמו שנאמר: והגדת לבנך". וכמובן, חז"ל תקנו כך את הסדר בעקבות הנחיית התורה לענות על שאלות הילדים, שהרי כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אשר שאלותיהם שונות זו מזו, ומי שאינו יודע לשאול – 'את פתח לו', ולכולם עלינו לענות תשובות מתאימות.
לעניין זה, יש השלכה מעשית ראשונה חשובה, הנוגעת גם להכנת ליל הסדר מראש. כיום, הילדים מגיעים כבר מוכנים לליל הסדר, ולא נצליח 'לעבוד' עליהם בהסרת הקערה בלבד. אולם, בכל זאת, כדאי שנתכנן מראש דרכים שונות ויצירתיות לגירוי הילדים הקטנים והגדולים לשאול שאלות ולהשתתף באופן פעיל בסדר.
אם נטפס מדרגה נוספת בעניין, נגלה שיש כאן גם השלכה שנייה הנוגעת למבוגרים עצמם. להלכה, גם אם אין ילד ששואל שאלות, הרי שהמבוגרים ישאלו זה את זה, ואם האדם נמצא לבדו, הוא שואל את עצמו. כך גם בסיפור יציאת מצריים, מדאורייתא כולם חייבים בסיפור יציאת מצריים, ואפילו מבוגר החוגג בגפו, מספר לעצמו. "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים...".
כלומר, המטבע היסודי של סיפור יציאת מצריים הוטבע בחותם המתאים לילדים, אך כבר מדאורייתא התפשט למבוגרים. נמצא שבפועל עיקר המצווה היא על מספר הסיפור ולא על שומע הסיפור, שהרי יש מצווה לספר את סיפור יציאת מצריים גם אם אין כלל שומע לסיפור.
נמצא, שבליל הסדר לפני ההעמקה בענייני יציאת מצרים, יש מימד שבו גם החכמים והנבונים שבים לסיפור הילדותי הראשוני והיסודי. כולם שואלים את שאלות התם של הילדים, ושבים לסיפור הפשוט של יציאת מצריים.
סיפור ראשוני וילדותי זה, אליו שב האדם הבוגר, מבטא את מקומו של חג הפסח. בחג זה אנו שבים ליציאת מצריים, שהיא יסוד האמונה היהודית, וזמן לידת עם ישראל. לפיכך ביום זה אנו שבים לסיפורים הראשוניים והפשוטים של ימי ילדותינו ולידת עמנו. פרץ הנוסטלגיה הילדותית פורץ בנו, ומעיר את ה'גירסא דינקותא' המחברת אותנו לה'.
לפיכך, בליל הסדר, בעת ה'מגיד' ו'אכילת המצה', מעבר לחידודים ולחידושים ודברי התורה העמוקים שנוסיף בסדר, נקדיש גם זמן לספר את הסיפור הפשוט של יציאת מצרים, ונחוש בליבנו את טעם הילדות וחוויית הראשוניות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
