ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- הלכות חמץ ומצה
שאלה: למנהג האשכנזים, האם גם קינואה כלולה באיסור קטניות?
תשובה: יש מחמירים כי במראה הקינואה דומה למיני קטניות. ויש מקילים מפני שמנהג האיסור לא חל עליה, הואיל ורק בדור האחרון החלו לאוכלה. בנוסף לכך, גרגיריה קטנים בהרבה ממיני דגן, כך שניתן להבחין ביניהם בקלות.
למעשה, מי שרוצה להקל רשאי, ובתנאי שיברור היטב את הגרגרים. ומי שרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה.
מצוות השמחה בחג
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
438 - סבון כלים כשר לפסח?!
439 - ושמרתם את המצות
440 - גן עדן, מצרים, ארץ ישראל: מסע התיקון של האדם
טען עוד
כשנתבונן נמצא שיש במצוות השמחה שני חלקים: החלק הראשון, לשמוח יחד עם בני המשפחה ובני הבית. ויש לציין שהמילה "אתה" כוללת את שני בני הזוג כאחד, ולעולם בן הזוג קודם לכל שאר הקרובים. וכן אנו מוצאים שבפועל, עיקר השמחה לגברים בסעודה, שאותה נהגו הנשים להכין, ועיקר השמחה לאישה שיקנה לה בעלה בגד או תכשיט. ועל האיש והאישה יחד מוטלת האחריות לשתף בשמחתם את כל בני הבית, שאין שמחה של חג בלא שיתוף בני המשפחה. וכפי שנוהגים כל ישראל מדורי דורות לקיים את שמחת החג בחיק המשפחה.
החלק השני במצווה הוא לשמח את השכנים והמכרים העניים והבודדים. היתום והאלמנה שנזכרו בפסוק היו בדרך כלל עניים, הואיל ומטה לחמם נשבר והמצווה לשמחם מתקיימת על ידי צדקה. והגר שעזב את מולדתו ומשפחתו עלול לסבול מבדידות, והמצווה לשמחו נעשית על ידי הזמנתו להשתתף בסעודת החג.
עוד יש לשים לב, שצוותה התורה לשתף את הכוהנים והלויים בשמחה. ועבודתם הייתה ללמד ולחנך את בני ישראל, קטנים כגדולים. ומכאן שגם כיום צריך לשמח בחג את תלמידי החכמים, שהם הרבנים והמורים, כדוגמת הכוהנים והלוויים (בניין שלמה א, לג).
האחריות המוטלת על כל המסובים
כדי לקיים את המצווה כראוי, על כל אחד ואחד מבני המשפחה לשמור על אווירה טובה בחג, ובמיוחד בעת הסעודות, להתחמק בכל יכולתו מאמירות פוגעות, להתאמץ לשמח את המסובים בדברי ידידות, ועל ידי כך יזכה לשמחה אמיתית.
ויש יהודים שמושפעים מהתרבות החילונית, וההתאספות המשפחתית בחגים נהפכת אצלם לאירוע מעיק ומתסכל. הם מעירים לקרוביהם בציניות על הופעתם והתנהגותם, ולפתע הם נזכרים בעלבונות ישנים ומתקוטטים על כך, ובנוסף לכך החג גם פוגע בדיאטה שהם מצליחים לשמור תמיד באופן מושלם... זו התוצאה המצערת של החילוניות המנוכרת לקדושת החגים ולערכי המשפחה. הדבר משתקף בדבריהם ובכתיבתם של רוב העיתונאים החילונים.
ככל שנתחזק בהבנת קדושת החג וערכי המשפחה, כך נוכל להתאפק מלפגוע בקרובים ונרצה יותר להחמיא להם ולשמחם. ועל ידי כך נזכה לקיים את החגים בשמחה ובשלום, ולהמשיך מהם ברכה לכל ימות השנה.
מצות שמורות לליל הסדר
מצוות עשה לאכול מצות בליל הסדר, שנאמר: "בערב תאכלו מצות" (שמות יב, יח). ועל המצות צריך לשמור באופן מיוחד שלא יחמיצו, שנאמר: "ושמרתם את המצות" (שם יב, יז).
