בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • ספריה
  • ×Ēפילה
  • ×Ēפיל×Ē ×”×ĸמידה
קטגוריה משני×Ē
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ×Ēפילה ובי×Ē ×›× ×Ą×Ē
  • ×Ēפיל×Ē ×”×ĸמידה
undefined
19 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

י×ĸקב בן בכורה

א - ×Ēפיל×Ē ×ĸמידה ×ĸיקר ה×Ēפילה
×Ēפיל×Ē ×”×ĸמידה היא שיאה של ה×Ēפילה, וכל החלקים שלפניה הם במידה רבה הכנו×Ē ×œ×§×¨××Ēה; שהמ×Ēפלל ×ĸולה ממדרגה למדרגה, מקרבנו×Ē ×œ×¤×Ą×•×§×™ דזמרה, ומפסוקי דזמרה לברכו×Ē ×§×¨×™××Ē ×Š×ž×ĸ, ×ĸד א׊ר הוא ×ĸולה ונכנס לש×ĸר ה×ĸליון, ל×ĸולם הא×Ļילו×Ē, ל×ĸמוד לפני ה' ב×Ēפילה. ואמנם קריא×Ē ×Š×ž×ĸ היא מ×Ļווה מה×Ēורה, וחובה לאומרה גם בלא ק׊ר ל×Ēפילה, מכל מקום ×Ēקנו לאומרה ×ĸם ברכו×Ēיה לפני ה×Ēפילה, כדי שיהוו הכנה לקרא×Ē ×”×Ēפילה. ׊מ×Ēוך דברי האמונה וקבל×Ē ×ĸול מלכו×Ē ×Š×ž×™×™× שבקריא×Ē ×Š×ž×ĸ וברכו×Ēיה, ומ×Ēוך ברכ×Ē ×’××œ ישראל, אפ׊ר ל×ĸלו×Ē ×œ×ž×“×¨×’×Ē ×”×Ēפילה באופן השלם ביו×Ēר.
כיוון ׊×Ēפיל×Ē ×ĸמידה היא שיאה של ה×Ēפילה, דיניה חמורים יו×Ēר. למשל - ×Ļריכים לבוא אליה בלבוש מכובד, מפני שב×Ēפיל×Ē ×”×ĸמידה אנו ×ĸומדים לפני המלך; מה שאין כן בקריא×Ē ×Š×ž×ĸ וברכו×Ēיה, שבהם אנו מקבלים ×ĸל ×ĸ×Ļמנו ×ĸול מלכו×Ē ×Š×ž×™× ומשבחים לה', אבל איננו במדרגה של ×ĸומדים לפניו (שו"×ĸ או"ח ×ĸד, ו; ×Ļא, א).
וכן הלכו×Ē ×¨×‘×•×Ē ×Š×œ×ž×“× ×• ×ĸל המקום הראוי ל×Ēפילה, נאמרו ב×ĸיקר לגבי ×Ēפיל×Ē ×”×ĸמידה. כגון, שלא י×Ēפלל ×ĸל מקום גבוה, ושלא י×Ēפלל במקום פרו×Ĩ, ושיהיו ׊ם חלונו×Ē, ושמ×Ļווה לה×Ēפלל במניין ובבי×Ē ×”×›× ×Ą×Ē, ושיקב×ĸ מקום ל×Ēפיל×Ēו, ושלא יהיה דבר חו×Ļ×Ĩ בינו לבין הקיר, ושלא י×Ēפלל ב×Ļד רבו ולא אחוריו (כמבואר ל×ĸיל בפרק ג). וכיוון ׊×Ēפיל×Ē ×ĸמידה היא חלק מכלל ה×Ēפילה, ממילא בכל משך ה×Ēפילה מ׊×Ēדלים להקפיד ×ĸל כל ההלכו×Ē ×”×œ×œ×•. אבל כאשר לא יכולים לה×Ēפלל פסוקי דזמרה וברכו×Ē ×§×¨×™××Ē ×Š×ž×ĸ במקום המובחר, יש×Ēדלו לכל הפחו×Ē ×œ×”×Ēפלל ×Ēפיל×Ē ×ĸמידה במקום המובחר.

ב - שלוש פסי×ĸו×Ē ×œ×§×¨××Ē ×”×Ēפילה
נוהגים לפסו×ĸ שלוש פסי×ĸו×Ē ×œ×§×¨××Ē ×”×Ēפילה, כדי לבטא א×Ē ×”×¨×Ļון לה×Ēקרב ול×ĸמוד לפני ה' (רמ"א ×Ļה, א). ומי שכבר ×ĸומד במקום ×Ēפיל×Ēו, אינו ×Ļריך לילך לאחריו שלוש פסי×ĸו×Ē ×›×“×™ לחזור ולפסו×ĸ לקרא×Ē ×”×Ēפילה. כי ב×ĸ×Ļם זה שבא לבי×Ē ×”×›× ×Ą×Ē, כבר קרב ×ĸ×Ļמו ל×Ēפילה, ופס×ĸ לקרא×Ēה יו×Ēר משלוש פסי×ĸו×Ē (אליה רבה). ויש אומרים שגם מי שכבר הלך למקום ×Ēפיל×Ēו, ראוי שסמוך ל×Ēפיל×Ē ×ĸמידה יחזור לאחריו ושוב יפס×ĸ לפניו שלוש פסי×ĸו×Ē ×œ×ž×§×•× ה×Ēפילה (בא"ח בשלח ג; כה"ח ×Ļה, ז). והטוב ביו×Ēר להפסיק מ×ĸט בין הפסי×ĸו×Ē ××—×•×¨× ×™×Ē ×œ×¤×Ą×™×ĸו×Ē ×§×“×™×ž×”, כדי שלא יראה כמי שחוזר ובא. ולכן, כשיגי×ĸ ל"×Ēהלו×Ē ×œ×-ל ×ĸליון" יחזור לאחריו שלוש פסי×ĸו×Ē, ולקרא×Ē ×Ą×™×•× ברכ×Ē 'גאל ישראל' יפס×ĸ לפניו שלוש פסי×ĸו×Ē. וכן במנחה ו×ĸרבי×Ē, כבר ב×Ēחיל×Ē ×”×§×“×™×Š שלפני ה×Ēפילה יחזור לאחריו שלוש פסי×ĸו×Ē, ולקרא×Ē ×”×Ēפילה יגש לפניו שלוש פסי×ĸו×Ē (מנהג מהרי"ל, מ"ב ×Ļה, ג).
כדי שלא להפסיק בין גאולה ל×Ēפילה, ראוי להקפיד לפסו×ĸ א×Ē ×Š×œ×•×Š הפסי×ĸו×Ē ×œ×¤× ×™ סיום ברכ×Ē 'גאל ישראל', כדי שמיד אחר סיום הברכה כבר י×ĸמוד במקום ה×Ēפילה וי×Ēחיל לומר: "ה' ׊פ×Ēי ×Ēפ×Ēח", שהוא הפסוק שפו×Ēח א×Ē ×”×Ēפילה. 1
לפני ×Ēפיל×Ē ×ĸמידה, ×Ļריך המ×Ēפלל להסיר ממנו א×Ē ×›×œ הדברים ה×ĸלולים לטרוד א×Ē ×›×•×•× ×Ēו. הסובל מנזל×Ē, יקנח א×Ē ××¤×• לפני ה×Ēפילה, כדי שלא י×Ļטרך לקנח א×Ē ×ĸ×Ļמו בש×ĸ×Ē ×”×Ēפילה. ומי שיש לו ליחה בגרונו ׊×ĸלולה להפרי×ĸ לו, יו×Ļיאנה לפני ה×Ēפילה, כדי שלא ×Ēטריד או×Ēו ב×Ēפילה (שו"×ĸ ×Ļב, ג. ו×ĸיין בפרק ו). ואם × ×Ļרך לקנח א×Ē ××¤×• ב×Ēפילה, י×ĸשה זא×Ē ×‘×Ļורה המנומס×Ē ×‘×™×•×Ēר. ומי שנאל×Ĩ לפהק ב×Ēפילה - יניח ידו ×ĸל פיו. שאדם ה×ĸומד ב×Ēפילה ×Ļריך להזהר מאוד בכבוד שמים, וכל מה שנחשב כלא מנומס בפני בני אדם, אסור בש×ĸ×Ē ×”×Ēפילה (×ĸי' שו"×ĸ ×Ļז, א-ב).

ג - לכיוון ירושלים
בכל חלקי ה×Ēפילה יכול המ×Ēפלל להפנו×Ē ××Ē ×¤× ×™×• לכל כיוון שיר×Ļה. אבל כיוון שיגי×ĸ לשיאה של ה×Ēפילה, ויקום ל×ĸמוד לפני מלכו של ×ĸולם ב×Ēפיל×Ē ×ĸמידה, יכוון א×Ē ×¤× ×™×• לירושלים, למקום שבו בחר ה' להשרו×Ē ××Ē ×Š×›×™× ×Ēו ב×ĸולם.
היה ×ĸומד בחו×Ĩ לאר×Ĩ, יכוון א×Ē ×¤× ×™×• כנגד אר×Ĩ ישראל, ויכוון א×Ē ×œ×™×‘×• לירושלים ולמקום המקדש ולבי×Ē ×§×•×“×Š הקודשים. ואם היה ×ĸומד באר×Ĩ ישראל, יכוון א×Ē ×¤× ×™×• כנגד ירושלים, וא×Ē ×œ×™×‘×• למקדש ולבי×Ē ×§×•×“×Š הקודשים. היה ×ĸומד בירושלים, יכוון א×Ē ×¤× ×™×• כנגד המקדש וא×Ē ×œ×™×‘×• לבי×Ē ×§×•×“×Š הקודשים (ברכו×Ē ×œ, א; שו"×ĸ ×Ļד, א).
לפיכך, ה×ĸומדים ברחב×Ē ×”×›×•×Ēל המ×ĸרבי ×Ļריכים להפנו×Ē ××Ē ×ĸ×Ļמם ב×Ēפיל×Ē ×ĸמידה לכיוון מקום המקדש. כלומר, ה×ĸומדים ברחבה הפ×Ēוחה, ×Ļריכים ל×Ļדד ×ĸ×Ļמם שמאלה, ואת ה×ĸומדים ב×ĸזר×Ē ×’×‘×¨×™× במקום המקורה, י×Ļדדו ×ĸ×Ļמם מ×ĸט שמאלה.
נוהגים לבנו×Ē ××Ē ××¨×•×Ÿ הקודש ב×Ļד הפונה לירושלים, כדי שה×ĸומדים ב×Ēפילה יפנו גם לכיוון ארון הקודש. אמנם ה×ĸיקר לה×Ēפלל לכיוון ירושלים, לכן, אם מחמ×Ē ×˜×ĸו×Ē ××• אונס ארון הקודש אינו מכוון ממ׊ כנגד ירושלים, יכוונו המ×Ēפללים א×Ē ×¤× ×™×”× כלפי ירושלים (מ"ב ×Ļד, ט). ואם כל ה×Ļיבור טו×ĸים ופונים לכיוון ארון הקודש, מוטב שלא לפרוש מה×Ļיבור, וי×ĸמוד לכיוון שה×Ļיבור ×ĸומד, אבל יפנה א×Ē ×¨××Š×• כלפי ירושלים (מ"ב ×Ļד, י).
מי שאינו יוד×ĸ היכן ה×Ļד הפונה לירושלים, י×Ēפלל לכיוון שיר×Ļה, ויכוון א×Ē ×œ×™×‘×• לאביו שבשמים (שו"×ĸ ×Ļד, ג). ואת אם ה×Ēברר לו ׊ט×ĸה, אינו ×Ļריך לחזור ולה×Ēפלל לכיוון ירושלים. 2

ד - ×ĸמידה ורגליים ×Ļמודו×Ē
בפסוקי דזמרה וברכו×Ē ×§×¨×™××Ē ×Š×ž×ĸ רשאי אדם לישב או ל×ĸמוד, אבל כיוון שהגי×ĸ ל×Ēפיל×Ē ×Š×ž×•× ×” ×ĸשרה, ×ĸליו ל×ĸמוד ברגליים ×Ļמודו×Ē. ה×ĸמידה מבטא×Ē ××Ē ×”×”×Ēיי×Ļבו×Ē ×”×ž×œ××” של האדם, מראשו ו×ĸד רגליו, לקרא×Ē ×”×Ēפילה. ×‘× ×•×Ą×Ŗ לכך, יש ב×ĸמידה ביטוי ליראה ולאימה של ה×ĸומד לפני מלכו של ×ĸולם. ולכן ×Ļריך שלא להיש×ĸן ב×Ēפילה ×ĸל שום דבר, שכל הסומך ×ĸ×Ļמו במק×Ļ×Ē, אינו ×ĸומד באימה. ובש×ĸ×Ē ×”×“×—×§, כגון מי ׊×Ēשוש ומוכרח להיש×ĸן, יש×Ēדל להיש×ĸן מ×ĸט, כך שגם אם ×Ēינטל פ×Ēאום המש×ĸ× ×Ē, ישאר ל×ĸמוד בכוחו×Ē ×ĸ×Ļמו, שבאופן זה את שאינו ×ĸומד באימה, מכל מקום הוא נחשב כמ×Ēפלל ב×ĸמידה (שו"×ĸ ×Ļד, ח; מ"ב כב).
י×Ļמיד א×Ē ×¨×’×œ×™×• ×ĸד שייראו כרגל אח×Ē, משום שפיסוק הרגליים ×—×•×Š×Ŗ א×Ē ×”×Ļד החומרי שבאדם, וגם מבטא א×Ē ×”×¨×™×Ļה אחר ×ĸנייני ה×ĸולם הזה. ולכן הכהנים ב×ĸלו×Ēם למזבח היו הולכים ×ĸקב ב×Ļד אגודל, וכן ב×Ēפיל×Ē ×ĸמידה אנו נמנ×ĸים מפיסוק הרגליים. ו×ĸוד, שה×Ļמד×Ē ×”×¨×’×œ×™×™× מבטא×Ē ××Ē ××Ą×™×¤×Ē ×”×›×•×—×•×Ē ×”×ž×ĸשיים שברגלנו לה×Ēבטלו×Ē ×›×œ×¤×™×•, שאין לנו אלא ר×Ļון אחד, ל×ĸמוד לפניו ב×Ēפילה. ולמדו זא×Ē ×ž×”×ž×œ××›×™×, ׊נאמר ×ĸליהם (יחזקאל א, ז): "וְרַגְלÖĩיהÖļם רÖļגÖļל יְשָׁרָה", כלומר רגליהם ×Ļמודו×Ē ×ĸד שנראו×Ē ×›×¨×’×œ אח×Ē (ברכו×Ē ×™, ב; ירושלמי פ"א ה"א; מהר"ל × ×Ēיב ה×ĸבודה ו').
×Ļריך לה×Ļמיד א×Ē ×›×¤×•×Ē ×”×¨×’×œ×™×™× לכל אורכם, כדי שיראו ×ĸד כמה ׊אפ׊ר כרגל אח×Ē, ולא כאו×Ēם ׊מ×Ļמידים א×Ē ×”×ĸקבים בלבד (שו"×ĸ ×Ļה, א, ×Ēר"י). בדי×ĸבד, אם ה×Ēפלל ברגליים פסוקו×Ē - י×Ļא (מ"ב א, כה"ח ב).
חולה שאינו יכול ל×ĸמוד, י×Ēפלל בישיבה. ואם גם לשב×Ē ××™× ×• יכול, י×Ēפלל בשכיבה. ואמנם לד×ĸ×Ē ×›×ž×” פוסקים, אם לפני שיס×Ēיים זמן או×Ēה ×Ēפילה י×Ēחזק ויוכל ל×ĸמוד, י×Ļטרך לשוב ולה×Ēפלל ב×ĸמידה, מפני ׊×ĸיקר מ×Ļוו×Ē ×”×Ēפילה ב×ĸמידה (שו"×ĸ ×Ļד, ט). מכל מקום הסכמ×Ē ×”××—×¨×•× ×™× למ×ĸשה, ׊אם ה×Ēפלל בישיבה או בשכיבה, י×Ļא בדי×ĸבד, וגם אם יוכל אח"כ ל×ĸמוד - אינו ×Ļריך לחזור ולה×Ēפלל ב×ĸמידה (מ"ב ×Ļד, כז, כה"ח לד).
גם מי שנאל×Ĩ לה×Ēפלל בישיבה או בשכיבה, יש×Ēדל לה×Ļמיד א×Ē ×¨×’×œ×™×• ×•×œ×›×•×Ŗ ×ĸ×Ļמו במקום הכרי×ĸו×Ē. ומי שיושב בכסא גלגלים, כשיסיים א×Ē ×Ēפיל×Ēו יסי×ĸ א×Ē ×ĸ×Ļמו מ×ĸט לאחריו, כשי×ĸור שלוש הפסי×ĸו×Ē ×Š×‘×”× נפרדים מה×Ēפילה (ו×ĸיין בהמשך הלכה טז).