יש אומרים שצריכים לשומרן כבר משעת קצירת החיטים (רי"ף, רמב"ם), ויש אומרים שמספיק לשומרן משעת הטחינה (רא"ש, רש"י ועוד). בנוסף לכך, נחלקו הפוסקים אם השמירה צריכה להיות בכוונה מפורשת לשם מצווה (שאילתות ורשב"א), או שמספיק שישמרו אותן שלא יחמיצו, אבל אין צורך לכוון בשמירתן לצורך מצווה (רא"ה).
למעשה, בליל הסדר נוהגים לדקדק ולאכול מצות שנשמרו משעת הקצירה, ומשעת הלישה מקפידים לכוון לשומרן ולאפותן לשם מצווה. ואף שלהלכה אפשר לצאת ידי המצווה גם במצות שמורות משעת טחינה, מכל מקום לכתחילה צריך לקיים את מצוות אכילת מצה בליל הסדר במצות שהחיטים שלהן נשמרו משעת קצירה (פניני הלכה יב, ב ג).
האם צריך להכין לליל הסדר מצות יד
יש מהדרים לאכול דווקא מצות יד בליל הסדר, כי יש אומרים שצריך לאפות את המצות שאוכלים לשם מצווה בליל הסדר בכוונה מיוחדת לשם מצוות אכילת מצה. ומכיוון שהמכונה אינה יכולה לכוון, נמצא שאין לקיים את המצווה במצות מכונה.
ודעת רוב הפוסקים שמצות מכונה כשרות לכתחילה למצוות ליל הסדר, מפני שגם מה שמכוונים בעת שמפעילים את המכונה לשם "מצת מצווה" מועיל, והרי זה נחשב שעשו את המצות לשם מצווה. ועוד שלדעת כמה ראשונים, אין צורך בכוונה מיוחדת בעת עשיית המצות, אלא המצווה היא לשמור על המצות שלא יחמיצו.
למעשה, מצות המכונה כשרות לכתחילה לקיום מצוות אכילת מצה בליל הסדר, ויש הידור במצות יד.
האם ראוי לקנות מצות שמורות לכל הפסח
שאלה: האם בשאר ימות הפסח כדאי להדר ולקנות מצות שמורות משעת קצירה, או שאפשר להסתפק במצות רגילות, שמחירן כשליש ממחיר המצות השמורות?
תשובה: שני צדדים לשאלה: א) מצד מצוות אכילת מצה. ב) מצד חשש חמץ.
א) לדעת מקצת הראשונים והאחרונים (רא"ש, גר"א) יש מצווה לאכול כזית מצה בשתי סעודות בכל יום מימי הפסח. אולם לשם כך אפשר להסתפק במצות רגילות, מפני שאף שקוראים להן מצות שאינן שמורות, באמת הן שמורות משעת טחינה, ולכן בשעת הצורך אפשר גם בליל הסדר לקיים בהן את המצווה, וקל וחומר שאפשר לקיים בהן את מצוות אכילת מצה בשבעת ימי הפסח.
ב) אמנם מצד חשש חימוץ יש בוודאי הידור להקפיד לאכול דווקא מצות שמורות משעת קצירה. וזאת מפני שאכן בפועל, במצות הרגילות יש תערובת מסוימת של חמץ, שאמנם לדעת רוב הפוסקים הוא בטל בשישים, ולכן הוא כשר. אבל יש פוסקים שמחמירים וסוברים שבפסח חמץ אינו בטל בשישים, ולכן לדעתם אסור לאכול מצות רגילות. ונבאר יותר.
המצות הרגילות לעומת השמורות
באפיית מצות רגילות מגמת היצרנים היא לייצר כמה שיותר מצות במהירות, כדי להוזיל את מחירן להמוני בית ישראל, ואילו במצות שמורות משתדלים לדקדק ולהדר.