ה - ×Ēנוח×Ē ×”×’×•×Ŗ והידיים
×Ļריך המ×Ēפלל ×œ×›×•×Ŗ מ×ĸט א×Ē ×¨××Š×•, שיהיו ×ĸיניו למטה דרך ×ĸנווה, ויחשוב כאילו הוא ×ĸומד בבי×Ē ×”×ž×§×“×Š, ויכוון א×Ē ×œ×™×‘×• למ×ĸלה לשמים (יבמו×Ē ×§×”, ב; שו"×ĸ ×Ļה, ב).
שבחו המקובלים א×Ē ×”×ž×Ēפלל ב×ĸיניים ×ĸ×Ļומו×Ē. אמנם גם מי שמס×Ēכל בסידור נוהג לכ×Ēחילה. ורבים מהאחרונים המלי×Ļו לה×Ēפלל מ×Ēוך הסידור, ׊×ĸל ידי כך יוכל לכוון יו×Ēר ב×Ēפיל×Ēו (מ"ב ×Ļה, ה; כה"ח ט-י; ו×ĸי' באו"ה בדברי המאמ"ר).
לגבי הידיים, כ×Ēב הרמב"ם (הל' ×Ēפילה ה, ד), שיניח ידיו ×ĸל ליבו כשהן כפו×Ēו×Ē, יד ימין ×ĸל יד שמאל, וכך י×ĸמוד כ×ĸבד לפני רבו, באימה וביראה. וכך כ×Ēב השולחן ×ĸרוך (×Ļה, ג), וכן מבואר בכוונו×Ē ×”××¨"י (כה"ח ×Ļה, יב). ורבים סוברים, שהכל ×Ēלוי במנהג המקום, ובמקומו של הרמב"ם אכן נהגו ל×ĸמוד לפני מלכים ושרים כפי שכ×Ēב, אבל במקומו×Ē ××—×¨×™× נהגו אחר×Ē. למשל, באר×Ļו×Ē ××“×•× נהגו ל×ĸמוד בידיים שלובו×Ē, ובאר×Ĩ ישמ×ĸאל היו ×ĸומדים כשידיהם אחרי גבם, לרמוז כאילו אין להם ידיים בלא רשו×Ēו של מי ׊×ĸומדים לפניו (מהר"י אבוהב הובא בב"י, מ"ב ×Ļה, ו). לפי זה בימינו, ×‘× ×•×Ą×Ŗ לדרך שכ×Ēב הרמב"ם, אפ׊ר גם ל×ĸמוד כשהידיים ×Ļמודו×Ē ×œ×’×•×Ŗ, או כשהן מונחו×Ē ×ĸל הסטנדר, סמוכו×Ē ×œ×Ą×™×“×•×¨, שגם זה נחשב כ×ĸומד דרך כבוד. אבל אין ל×ĸמוד כשהידיים בכיסים, או ×ĸל המו×Ēניים, שאין ראוי ל×ĸמוד כך לפני אנשים מכובדים.
רבים נוהגים לה×Ē× ×ĸ× ×ĸ ב×Ēפילה, וכ×Ēב הרמ"א (או"ח מח, מ"ב ×Ļה, ז) שכך ראוי לנהוג לכ×Ēחילה, כדי לבטא א×Ē ×”×”×Ēרגשו×Ē ×•×”×¨×ĸדה ׊×Ļריכה לאחוז במ×Ēפלל, וכדי לש×Ē×Ŗ א×Ē ×›×œ הגות ב×ĸבוד×Ē ×”×Ēפילה, כדברי הפסוק (×Ēהלים לה, י): "כÖŧָל ×ĸÖˇ×Ļְמוֹ×Ēַי ×ĒÖŧֹאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ". ל×ĸומ×Ē ×–××Ē ×”×Š×œ"ה כ×Ēב, שאין לה×Ēנדנד ב×Ēפילה, ולהפך, דווקא ה×ĸמידה בלא ×Ēנו×ĸה מגבירה א×Ē ×”×›×•×•× ×”. ו×ĸוד, שאין דרך כבוד ל×ĸמוד ולה×Ēנו×ĸ×ĸ, ואם יבוא אדם לפני מלך בשר ודם וי×Ēחיל לה×Ēנדנד בכל גופו, הרי המלך יגרשנו מיד מ×ĸל פניו, ואם כן ודאי שאין לנהוג כך ב×Ēפילה. ומה שאמרו שטוב לה×Ēנו×ĸ×ĸ, הוא דווקא ב×ĸ×Ē ×Š×œ×•×ž×“×™× ×Ēורה או ב×ĸ×Ē ×Š××•×ž×¨×™× שירו×Ē ×•×Ēשבחו×Ē, אבל ב×Ēפיל×Ē ×ĸמידה שבה אנו ×ĸומדים לפני המלך, והיא ×ĸמוקה ופנימי×Ē, אין ראוי לה×Ēנו×ĸ×ĸ כלל, רק ׊פ×Ēיו × ×ĸו×Ē (של"ה מסכ×Ē ×Ēמיד נר מ×Ļווה). וכיוון שלכל מנהג יש ×ĸל מה לסמוך, ינהג כל אדם כפי שיוכל לכוון יו×Ēר. ובמיוחד שמי שה×Ēרגל לה×Ēנו×ĸ×ĸ כמקובל, יקשה ×ĸליו לכוון בלא שי×Ēנו×ĸ×ĸ (מ"א, מ"ב מח, ה; ו×ĸי' כה"ח מח, ז-ט).

ו - הכרי×ĸו×Ē ×‘×Ēפילה
בחמישה מקומו×Ē ×Ēקנו חכמים לכרו×ĸ ב×Ēפילה, ב×Ēחיל×Ē ×‘×¨×›×Ē 'אבו×Ē' ובסופה, ב×Ēחיל×Ē ×‘×¨×›×Ē 'מודים' ובסופה, ובסיום ה×Ēפילה ב×ĸ×Ē ×Š×™×¤×Ą×ĸ לאחריו שלוש פסי×ĸו×Ē. ו×Ēקנו לכרו×ĸ בש×Ēי ברכו×Ē ××œ×•, שהן החשובו×Ē ×‘×™×•×Ēר, ובהן ×Ļריך להש×Ēדל יו×Ēר לכוון (×ĸי' שו"×ĸ קא, א; מ"ב ג). ואם בא לכרו×ĸ ב×Ēחיל×Ē ×‘×¨×›×” אחר×Ē ××• בסופה, מלמדים או×Ēו שלא יכר×ĸ, כדי שלא י×ĸקור א×Ē ×Ē×§× ×Ē ×—×›×ž×™×, ושלא יראה כמ×Ēגאה שמחזיק ×ĸ×Ļמו ×Ļדיק מאחרים. אבל באמ×Ļ×ĸ הברכו×Ē, מו×Ēר לכרו×ĸ (שו"×ĸ קיג, א; מ"ב ב). 3
יכר×ĸ כשיאמר "ברוך א×Ēה", ויזקות כשיאמר ה'. ובמודים, כור×ĸ כשיאמר "מודים אנחנו לך", ×•×ž×–×“×§×Ŗ כשיאמר ה' (שו"×ĸ קיג, ז; מ"ב יב. ×ĸל הכרי×ĸה שבסיום ה×Ēפילה ×ĸיין בהמשך הלכה יג).
הכרי×ĸה ×Ļריכה להיו×Ē ×ĸד שי×Ēפוקקו כל החוליו×Ē ×Š×‘×Š×“×¨×”, כלומר שהחוליו×Ē ×Š×‘×ĸמוד השדרה יבלטו בגבו. ויכות א×Ē ×¨××Š×• וגבו ×ĸד שפניו יגי×ĸו לגובה שבין ליבו למו×Ēניו, אבל לא יכות ראשו ×ĸד חגור×Ēו, שנראה כיוהרא. וזקן או חולה שקשה לו לה×Ēכופת, ירכין א×Ē ×¨××Š×• כמיד×Ē ×™×›×•×œ×Ēו (שו"×ĸ קיג, ה). ויכר×ĸ במהירו×Ē, להראו×Ē ××Ē ×”×Š×Ēוקקו×Ēו לכרו×ĸ לפני ה' י×Ēברך, ×•×›×Š×™×–×“×§×Ŗ - יזדקת לאט, כמי ׊מ×ĸוניין להמשיך לכרו×ĸ לפניו (שו"×ĸ קיג, ו).
שני מנהגים באופן הכרי×ĸה: למנהג אשכנזים, בש×ĸה שאומר "ברוך" יכר×ĸ בברכיו, וכשיאמר "א×Ēה" ישחה ×ĸד שי×Ēפוקקו החוליו×Ē. וב'מודים', שאין אומרים ב×Ēחילה "ברוך", ישחה מיד בלא ×œ×›×•×¤×Ŗ ×Ēחילה א×Ē ×”×‘×¨×›×™×™× (מ"ב קיג, יב; ו×ĸי' ×§×Ļוש"×ĸ יח, א).
והספרדים נהגו ×ĸל פי האר"י לכרו×ĸ בשני שלבים, ב×Ēחילה יכפות א×Ē ×’×•×¤×• (בלא לכרו×ĸ בברכיו) ואח"כ א×Ē ×¨××Š×•, וכן כשהוא ×ž×–×“×§×Ŗ, ב×Ēחילה יזקות א×Ē ×’×•×¤×• ואח"כ א×Ē ×¨××Š×• (כה"ח קיג, כא).

ז - ×Ēפילה בלחש
כמה וכמה הלכו×Ē ×’×“×•×œ×•×Ē ×œ×ž×“× ×• מן הדרך שבה ה×Ēפללה חנה, ׊×ĸמדה ובקשה מה' שיפקדנה בבן, ונ×Ēקבלה ×Ēפיל×Ēה וזכ×Ēה ונולד לה שמואל הנביא, שהיה גדול נביאי ישראל אחרי משה רבנו ×ĸ"ה. וכך נאמר ×ĸל ×Ēפיל×Ēה (שמו"א א, יג): "וְחַנÖŧָה הִיא מְדַבÖŧÖļרÖļ×Ē ×ĸ֎ל לִבÖŧָהÖŧ, ר֡ק שְׂפָ×ĒÖļיהָ × ÖŧÖ¸×ĸוֹ×Ē ×•Ö°×§×•Öš×œÖ¸×”Öŧ לֹא יִשÖŧָׁמÖĩ×ĸÖˇ", אמרו חכמים: "מְדַבÖŧÖļרÖļ×Ē ×ĸ֎ל לִבÖŧָהÖŧ - מכאן למ×Ēפלל ×Ļריך שיכוון ליבו, ר֡ק שְׂפָ×ĒÖļיהָ × ÖŧÖ¸×ĸוֹ×Ē - מכאן למ×Ēפלל שיח×Ēוך בשפ×Ēיו, וְקוֹלָהÖŧ לֹא יִשÖŧָׁמÖĩ×ĸÖˇ - מכאן שאסור להגביה קולו ב×Ēפיל×Ēו" (ברכו×Ē ×œ×, א).
×ĸניינה של ×Ēפיל×Ē ×ĸמידה, לבטא לפני ה' א×Ē ×”×Š××™×¤×•×Ē ×”×ĸמוקו×Ē ×Š×œ הנשמה, ולכן אין ראוי לאומרה בקול ולחושפה כלפי חו×Ĩ. ומאידך, אין יו×Ļאים ידי חוב×Ē ×”×Ēפילה בהרהור בלבד. מפני שלכל ר×Ļון טוב ×Ļריך להיו×Ē ××™×–×” ביטוי ממשי ב×ĸולם הזה, כדי שיוכל ל×Ļא×Ē ××œ הפו×ĸל, ול×Ēקן בכך א×Ē ×”×ĸולם. ולכן גם מ×Ļוו×Ē ×”×Ēפילה שהיא פנימי×Ē ×•×ĸדינה ביו×Ēר ×Ļריכה ביטוי כלשהו, ×ĸל ידי חי×Ēוך המילים בשפ×Ēיים.
נחלקו המנהגים בשאלה, כי×Ļד ראוי לה×Ēפלל בלחש. לד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ פוסקי ההלכה ומק×Ļ×Ē ×”×ž×§×•×‘×œ×™×, ×Ļריך המ×Ēפלל להשמי×ĸ א×Ē ×§×•×œ×• לאוזנו, באופן ׊רק הוא ישמ×ĸ א×Ē ×§×•×œ×•, אבל שכניו של×Ļידו לא ישמ×ĸוהו (שו"×ĸ קא, ב; מ"ב ה-ו). ולד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ המקובלים, ה×Ēפילה כל כך ×ĸמוקה ופנימי×Ē ×ĸד שאפילו לאוזנו לא ישמי×ĸ המ×Ēפלל א×Ē ×§×•×œ×•, אלא רק יח×Ēך א×Ē ×”××•×Ēיו×Ē ×‘×Š×¤×Ēיו (כה"ח קא, ח). וראוי שכל אדם ינהג כמנהג אבו×Ēיו או כפי שיכוון יו×Ēר.
בדי×ĸבד, גם אם השמי×ĸ א×Ē ×§×•×œ×• ב×Ēפיל×Ēו, י×Ļא ידי חובה. ולכן מי ׊מ×Ēקשה לכוון בלחש, אם הוא נמ×Ļא ביחידו×Ē, רשאי לה×Ēפלל בקול. אבל ב×Ļיבור, בכל מקרה לא י×Ēפלל בקול, כדי שלא יפרי×ĸ לשאר המ×Ēפללים (שו"×ĸ קא, ב). ומוטב שי×Ēפלל במניין בלחש, א×ĸ"פ שיכוון פחו×Ē, שה×Ēפילה במניין מ×Ēקבל×Ē (מ"ב קא, ח). 4
בשאר חלקי ה×Ēפילה, כברכו×Ē ×§×¨×™××Ē ×Š×ž×ĸ ופסוקי דזמרה, שאינם פנימיים ו×ĸמוקים כ×Ēפיל×Ē ×ĸמידה, לכל הד×ĸו×Ē ×Ļריך המ×Ēפלל להשמי×ĸ א×Ē ×§×•×œ×• לאוזנו. וא×Ē ×”×¤×Ą×•×§ הראשון של קריא×Ē ×Š×ž×ĸ את נוהגים לומר בקול רם, כדי ל×ĸורר א×Ē ×”×›×•×•× ×” (שו"×ĸ ץא, ד). וכן ×ĸונים 'אמן' ו"ברוך הוא וברוך שמו" בקול. ובמיוחד ×ĸל הקדיש יש להש×Ēדל ל×ĸנו×Ē ×‘×§×•×œ רם (שו"×ĸ נו, א).

ח - בכל לשון
להלכה אפ׊ר לה×Ēפלל ב×Ēרגום ללשונו×Ē ×–×¨×•×Ē (סוטה לב, א), אולם מ×Ļווה מן המובחר לה×Ēפלל ב×ĸברי×Ē, שבה חיברו אנשי כנס×Ē ×”×’×“×•×œ×” א×Ē × ×•×Ą×— ה×Ēפילה, והיא לשון הקודש, ובה נברא ה×ĸולם (×ĸיין ל×ĸיל טו, ט, שכן הדין גם בקריא×Ē ×Š×ž×ĸ).
ואמנם לד×ĸ×Ē ×”×¨×™"×Ŗ, רק המ×Ēפלל במקום שיש בו מניין רשאי לה×Ēפלל בשפה אחר×Ē, מפני שהשכינה שורה ׊ם, ו×Ēפיל×Ēו ×Ē×Ēקבל את שאינה בלשון הקודש; אבל אם י×Ēפלל ביחיד בשפה אחר×Ē, ×Ēפיל×Ēו אינה מ×Ēקבל×Ē. אולם ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים כד×ĸ×Ē ×”×¨×"׊, שגם ביחידו×Ē ××¤×Š×¨ לה×Ēפלל בשפה אחר×Ē, ורק בשפה הארמי×Ē ××™×Ÿ לה×Ēפלל ביחידו×Ē, וכך נפץק להלכה (שו"×ĸ קא, ד, כפי הכלל שהלכה כי"א ב×Ēרא, מ"ב יח).
×ĸוד י×Ēרון ל×Ēפילה ב×ĸברי×Ē, שהמ×Ēפלל בה את שאינו מבין או×Ēה, כל זמן שהוא מבין א×Ē ×”×¤×Ą×•×§ הראשון של קריא×Ē ×Š×ž×ĸ וא×Ē ×”×‘×¨×›×” הראשונה של ×Ēפיל×Ē ×ĸמידה - י×Ļא ידי חוב×Ēו. מה שאין כן בשפה אחר×Ē, ׊רק המבין או×Ēה, יו×Ļא בה ידי חוב×Ēו (מ"ב קא, יד; קכד, ב. ×ĸיין ל×ĸיל א, י).
למ×ĸשה, מי שאינו מבין ×ĸברי×Ē, רשאי לבחור כי×Ļד לה×Ēפלל, מ×Ļד אחד יש י×Ēרון ל×Ēפילה בשפה שהוא מכיר, שבה יוכל לכוון יו×Ēר; ומ×Ļד שני, אם י×Ēפלל ב×ĸברי×Ē, ×Ēהיה בידו מ×ĸלה שה×Ēפלל בלשון הקודש (×ĸי' באו"ה קא, ד, כה"ח טז).
וכל ההי×Ēר לה×Ēפלל בשפו×Ē ××—×¨×•×Ē ×”×•× רק כהורא×Ē ×Š×ĸה, למי שאינם מבינים ×ĸברי×Ē. אבל אסור לסדר מניין שי×Ēפלל ×Ēמיד בשפה זרה. וזה היה אחד מחטאיהם של הרפורמים, ׊×Ēרגמו א×Ē ×”×Ēפילה לגרמני×Ē ×•×”×Š×›×™×—×• מבניהם א×Ē ×œ×Š×•×Ÿ הקודש, ובזה פ×Ēחו להם פ×Ēח רחב ל×ĸזיב×Ē ×”×™×”×“×•×Ē ×•×œ×”×Ēבוללו×Ē (ח×Ē"ץ או"ח פד, פו; מ"ב קא, יג; ובשרידי א׊ א, ט, אוסר אפילו פיוט אחד בל×ĸז).