את החיטים של המצות השמורות מקפידים לקצור לפני שהתייבשו, כך שגם אם ירדו עליהם גשמים מרובים בעודם מחוברים לאדמה - ודאי שלא החמיצו, הואיל והם יונקים עדיין חיות מהאדמה. לאחר קצירתם מקפידים לאחסנם במקום יבש, ולכן אין בהם חיטים שנרטבו במים והחמיצו. אולם בחיטים הרגילים שבדרך כלל מייבאים מחו"ל, שמהם עושים את שאר המצות, מסתבר שיש חיטים שהחמיצו, או מפני הגשמים שירדו עליהם לאחר שהתייבשו ועוד נותרו בשדה, או מהמים שלפעמים ישנם בתחתית המחסנים שלהם.
גם בשעת הלישה יש הבדל משמעותי בין סוגי המצות. כשאופים מצות שמורות, נוהגים כל פחות מ 18 דקות להפסיק את פעולת המכונה, לפרק את חלקיה ולנקותם היטב. ואילו באפיית מצות רגילות המכונות ממשיכות לעבוד ברציפות שעות רבות, ותוך כדי פעולתן מפסיקים את הזרמת הבצק ומנקים את המכונה עד כמה שאפשר. כמובן שיש ערך לניקוי הזה, אלא שהוא אינו מושלם, ומסתבר שמעת לעת נשארים בחריצי המכונה חלקיקי חמץ שעברו עליהם יותר משמונה עשרה דקות והם מחמיצים, ויש חשש שהם חוזרים אחר כך ומתערבים בבצק המצות.
כללי ההלכה למעיינים
לכאורה לפי זה כולם צריכים להחמיר לאכול מצות שמורות. אולם להלכה כלל ישנו בידינו, שכל האיסורים שנתערבו בטלים בשישים, וכך גם החיטים שהחמיצו וחלקיקי הבצק שנותרו במכונה בטלים בשישים.
ואמנם החמירו חכמים ואמרו שחמץ בפסח אינו בטל אפילו באלף, מכל מקום לדעת רוב הפוסקים כאשר התערובת נעשתה לפני הפסח, כבר בטלו בשישים ואין בהם יותר איסור (שו"ע או"ח תמז, ד).
ואף על פי כן יש מקום להחמיר, מפני שיש סוברים שגם חמץ שהתבטל לפני הפסח בשישים חוזר וניעור עם כניסת החג ואוסר את כל התערובת (רמב"ם ורשב"א). ואף שלהלכה אפשר לסמוך על הפוסקים המקילים שהם הרוב, ובנוסף לכך המחלוקת הזאת היא בדין של חכמים, שכן חכמים הם שקבעו שהחמץ בפסח אינו בטל באלף, מכל מקום בוודאי שישנו הידור לצאת במצות הכשרות לכל הדעות.
סיכום להלכה
המצות הרגילות שהן שמורות משעת טחינה כשרות לכתחילה לכל הפסח, ואף לסוברים שיש מצווה לאכול מצה בכל שבעת ימי הפסח - מקיימים בהן את המצווה. והמהדרים אוכלים מצות שמורות משעת קצירה, בעיקר מפני שמדקדקים יותר בשמירתן מחימוץ.
במה עדיף להדר, במצות שמורות או בצדקה
יש טוענים כנגד המהדרים בקניית מצות שמורות, שיותר טוב להדר ולתרום את הכסף לעניים מאשר לקנות מצות שמורות לכל החג. אלא שטענה זו יכול לטעון רק אדם שאינו מבזבז כסף על מותרות, שהוא אכן יכול לומר בצדק שצדקה לעניים חשובה יותר מההידור במצות שמורות. אבל מי שקונה רהיטים יקרים ובגדים יקרים, ומשקיע בכך אלפי שקלים, מדוע שדווקא בהידורי מצווה יחסוך ויקנה את המצות הפשוטות?!
מכל מקום, למעשה, המצות הרגילות כשרות, ואפשר לסמוך על המשגיחים שעושים את מלאכתם כראוי, ואין חובה להדר בקניית מצות שמורות. וכל אדם צריך להחליט לעצמו אם ירצה להדר ובמה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