ט - כוונה
המ×Ēפלל ×Ļריך שיכוון, היינו שישים לב למה שהוא אומר, וכן יש×Ēדל שלא להסיח א×Ē ×“×ĸ×Ēו לדברים אחרים ב×Ēוך ה×Ēפילה. ואם ×ĸלו במוחו מחשבו×Ē ××—×¨×•×Ē, יסלקם מד×ĸ×Ēו ויחזור לה×Ēפלל. ואת אם אינו מ×Ļליח לכוון בכל המילים, יש×Ēדל לכל הפחו×Ē ×œ×›×•×•×Ÿ בח×Ēימ×Ē ×›×œ ברכה וברכה. ואם אינו יכול לכוון בכל הברכו×Ē, י×Ēאמ×Ĩ לכוון בברכ×Ē 'אבו×Ē' ובברכ×Ē 'מודים', שהן הברכו×Ē ×Š×›×•×¨×ĸים ב×Ēחיל×Ēן וסופן. ולכל הפחו×Ē ×™×›×•×•×Ÿ בברכ×Ē 'אבו×Ē' שהיא פו×Ēח×Ē ××Ē ×”×Ēפילה. 5
אם ה×Ēפלל ולא כיוון בברכ×Ē 'אבו×Ē', מ×ĸיקר הדין היה ×Ļריך לחזור ולה×Ēפלל, שהכוונה בברכ×Ē 'אבו×Ē' מ×ĸכב×Ē. אלא שב×ĸקבו×Ē ×™×¨×™×“×Ē ×”×“×•×¨×•×Ē ×•×˜×¨×“×•×Ē ×”× ×¤×Š, נחלשה יכול×Ēנו לכוון, ולכן הורו האחרונים שלא יחזור, מפני שיש לחוש ×Š××Ŗ בפ×ĸם השנייה ישכח לכוון ב'אבו×Ē' וחזר×Ēו ×Ēהיה בחינם (רמ"א קא, א, כה"ח ד).
ומי ׊×ĸומד לסיים א×Ē ×‘×¨×›×Ē 'אבו×Ē' ושם לב שלא כיוון בה, כל זמן שלא אמר א×Ē ×Š× ה' בח×Ēימ×Ēה, יחזור מ"אלוהי אברהם" ויכוון (מ"ב קא, ד, בשם ח"א). ואם אמר ׊ם ה', יח×Ēום א×Ē ×”×‘×¨×›×” בכוונה, וטוב שיחזור להרהר בליבו א×Ē ×‘×¨×›×Ē 'אבו×Ē', שלד×ĸ×Ē ×”×¨×ž×‘"ם הרהור נחשב כדיבור. ואם כבר המשיך לומר "א×Ēה גיבור" - ימשיך ב×Ēפיל×Ēו, ויש×Ēדל לכוון בהמשך בכל הברכו×Ē ×•×‘×ž×™×•×—×“ בברכ×Ē 'מודים'. 6

י - סדר הברכו×Ē ×‘×Ēפיל×Ē ×Š×ž×•× ×” ×ĸשרה
×Ēפיל×Ē ×Š×ž×•× ×” ×ĸשרה נחלק×Ē ×œ×Š×œ×•×Š×” חלקים: שבחים, בקשו×Ē ×•×”×•×“××”. בשלוש הברכו×Ē ×”×¨××Š×•× ×•×Ē ×× ×• דומים ל×ĸבד שמסדר שבח לפני רבו, באמ×Ļ×ĸיו×Ē ×œ×ĸבד שמבקש בקשו×Ē ×ž×¨×‘×•, ובשלוש האחרונו×Ē, ל×ĸבד שקיבל פרץ מרבו ונפטר והולך לו (ברכו×Ē ×œ×“, א).
ודבר זה למדנו מ×Ēפיל×Ēו של משה, ׊פ×Ēח בשבחים ומ×Ēוך כך המשיך לה×Ēחנן ולבקש (ברכו×Ē ×œ×‘, א; ו×ĸי' ל×ĸיל יד, א, בהל' פסוד"ז). בלא הקדמ×Ē ×”×Š×‘×—×™× יש חשש ׊×Ēפיל×Ēנו ×Ēדמה לפולחנם של ×ĸובדי ×ĸבודה זרה, שכל מגמ×Ēם ל×Ēמרן באופן מאגי א×Ē ×”×›×•×—×•×Ē ×”×ĸליונים ל×Ēו×ĸל×Ēם. אבל אנחנו רו×Ļים ל×ĸבוד א×Ē ×”' ולהידבק בו ב×Ēפיל×Ēנו, ומבקשים שישפי×ĸ לנו טובה וברכה כדי שנוכל לקיים א×Ē ×”×Ēורה והמ×Ļוו×Ē ×‘×Š×œ×™×ž×•×Ē ×•×œ×’×œ×•×Ē ××Ē ×Š×ž×• ב×ĸולם. ולכן ×Ēחילה ×ĸלינו לד×ĸ×Ē ×œ×¤× ×™ מי אנחנו ×ĸומדים ב×Ēפילה, לפני הא-ל הגדול הגיבור והנורא, מכלכל חיים ומחייה מ×Ēים, הא-ל הקדוש, ומ×Ēוך כך נוכל לבוא ולבקש בלב טהור ×ĸל כלל ישראל ו×ĸלינו.
אכן בחלק הבקשו×Ē, שיש בו שלוש ×ĸשרה ברכו×Ē, באו×Ē ×œ×™×“×™ ביטוי כלל השאיפו×Ē ×Š×œ ×ĸם ישראל, שאינן מכוונו×Ē ×œ×§×™×“×•× ×ĸנייניו האישיים של המ×Ēפלל, אלא ×ĸיקרן בקשו×Ē ×ĸל גילוי כבוד ה' ב×ĸולם. ומ×Ēוך כך מובן שגם הבקשו×Ē ×”××™×Š×™×•×Ē ×ĸל רפואה ופרנסה הן כדי שנוכל גם אנחנו להש×Ē×Ē×Ŗ ב×Ēיקון ה×ĸולם. ואלו הן שלושה ×ĸ׊ר הנושאים ׊×ĸליהם אנחנו מבקשים: חכמה, ×Ēשובה, סליחה, גאולה, רפואה, פרנסה, קיבו×Ĩ גלויו×Ē, החזר×Ē ×”×ž×Š×¤×˜, כילוי השונאים, ול×ĸומ×Ēם ברכ×Ē ×”×Ļדיקים, בניין ירושלים, מלכו×Ē ×‘×™×Ē ×“×•×“, ×•×œ×‘×Ą×•×Ŗ ×ĸל שמי×ĸ×Ē ×”×Ēפילה.
לאחר הבקשו×Ē ×× ×• חו×Ēמים א×Ē ×”×Ēפילה בשלוש ברכו×Ē ×›×œ×œ×™×•×Ē, שבמרכזן ברכ×Ē ×”×”×•×“××” ×ĸל חיינו ו×ĸל כל הטובו×Ē ×Š×”' מטיב לנו בכל ×ĸ×Ē. ו×ĸימה ×ĸוד ׊×Ēי ברכו×Ē, לפניה אנו מ×Ēפללים ×ĸל החזר×Ē ×”×ĸבודה לבי×Ē ×”×ž×§×“×Š, ×•×œ×‘×Ą×•×Ŗ ×ĸל השלום, שהשלום הוא הכלי שמחזיק א×Ē ×›×œ הברכו×Ē.
כאן המקום ל×Ļיין, שלמ×ĸשה ב×Ēפיל×Ē ×Š×ž×•× ×” ×ĸשרה ישנן ×Ē׊×ĸ ×ĸשרה ברכו×Ē. אלא שב×Ēחילה, כש×Ēקנו אנשי כנס×Ē ×”×’×“×•×œ×” א×Ē ×”×Ēפילה, היו בה שמונה ×ĸשרה ברכו×Ē, ואחר ה×Ēרבו×Ēם של המלשינים והמוסרים, ×ĸקב ×ĸליי×Ēה של הנ×Ļרו×Ē ×Š×”×˜×™×¤×” לשנא×Ē ×™×Š×¨××œ, ×Ēקנו חכמים ברכה נוספ×Ē, ×ĸל ה×Ļל×Ēה של האומה מידי המינים והמלשינים. 7

יא - בקשו×Ē ××™×Š×™×•×Ē ×‘×Ēפילה
בנוסח ה×Ēפילה, כללו אנשי כנס×Ē ×”×’×“×•×œ×” בחכמ×Ēם וברוח קודשם א×Ē ×›×œ השאיפו×Ē ×”××™×“×™××œ×™×•×Ē ×Š×œ ×ĸם ישראל. ודקדקו בכל מילה ומילה ×ĸד ׊×Ēיקנו נוסח מושלם ׊×ĸל ידו יכולה הנשמה הישראלי×Ē ×œ×”×Š×Ēפך לפני בוראה באופן המרומם ביו×Ēר.
וא×ĸ"פ כן, אם יר×Ļה אדם ×œ×”×•×Ą×™×Ŗ בקשו×Ē ×ž×Š×œ×• בברכו×Ē ×”××ž×Ļ×ĸיו×Ē - רשאי, אבל בשלוש הברכו×Ē ×”×¨××Š×•× ×•×Ē ×Š× ×•×ĸדו לשבחי ה', ובשלוש האחרונו×Ē ×Š× ×•×ĸדו להודאה, אסור ל×ĸרב בקשו×Ē ×¤×¨×˜×™×•×Ē, כדי שלא לטשטש א×Ē ×ĸניינן הכללי (שו"×ĸ קיב, א; קיט, א).
הבקשו×Ē ×”××™×Š×™×•×Ē ×Š××¤×Š×¨ ×œ×”×•×Ą×™×Ŗ בברכו×Ē ×”××ž×Ļ×ĸיו×Ē ×Ļריכו×Ē ×œ×”×™×•×Ē ×ž×ĸין ×ĸניינה של הברכה. למשל, אם היה לו חולה בבי×Ēו, יכול לבקש ×ĸליו בברכ×Ē ×¨×¤×× ×•. ואם היה ×Ļריך לפרנסה, יבקש בברכ×Ē ×”×Š× ×™×. ואם רו×Ļה שקרובו י×ĸלה לאר×Ĩ, יבקש ×ĸליו בברכ×Ē ×ž×§×‘×Ĩ נדחי ישראל. מיוחד×Ē ×”×™× ברכ×Ē ×Š×•×ž×ĸ ×Ēפילה, שבה אפ׊ר לבקש א×Ē ×›×œ סוגי הבקשו×Ē, שכיוון שהיא חו×Ēמ×Ē ××Ē ×‘×¨×›×•×Ē ×”×‘×§×Š×”, היא כולל×Ē ××Ē ×›×•×œ×Ÿ. כשיבוא ×œ×”×•×Ą×™×Ŗ בקשה משלו, יפ×Ēח קודם בנוסח הקבו×ĸ, ולפני משפט הח×Ēימה, ×™×•×Ą×™×Ŗ א×Ē ×‘×§×Š×Ēו.
לד×ĸ×Ē ×¨×‘×™× טוב שהמ×Ēפלל ×™×•×Ą×™×Ŗ בקשו×Ē ×ž×Š×œ×•, מפני שה×Ēפילו×Ē ×”××™×Š×™×•×Ē ×Š××“× אומר בלשונו, יו×Ļאו×Ē ×ž×ĸומק הלב ומ×ĸוררו×Ē ××Ē ×”×›×•×•× ×”. אלא ׊ר×Ļוי לא להאריך בבקשו×Ē ×¤×¨×˜×™×•×Ē ×‘×Ēוך ה×Ēפילה, ואפילו לא בשומ×ĸ ×Ēפילה, מפני ׊×ĸיקר נוסח ה×Ēפילה מכוון ל×ĸנייני הכלל, וכשמרבים בבקשו×Ē ×¤×¨×˜×™×•×Ē ×‘×Ēוך ה×Ēפילה, האופי הכללי שלה מ×Ēבטל. ומי שנדבו ליבו להרבו×Ē ×‘×Ēפילו×Ē ××™×Š×™×•×Ē, יו×Ēר טוב שיבקשם אחר שיסיים א×Ē ×”×‘×¨×›×•×Ē ×•×™××ž×¨ "יהיו לר×Ļון" וכו', שכל מה שהוא אומר אח"כ כבר אינו מ×ĸיקר ה×Ēפילה, אבל הוא ×Ēוספ×Ē ×”×Š×™×™×›×Ē ×œ×Ēפילה, שכל זמן שלא פץ×ĸ שלושה ×Ļ×ĸדים לאחור, ×ĸדיין הוא ×ĸומד לפניו י×Ēברך ב×Ēפילה (שו"×ĸ או"ח קיט, ב, מ"ב קיט, יב).
×Ļריך אדם לפרש א×Ē ×‘×§×Š×•×Ēיו ב×Ēפילה כראוי. ולכן המבקש ×ĸל חולה, נכון להזכירו בשמו. לכ×Ēחילה טוב להזכיר א×Ē ×”×—×•×œ×” בשמו ובשם אימו או אביו. אמנם אם החולה לידו, אינו ×Ļריך להזכיר א×Ē ×Š×ž×•, כי ברור ׊×ĸליו הוא מ×Ēפלל (מ"ב קיט, ב).

יב - סיום ה×Ēפילה
בפסוק "יהיו לר×Ļון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' ×Ļורי וגואלי" שאומרים אחר הברכה ×ĸל השלום אנו מסיימים א×Ē ×ĸיקר ה×Ēפילה. ואם ׊מ×ĸ קדיש או קדושה בין הברכה לפסוק, לא י×ĸנה, מפני שהפסוק מכלל ה×Ēפילה (שו"×ĸ ורמ"א קכב, א).
מ×Ēחיל×Ē "א-לוהי × ×Ļור" ו×ĸד "יהיו לר×Ļון" שבסופו, מו×Ēר ל×ĸנו×Ē ×œ×§×“×™×Š, קדושה, ברכו ומודים, כיוון שכבר סיים א×Ē ×ĸיקר ה×Ēפילה. אבל כיוון ׊×ĸוד לא סיים לגמרי א×Ē ×Ēפיל×Ēו, דינו כדין הנמ×Ļא באמ×Ļ×ĸ ברכו×Ē ×§×¨×™××Ē ×Š×ž×ĸ ואסור לו להפסיק כדי ל×ĸנו×Ē ××ž×Ÿ ×ĸל ברכו×Ē ×•×›×™×•×Ļא בזה (שו"×ĸ ׊ם; ×ĸיין ל×ĸיל טז, ה).
כפי שלמדנו, זה המקום להאריך ב×Ēחנונים ובקשו×Ē ×›×¤×™ שיר×Ļה, וכן אמרו ×ĸל רבי ×ĸקיבא, שכשהיה מ×Ēפלל ביחידו×Ē ×”×™×” מאריך מאוד ב×Ēחנונים שאחר ה×Ēפילה (×ĸי' ברכו×Ē ×œ×, א). 8
לאחר שיסיים א×Ē ×”×Ēחנונים, יאמר שוב "יהיו לר×Ļון", ויפס×ĸ לאחריו שלוש פסי×ĸו×Ē. ואם אינו יכול לפסו×ĸ לאחריו, מפני שזה שאחריו ×ĸדיין ×ĸומד ב×Ēפיל×Ēו, את ׊×ĸדיין לא נפרד מה×Ēפילה, מכל מקום כיוון שכבר סיים א×Ē ×”×Ēחנונים שאחר ה×Ēפילה, י×ĸנה בקול ×ĸל כל דבר שבקדושה, ואפילו "ברוך הוא וברוך שמו". וכן רשאי להמשיך לה×Ēפלל, ולומר 'אשרי' ו'×ĸלינו לשבח', או לומר ×Ēהלים או ללמוד (×ĸיין בהמשך ×Ą×•×Ŗ הלכה כ).

יג - שלוש פסי×ĸו×Ē ×œ××—×¨×™×•
לאחר סיום ה×Ēפילה, יכר×ĸ ×ĸד שי×Ēפוקקו חוליו×Ē ×Š×‘×Š×“×¨×Ēו, ויפס×ĸ לאחריו בכרי×ĸה שלוש פסי×ĸו×Ē, ואח"כ ב×ĸודו כור×ĸ יפנה ל×Ļד שמאל ויאמר: "×ĸושה שלום במרומיו", ויפנה ל×Ļד ימין ויאמר: "הוא י×ĸשה שלום ×ĸלינו", ואח"כ יש×Ēחווה לפניו ויאמר: "ו×ĸל כל ישראל ואמרו אמן", ויזדקת. ורבים נוהגים לומר אח"כ "יהי ר×Ļון" ×ĸל בניי×Ē ×‘×™×Ē ×”×ž×§×“×Š, שה×Ēפילה כנגד קרבן ה×Ēמיד, ולכן אנו מבקשים שיבנה בי×Ē ×”×ž×§×“×Š ונוכל להקריב בו א×Ē ×§×¨×‘×Ÿ ה×Ēמיד (שו"×ĸ רמ"א קכג, א).
אמרו חכמים, שהמ×Ēפלל ולא נפרד מה×Ēפילה כראוי בשלוש פסי×ĸו×Ē ×œ××—×¨×™×• ובאמיר×Ē "×ĸושה שלום", ראוי לו שלא ה×Ēפלל (יומא נג, ב). מפני ׊אם לא נפרד כראוי, מ׊מ×ĸ שלא הבין ׊×ĸמד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ונמ×Ļא מבזה א×Ē ×”×Ēפילה.
כשיפס×ĸ, י×ĸקור ×Ēחילה א×Ē ×¨×’×œ שמאל, שהיא הרגל החלשה, ובכך יראה שקשה ×ĸליו הפרידה מה×Ēפילה. וכל פסי×ĸה ×Ēהיה כשי×ĸור ×›×Ŗ הרגל, שיהיה אגודלו ב×Ļד ×ĸקבו. וכך הוא סדר הפסי×ĸו×Ē: יפס×ĸ ×Ēחילה ברגל שמאל פסי×ĸה קטנה, כדי שרגל שמאל ×Ē×ĸמוד אחר רגל ימין. אח"כ יפס×ĸ בימין פסי×ĸה גדולה יו×Ēר, כדי שרגל ימין ×Ē×ĸמוד אחר רגל שמאל. ×•×œ×‘×Ą×•×Ŗ יפס×ĸ ברגל שמאל פסי×ĸה קטנה, כדי להשוו×Ē ××Ē ×¨×’×œ×™×•. וכך י×ĸמוד ברגליים ×Ļמודו×Ē ×‘×ĸ×Ē ×Š×™××ž×¨ "×ĸושה שלום".
יקפיד שלא לפסו×ĸ פסי×ĸה קטנה מ×ĸקב ל×Ļד אגודל, כי יש סוברים שבפחו×Ē ×ž×–×” אינו נחשב פסי×ĸה (מ"א). וכשאין לו מקום לפסו×ĸ שלוש פסי×ĸו×Ē ×œ××—×¨×™×•, יפס×ĸ ל×Ļדדיו, כדי שיהיה בכל פסי×ĸה שי×ĸור ×ĸקב ב×Ļד אגודל (×ĸרוה"׊ קכג, ה). בש×ĸ×Ē ×”×“×—×§, כשאין לו מקום לפסו×ĸ לאחריו ול×Ļדדיו, יסמוך ×ĸל הסוברים ׊אפ׊ר להס×Ēפק בשלוש פסי×ĸו×Ē ×§×˜× ×•×Ē ×™×•×Ēר. אבל לא יפחו×Ē ×ž×Š×œ×•×Š פסי×ĸו×Ē ×Š×‘×”×Ÿ יפרד מה×ĸמידה לפני המלך (ב"ח, ו×ĸי' מ"ב קכג, יד). וכן לא יפס×ĸ יו×Ēר משלוש פסי×ĸו×Ē, מפני יוהרא (שו"×ĸ קכג, ד). 9 וכן ראוי שלא לפסו×ĸ פסי×ĸו×Ē ×’×“×•×œ×•×Ē, שלא יראה כרו×Ļה לה×Ēרחק מהמלך (רמ"א קכג, ג, ו×ĸי' מ"ב טז).

יד - ×ĸד מ×Ēי י×ĸמוד בריחוק מקום
אחר ׊פץ×ĸ שלוש פסי×ĸו×Ē ×œ××—×¨×™×•, ישאר ל×ĸמוד, ולא יחזור מיד למקום ×Ēפיל×Ēו. ואם חזר, הרי הוא דומה לכלב השב ×ĸל קיאו (יומא נג, א). מפני שאחר שנפרד מלפני המלך הוא חוזר ובא ל×ĸמוד לפניו באפס מ×ĸשה, ומראה ב×ĸ×Ļמו שלא הבין שב×ĸ×Ē ×”×Ēפילה ×ĸמד לפני המלך ובשלוש הפסי×ĸו×Ē × ×¤×¨×“ מלפניו, ולכן מ×ĸשהו מגונה. ויש שמוסיפים לט×ĸו×Ē ×•××—×¨ שהם חוזרים למקומם מגביהים ×ĸ×Ļמם מ×ĸט כמו בקדושה, ואין בזה שום ט×ĸם.
לכ×Ēחילה י×ĸמוד במקום שכלו פסי×ĸו×Ēיו ×ĸד שיגי×ĸ החזן לקדושה, ולכל הפחו×Ē ×ĸד שי×Ēחיל החזן א×Ē ×—×–×¨×Ē ×”×Š"×Ĩ (שו"×ĸ קכג, ב). לד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים, אין ×Ļריך להישאר ברגליים ×Ļמודו×Ē ××—×¨ שסיים לומר "×ĸושה שלום" (מ"ב קכג, ו, באו"ה וש×ĸה"×Ļ ×Š×). ויש אומרים שטוב להישאר ברגליים ×Ļמודו×Ē ×ĸד שיחזור למקומו (×§×Ļוש"×ĸ יח, יג. בכה"ח קכג, יא, הזכיר א×Ē ×Š×Ēי הד×ĸו×Ē).
גם מי ׊מ×Ēפלל ביחידו×Ē, ראוי שלא יחזור מיד למקומו הראשון, אלא ימ×Ēין במקום שכלו פסי×ĸו×Ēיו כשי×ĸור שיגי×ĸ החזן לקדושה, שהוא כח×Ļי דקה. ובש×ĸ×Ē ×”×“×—×§, אם הוא מוכרח לחזור למקומו, ימ×Ēין כשי×ĸור מהלך ארב×ĸ אמו×Ē ×•×™×—×–×•×¨ (מ"ב קכג, יא; כה"ח כ). והחזן ׊×Ļריך לה×Ēחיל חזר×Ē ×”×Š"×Ĩ, יכול לכ×Ēחילה להמ×Ēין במקום שכלו פסי×ĸו×Ēיו כשי×ĸור מהלך ארב×ĸ אמו×Ē ×‘×œ×‘×“, ואח"כ יחזור למקומו, מפני שאכן הוא ניגש לה×Ēפלל שוב חזר×Ē ×”×Š"×Ĩ (רמ"א קכג, ב). וכן מי ׊×Ļריך לה×Ēפלל פ×ĸמיים ל×Ēשלומין, ימ×Ēין כשי×ĸור ארב×ĸ אמו×Ē, ויחזור לה×Ēפלל (מ"ב קכג, יא).
בסיום חזר×Ē ×”×Š"×Ĩ, החזן אינו ×Ļריך לחזור שלוש פסי×ĸו×Ē ×œ××—×¨×™×•, מפני שהסיום השלם של ×Ēפיל×Ēו הוא בקדיש ×Ē×Ēקבל, שבו הוא מבקש שי×Ēקבלו ×Ēפילו×Ēינו ובקשו×Ēינו, ובסיומו פוס×ĸ שלוש פסי×ĸו×Ē ×•××•×ž×¨ "×ĸושה שלום" (שו"×ĸ קכג, ה). ואת שבשחרי×Ē ××•×ž×¨×™× לפני כן ×Ēחנון, אשרי ובא ל×Ļיון, ובימי שני וחמישי קוראים ב×Ēורה, מכל מקום הפרידה מחזר×Ē ×”×Š"×Ĩ × ×ĸשי×Ē ×‘×§×“×™×Š ×Ē×Ēקבל ׊נאמר אחר 'ובא ל×Ļיון'. ולכן ×Ļריך החזן להקפיד שלא לדבר בין סיום חזר×Ē ×”×Š"×Ĩ ו×ĸד סיום קדיש ×Ē×Ēקבל (מ"ב קכג, יח).




^ 1.. גם שליח ה×Ļיבור פו×Ēח א×Ē ×—×–×¨×Ē ×”×Š"×Ĩ בפסוק זה, ולמנהג ספרדים אומרו בקול רם, ולמנהג אשכנזים בלחש (מ"ב קיא, י; כה"ח י).
במנחה ×•×ž×•×Ą×Ŗ, נהגו האשכנזים לומר לפני כן "כי ׊ם ה' אקרא" וכו', ואם שכח וה×Ēחיל "ה' ׊פ×Ēי", לא יחזור לומר "כי ׊ם ה' אקרא", מפני שבפסוק "ה' ׊פ×Ēי ×Ēפ×Ēח" כבר ה×Ēחיל א×Ē ×Ēפיל×Ē ×”×ĸמידה. (וכ"כ באש"י כג, ה×ĸרה סב). כ×Ēב בבאו"ה קיא, ב, 'חוזר', ׊אם ה×Ēפלל בלא לפ×Ēוח בפסוק "ה' ׊פ×Ēי ×Ēפ×Ēח" - י×Ļא, מפני שאינו חסרון ב×ĸ×Ļם ה×Ēפילה. (ובאג"מ או"ח ח"ה כד, ח, סובר ׊×Ļריך לחזור ולה×Ēפלל).
^ 2.. כ×Ēב במ"ב ×Ļד, י, הטו×ĸה וה×Ēחיל לה×Ēפלל לכיוון אחר, אם הוא בביה"כ ומ×Ēבייש מה×Ļיבור, יכול לזוז ולפנו×Ē ×œ×›×™×•×•×Ÿ ירושלים. אבל אם אינו מ×Ēבייש, ישאר במקומו, שיו×Ēר חשוב שלא יזוז ב×Ēפיל×Ē ×ĸמידה. ולבא"ח י×Ēרו א, אם הוא בביכ"× , בכל מקרה יפנה ×ĸ×Ļמו לירושלים, כדי שלא יראה כמ×Ēפלל לכיוון אחר מכיוון ה×Ēפילה המקובל. אבל אם הוא בבי×Ēו לבדו, ימשיך כפי שה×Ēחיל. ו×ĸי' בכה"ח ז, שי"א ׊אם ט×ĸה וה×Ēפלל למ×ĸרב וגבו לירושלים, גם ביחידו×Ē ×™×¤× ×” ×ĸ×Ļמו לירושלים.
^ 3.. בברכו×Ē ×œ×“, ב, מבואר, שהכור×ĸ בהודאה שבהלל ובהודאה שבברכ×Ē ×”×ž×–×•×Ÿ, הרי זה מגונה. ×•×”×•×Ą×™×Ŗ רבינו ירוחם, שאין לכרו×ĸ ב'וכל קומה לפניך ×Ē׊×Ēחווה', ו×Ēר"י הוסיפו שאין לכרו×ĸ ב'לך לבדך אנחנו מודים' שבנשמ×Ē ×›×œ חי. וכן פץק בשו"×ĸ קיג, ג. לגבי כרי×ĸה ב'ברכו' נחלקו המנהגים. ושורש ה×ĸניין ×Ēלוי בט×ĸם גינוי הכרי×ĸה במקומו×Ē ×Š× ×–×›×¨×•. אם מפני שקב×ĸ ל×ĸ×Ļמו כרי×ĸה במקום שלא ×Ēקנו חכמים, אזי אסור לכרו×ĸ בדרך קב×ĸ ב'ברכו'. וכ"כ באור ל×Ļיון ח"ב ה, יג, ובשארי×Ē ×™×•×Ą×Ŗ ח"ב ×ĸמ' קו, וכן מנהג רבנים ספרדים. אמנם בקרב ×Ļיבור הספרדים, רבים נוהגים לכרו×ĸ. אבל אם הט×ĸם הוא מפני שהכור×ĸ בלשון 'הודאה' מראה ׊ט×ĸה בהבנ×Ēה, שהוא חושב שהיא לשון הש×Ēחוואה, והיא לשון ×Ēודה, אזי אם כור×ĸ במקום אחר כדי לקבל מלכו×Ēו, אין בזה פגם, ואפשר לכרו×ĸ בקבי×ĸו×Ē ×‘'ברכו'. וכ"כ בשו×ĸה"ר קיג, ג, וכן נוהגים אשכנזים, ובבאו"ה הביא סמך לזה. וכיוון שבני כל ה×ĸדו×Ē ×ž×Ēפללים א×Ļלנו ביחד, כדי שלא להרבו×Ē ×‘×—×™×œ×•×§×™ מנהגים, ראוי שכולם יכר×ĸו מ×ĸט ב'ברכו', שכך נהגו רוב ישראל, ובזה משמרים במידה מסוימ×Ē ××Ē ×ž× ×”×’ ההש×Ēחוואה, ומאידך אין כאן הוספ×Ē ×›×¨×™×ĸה ×ĸל מה ׊×Ēקנו חכמים, שהרי אין זו כרי×ĸה גמורה ׊×Ļריכה להיו×Ē ×ĸד שי×Ēפוקקו החוליו×Ē ×Š×‘×Š×“×¨×”.
^ 4.. בימים נוראים, שיש לכולם מחזורים, מי שקשה לו לכוון בלחש רשאי להגביה קולו מ×ĸט, וב×Ēנאי שלא י×Ēפלל באופן כזה שיפרי×ĸ א×Ē ×›×•×•× ×Ē ×Š×›× ×™×• (שו"×ĸ קא, ג). ובמקום שהכל רגילים גם בימים נוראים לה×Ēפלל בלחש, המ×Ēפלל בקול מפרי×ĸ לשאר המ×Ēפללים. וגם במקום שרגילים להשמי×ĸ א×Ē ×§×•×œ× בימים הנוראים, אסור להרים א×Ē ×”×§×•×œ, שכל המרים א×Ē ×§×•×œ×• הרי הוא כנביאי השקר (ברכו×Ē ×›×“, ב), שחושבים שאלוהיהם כבד-שמי×ĸה, ו×Ļריכים ל×Ļ×ĸוק אליו כדי שיישמ×ĸם.
^ 5.. שו"×ĸ קא, א, ומ"ב א-ג. ואם הוא טרוד כל כך ×ĸד שיוד×ĸ ב×ĸ×Ļמו שלא יוכל לכוון אפילו בברכ×Ē 'אבו×Ē' - לא י×Ēפלל. אמנם מ×Ļב זה, שאדם יוד×ĸ מרא׊ שלא יוכל לכוון בברכ×Ē 'אבו×Ē', לא שכיח, אבל ה×ĸיקרון הוא שאין לה×Ēפלל לכ×Ēחילה ×ĸל ד×ĸ×Ē ×Š×œ× יכוון ב'אבו×Ē'. וכך נראה מבאו"ה 'ואם'. ולד×ĸ×Ē ×”×Š×•"×ĸ, אפילו אם כבר ה×Ēפלל ולא כיוון ב'אבו×Ē', ×Ļריך לחזור, ×§"ו שלא י×Ēחיל לה×Ēפלל. (ושלא כ'אשי ישראל' יא, ו, שכ×Ēב ׊אם זמן ה×Ēפילה ×ĸומד ל×ĸבור י×Ēפלל אפילו אם הוא יוד×ĸ שלא יכוון בברכ×Ē 'אבו×Ē').
^ 6.. בארו האחרונים שלמ×ĸשה, גם מי שלא כיוון כלל, כיוון שה×Ēכוון לקיים א×Ē ×ž×Ļוו×Ē ×”×Ēפילה - י×Ļא ידי חוב×Ēו, וכ"כ בשבלי הלקט יז, בשם הראשונים. וכ"כ בכה"ח קא, ד, בשם חסד לאלפים, שהמ×Ēפלל בלא כוונה אין ברכו×Ēיו לבטלה. כלומר ×Ēפילה יש כאן, רק שיש חסרון בכוונה, שאמרו חכמים שכדי ל×Ēקנו ×Ļריך לחזור. והראייה שמי שנזכר באמ×Ļ×ĸ ה×Ēפילה שלא כיוון בברכה הראשונה, אינו חוזר מיד, מ׊א"כ מי שנזכר שהזכיר בט×ĸו×Ē ×’×Š× בקי×Ĩ, חייב מיד לחזור. ×ĸל פי זה מובן כי×Ļד נוהגים כיום שמי שלא כיוון אינו חוזר לה×Ēפלל. ו×ĸיין ביבי"א ח"ג ט, ג. ומי שרגיל לכוון ופ×ĸם אח×Ē ×œ× כיוון, ובטוח ב×ĸ×Ļמו שכשיחזור יכוון, רשאי לחזור ולכוון, וטוב שי×Ēנה ׊אם הוא פטור מכך מחמ×Ē ×”×ž× ×”×’ שלא לחזור, הרי ׊×Ēפיל×Ēו ×Ēהיה ×Ēפיל×Ē × ×“×‘×”.
כ×Ēב במ"ב קא, ד, בשם ח"א, ׊אם נזכר קודם הח×Ēימה, יחזור לומר מאלוהי אברהם. ו×ĸיין בבאו"ה 'והאידנא' שה×Ļי×ĸ למי שסיים א×Ē ×”×‘×¨×›×” הראשונה, שימ×Ēין לחזר×Ē ×”×Š"×Ĩ וי×Ļא בברכה הראשונה בשמי×ĸ×Ē ×”×—×–×Ÿ. ויש שפקפקו היאך י×Ļא בברכה ראשונה בשמי×ĸה ואח"כ י×Ļא באמירה, והרי שלוש הראשונו×Ē × ×—×Š×‘×•×Ē ×›×‘×¨×›×” אח×Ē. (בשם החזו"א). וביבי"א (או"ח ג, י) כ×Ēב, שימשיך ב×Ēפיל×Ēו ויש×Ēדל לכוון ב'מודים', כי י"א ׊×ĸיקר הכוונה ×Ļריכה להיו×Ē ××• ב'אבו×Ē' או ב'מודים'.
^ 7.. המשיכו לקרוא ל×Ēפיל×Ē ×ĸמידה שמונה ×ĸשרה, מפני ׊נ׊×Ēר׊ השם הזה מ×Ēחילה. ×ĸוד ביאר מו"ר הרב ×Ļבי יהודה קוק ז×Ļ"ל, ׊×ĸיקר ה×Ēפילה הוא אכן שמונה ×ĸשרה, שלכל הברכו×Ē ×™×Š ×ĸרך ×ĸ×Ļמי של שבח וברכה, ורק ברכ×Ē ×”×ž×™× ×™× היא ×ĸל ×ĸקיר×Ē ×”×¨×Š×ĸו×Ē, וכיוון שהיא הורא×Ē ×Š×ĸה, שאחר ׊×Ē×Ēכלה הרש×ĸה לא יהיה בה יו×Ēר ×Ļורך, לכן נ׊אר שמה של ה×Ēפילה שמונה ×ĸשרה (הובא בנ×Ēיב בינה ח"א ×ĸמ' 261).
^ 8.. לד×ĸ×Ē ×”×’×¨"א, אין אומרים "יהיו לר×Ļון" לפני ה×Ēחנונים, כדי שכל ה×Ēחנונים יהיו כלולים ב×Ēפילה. ולד×ĸ×Ēו גם אין ×ĸונים ׊ם ×ĸל קדיש וקדושה. אמנם לד×ĸ×Ē ×”×¨×ž"א, גם כאשר אין נוהגים לומר "יהיו לר×Ļון" לפני ה×Ēחנונים, ×ĸונים ב×Ēחנונים לקדיש וקדושה, וכאשר אומרים לפני ה×Ēחנונים "יהיו לר×Ļון", לפני הפסוק אין ×ĸונים לקדיש וקדושה, ואחריו ×ĸונים. ובמ"ב קכב, ג, כ×Ēב שטוב לומר "יהיו לר×Ļון" לפני ה×Ēחנונים ולאחריהם. וכן המנהג. ולכן אין ל×ĸנו×Ē ×ĸל קדיש וקדושה לפני "יהיו לר×Ļון" הראשון, ושלא כמו שכ×Ēב ב'אשי ישראל' לב, יט.
^ 9.. בב"י הביא ד×ĸו×Ē ×‘××™×–×” רגל יפס×ĸ ×Ēחילה, והכרי×ĸ בשו"×ĸ קכג, ג, ×ĸפ"י המדרש, שבשמאל. ואמנם לגבי איטר יש ץפק, כמובא בבאו"ה. ובכה"ח כג כ×Ēב שגם איטר יפס×ĸ ×Ēחילה בשמאל. וסדר הפסי×ĸו×Ē ×ž×‘×•××¨. ואמנם ברבנו מנוח מזכיר ד×ĸה שיפס×ĸ ׊׊ פסי×ĸו×Ē, מפני שמחשיב כל ×Ļמד פסי×ĸו×Ē ×›×¤×Ą×™×ĸה אח×Ē. ויש אחרונים שכ×Ēבו כמו×Ēו, כמובא בבאו"ה 'ושי×ĸור'. אבל ה×ĸיקר כדברי השו"×ĸ, כמובא במ"ב יג, וכה"ח כד.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il